מכירים מושגים
רבנן סבוראי

במשך שנות-דור, מאז גלו ישראל לאחר חורבן בית ראשון, הלכה הקהילה בבבל והתפתחה עד שהיוותה את המרכז היהודי הגדול ביותר בעולם. הגידול העצום התבטא גם בכמות, וגם באיכות – גדולי עולם ישבו בה והרביצו תורה. האמוראים המפורסמים, מסדרי הגמרא, הנהיגו את יהודי בבל ביד רמה, ובמשך שנים רבות משם יצאה לכל העולם אורה.

השקט שלפני הסערה

אותם שנים ארוכות, התאפיינו בנחת ובשלווה עבור הקהילות היהודיות, שעמדו בדרך כלל תחת שלטונם של ראשי הגולה והוענקה להם אוטונומיה כלשהי, שהעניקה להם את היכולת להגות בתורה ולהקפיד על מצוותיה ברוגע וללא הפרעה.

שתי ישיבות גדולות הוקמו בבבל. האחת מוכרת בשם 'ישיבת סורא' שהועמדה על ידי רב - מגדולי אמוראי בבל המפורסמים, והשנייה הוקמה בנהרדעא, על ידי האמורא המפורסם שמואל. ישיבה זו הועתקה לימים לעיר פומבדיתא.

ימים קודרים

לאחר שנים רבות של שפע יחסי, וחיים נוחים תחת שלטון אוהד, הפכו אט-אט חייהם של היהודים לקשים יותר ויותר. שליטי בבל החלו מושפעים מתנועות חברתיות שונות שסחפו את הבבליים, ובד בבד החלו מקשים את עורפם כלפי היהודים שתחת ממשלתם.

אותם ימי דמדומים, חתמו את תקופת האמוראים, ופתחו את תקופתם של רבנן סבוראי (או בשמם האחר – הסבוראים). מתקופה של שפע ורווחה, עברו יהודי בבל לתקופה של שפל וסבל תחת שלטון עוין. שוב לא היו החיים קלים כבעבר. למשך תקופה מסוימת נאסרה שמירת השבת, ובימי שלטונו של העריצים שליטי הממלכה האדירה, נגזרה מיתה על ראש הגולה ראש הגולה, הונא מרי בר מר זוטרא‏, ועימו רב אמימר בר מר ינוקא ומשרשיא בר פקוד – מראשי הקהילה היהודית בבבל באותם שנים.

הישיבות הגדולות בסורא ובנהרדעא נסגרו ותלמידיהם התפזרו. עולם התורה עמד בסכנה מוחשית, ומצבם של יהודי בבל הגיע לשפל המדריגה. גם בימים אלו, התבלטו בין הקהילות גדולי ישראל, תלמידי האמוראים, שרידים לדור דעה. הם המשיכו במלאכת סידור התלמוד הבבלי ועריכתו עד להבאתו לגרסתו הסופית, זו המוכרת לנו כיום.

רבנן סבוראי והתלמוד הבבלי

מי שחתמו את התלמוד הבבלי אמנם, היו רב אשי ורבינא, אך נעשו בו עוד אי אלו שינויים והוספות על ידי רבנן סבוראי. יש שאף טוענים, כי בכל מקום בתלמוד הבבלי בו ישנה מחלוקת אמוראים שבסופה מובאת פסיקה במילים "והלכתא כרב ..", או ביטוי דומה, הרי שהוספה זו שייכת לרבנן סבוראי.

בדבריהם של ה"ראשונים", ניתן למצוא איזכורים על סוגיות המוכרות לנו מן הגמרא, שלפי דבריהם נכתבו על ידי רבנן סבוראי. מהם מפורסמת הסוגייה הראשונה במסכת קידושין, הדפים הראשונים במסכת בבא קמא, ועוד.

מתי התחילה תקופת הסבוראים? על כך אין חולק, כולם מציינים את שנת ד'ר"ס כשנה שבה החלה התקופה החדשה. על סופה, הדעות חלוקות; יש סוברים שהיא ארכה מאה וחמישים שנה, ויש שמונים לה מאתיים וחמישים שנה. בשלב כלשהו שבו הישיבות לפעול, גדולי ישראל הקימו מרכזי תורה במדינות רחוקות אחרות, וקול תורת הגאונים נשמע ברמה.

תקופת רבנן סבוראי זכורה עד ימינו כתקופה אפלה, בה הושמו ישראל במצור ובמצוק. ימיהם של אותם גאוני עולם, אופיינו בכך שלא ניתן היה להעמיד בהם תלמידים רבים ולהגדיל תורה בצורה שבה היה מורגל עם ישראל עד אז. כך יצא שעל האמוראים שמענו רבות, וכך גם על הגאונים, ואילו על הסבוראים – כמעט ולא שמענו.