ביום חמישי הקרוב - ה' טבת, חג "דידן נצח", ימלאו שלושים-וחמש שנה ליום הבהיר ה' טבת, "דידן נצח" בשנת תשמ"ז.

ציון מספר השנים שלושים-וחמש שנה, הנו בעל משמעות רבה במהותו של ה"דידן נצח". בשיחות הקודש אותן נשא הרבי בחודש תמוז תשמ"ה, השיחות בהם נתן הרבי לראשונה פומבי ל"פרשיית הספרים", ציין הרבי כמה פעמים מספר שנים זה, בהקשר להפרכת טענות הצד שכנגד. כך אמר הרבי בשיחת אור לט"ו תמוז תשמ"ה:

"כאשר עוברים שלושים-וחמש שנה, הרי רחמנא ליצלן לומר, שכבר שלושים-וחמש שנה שאינו נמצא - אלא ההיפך הגמור: זה שקר גמור! ההיפך הוא האמת וה"אמת לאמיתתו", שכבר שלושים-וחמש שנה שמידי שנה בשנה הוא נעשה יותר חי ויותר חזק ויותר פעיל בינינו ובתוכנו ("ווערט ער נָאך מער לעבעדיקער און נָאך מער שטאַרקער און נָאך מער אַקטיוו צווישן אונז און ביי אונז"), ועל ידינו – בכל יהודי ובכל היהודים, עד לכל העולם!"---

והדברים צריכים הבנה: ניתן להבין את המשמעות שהצדיק למרות שכבר הסתלק מאתנו בגשמיות לפני שנים, ואף שנים רבות, הוא ממשיך לפעול בינינו ובתוכנו, שכן בהיותו רועה נאמן אזי "לא יעזוב הרועה את צאן מרעיתו", ו"צדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי" וכו'; אך מה משמעות הדבר, וכיצד זה ייתכן, שככל שחולפות השנים מאז הסתלקותו ונוכחותו הגשמית והפיזית הולכת ומתרחקת מעמנו, אזי עם זאת ולמרות זאת, הרי שכדברי הרבי, "מידי שנה בשנה הוא נעשה יותר חי ויותר חזק ויותר פעיל"?!

אולם, האמת היא שתיאור זה מבטא בדיוק את כל הסיפור של יום גדול זה ה' טבת, וכללות עניין ה"דידן נצח" ומשמעותו העמוקה:

"משפט הספרים" עמד על שאלה מהותית אחת - האם הרבי הריי"צ, הנשיא השישי ונשיא הדור, נבחן כאדם גשמי בעל היבטים גשמיים בלבד, ומכך נובע גם שהיחס לחפציו ולנכסיו ולספריו הם כאל נכסים פרטיים שלו. ובאם היחס אליו הריהו כלכל אדם, אזי גם ההיבטים החוקיים והמשפטיים הנוגעים לחפציו ולספריו הם כאשר לכל מליארדי האנשים על פני תבל, וחלים על ספריו דיני ירושה, ואם כן יש לגנב ולמשפחתו חלילה זכות בספרים.

5,000 ספרים שניזוקו בסופת הטרונדו האחרונה בניו יורק ותוקנו מנזקי מים, חוזרים לאגף החדש שנחנך בספריית אגו"ח, השבוע

או מהעבר השני, הגישה הנכונה והאמיתית אותה הרבי הוביל, שהרבי הריי"צ בכל מהותו הריהו נשיא הדור, שכל חייו הנם חיים רוחניים ולא חיים גשמיים, ובמילא גם חפציו וספריו הם לא נכסים פרטיים שלו אלא "נכסי האומה", ובעניינינו נכס אגודת חסידי חב"ד, ולא חלים על כך משפטי וחוקי הירושה.

על נקודה מהותית זו התנהל "משפט הספרים". בכך היה החשש הגדול והדאגה העמוקה בכל אותה תקופה, דאגתם של כלל החסידים וגם דאגתו של הרבי בעצמו, האם השופט הנוכרי המנוח צ'ארלס סיפטון, שמושגים נעלים אלו של "נשיא הדור", "נשמה כללית", ו"חיים רוחניים", לא רק שהם זרים לחלוטין לעולם המושגים שלו, אלא שהם לא קיימים כלל בעולמו, והוא שואב את פסיקותיו מספר החוקים האמריקאי וממנו בלבד - יוכל להבין מושגים נעלים אלו, ואשר על כך נסוב הדיון במשפט, ויפסוק כפי הצדק לאמיתתו, כפי שהדברים הנם באמת.

כותב השורות שמע מהר' יוסף הכהן שי' צ'חנובר - איש הסוד של מערכת הבטחון, והאיש שזכה יותר מכל חסיד, למעט חברי המזכירות, לשעות שיחה עם הרבי ולשהות בחדרו הקדוש – תיאורים כיצד בביקוריו בחצרות קדשנו בתקופת משפט הספרים הוא חש בדאגתו של הרבי, ואת המהלכים המשפטיים האפשריים שהוא הציע לרבי, בהיותו משפטן דגול, בדרך אל הניצחון במשפט.

וזהו הניצחון הגדול של "דידן נצח" של ה' טבת תשמ"ז, ולשם כך הרבי "השליך את חייו מנגד" בתקופת המשפט: ב"דידן נצח" נקבע על ידי בית משפט פדרלי, ועל ידי שופט נכרי - "חסיד אומות העולם" - על ידי תחתון שאין תחתון למטה הימנו, ובגדרי העולם הגשמיים מצד עצמם, שהם מכירים ש'רבי' ו'נשיא הדור' הנו מושג שלא מוגבל ואינו נתפס בגשמיות הגוף, וענייני הגוף לא תופסים מקום כלל אצלו,

ומכך הוכיח גם העולם את האמת אודות נצחיות חייו ועניינו של נשיא הדור, אשר הרבי הנשיא ממשיך להנהיג את חסידי חב"ד ואת הדור כולו, גם ללא הגבלות הגוף שהסתלקו בג' תמוז תשנ"ד, כיוון שחייו הרוחניים שהם חייו האמיתיים, נמצאים וממשיכים בכל תוקפם עד ביאת המשיח, ועד בכלל.

רעיון זה הנו משמעות דברי הרבי האמורים "שכבר שלושים-וחמש שנה שמידי שנה בשנה הוא נעשה יותר חי ויותר חזק ויותר פעיל": בכך שלמרות שעוברים כך-וכך שנים מהסתלקותו, ואף שלושים וחמש שנה, ועם זאת ולמרות זאת רואים שכל ענייני עבודתו של הצדיק ממשיכים כמקודם, הלוך ומוסיף ואור, הרי זה נותן את ההוכחה הניצחת ביותר להגדרת חייו האמיתיים שהם היו חייו הרוחניים.

במילים פשוטות – כיוון שבשנת תשמ"ה עברו שלושים וחמש שנה מהסתלקות הרבי הריי"צ ביו"ד שבט תש"י, ולמרות זאת כל העניינים בהם עסק והיה מונח ממשיכים בכל התוקף מחיל אל חיל, הרי שדווקא מרחק הזמן הזה מאמת יותר ומגלה יותר את מהות חייו האמיתיים, חייו הרוחניים. ולפיכך דווקא עקב מרחק הזמן הוא נעשה מידי שנה יותר חי, יותר חזק ויותר פעיל.

בערב ה' טבת ה'תשפ"ב, שלושים-וחמש שנה מה' טבת תשמ"ז, ניתן לומר שמשמעות ה"דידן נצח" עבורנו כחסידים היא לגלות "בינינו ובתוכנו" כי בחיינו הרבי הולך נעשה יותר חי, יותר חזק ויותר פעיל. ובמילים פשוטות - פועלים במבצעי הקודש בתשפ"ב כבתשמ"ז, לומדים את תורתו בחיות ובקביעות בתשפ"ב כבתשמ"ז, דבקים בהוראותיו הק' בתשפ"ב כבתשמ"ז, כותבים אליו ונוסעים אליו בתשפ"ב כבתשמ"ז, ויראים ממנו בתשפ"ב כבתשמ"ז.

חסיד שהנהגתו בחייו באופן זה, וכך משפיע על בני ביתו ועל סביבתו, הקרובה והרחוקה, הרי לא רק שבכך הוא נותן משנה תוקף לניצחון במשפט, אלא שבמעשיו ובהנהגתו הוא גורם בפועל לכך שאכן הרבי ייעשה יותר חי, יותר חזק ויותר פעיל בינינו ובתוכנו, שכן "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים";

אולם, באם חסיד נוקט חלילה בפעולה שלא הייתה אפשרית להיעשות לפני ג' תמוז תשנ"ד, כאשר הרבי היה עמנו גם בגשמיות, והאפשרות היחידה לנקוט בפעולה זו היא רק בגלל מחשבה משובשת שדבר השתנה חלילה בין לפני ג' תשנ"ד ולאחר מכן, הרי שמחשבה זו, ועל אחת כמה וכמה פעולה שכזו, מנגדת חלילה לאמת ולניצחון של "דידן נצח", בטענתה כי מבחינתו, חלילה וחס, חייו של הרבי הנם בעיקרם חיים גשמיים שיש בהם הפסק, ולכן באפשרותו לנקוט בפעולות אלו.

ככל שדברים אלו אמורים בנוגע לפעולות שונות בכלל, הדברים כואבים וחמורים שבעתיים כאשר פעולות אלו נוגעות לעניינו של ה' טבת עצמו.

לאחר הניצחון בה' טבת תשמ"ז קבע הרבי את אחד מציוני היום המרכזיים, ברכישת ספרים מתורת רבותינו נשיאינו והלימוד והעיון בהם. זאת בהמשך לשיחות הקודש בתקופת המשפט, אשר חייו האמיתיים של נשיא הדור הם חייו הרוחניים שהם אמונה יראה ואהבה, ואת חייו האמיתיים מקבל הנשיא מהספרים שלו.

לכן, כהיבט מרכזי של הניצחון במשפט קרא הרבי ללמוד בתורת רבותינו נשיאינו, אשר זהו ניצחונם האמיתי של הספרים.

למרות כל זאת, בשנים האחרונות בכלל ובתקופה האחרונה במיוחד, ישנם כאלו המעיזים להוציא הוצאות מזויפות מספרי החסידות של רבותינו נשיאינו, היוצאים לאור על ידי "הוצאת הספרים קה"ת" מזה שמונים שנה, מאז ייסודה בשנת תש"ב, בפקודת רבותינו נשיאינו, כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע וכ"ק אדמו"ר זי"ע.

לא זו בלבד שעצם הדפסת והפצת ספרי קה"ת מזויפים אלו הנה דבר שלא היה עולה על הדעת ולא מתאפשרת לפני ג' תמוז תשנ"ד, ועובדה היא שאף אחד לא העז לעשות זאת, ופעולה זו היא אפוא התנגדות חלילה לנצחיות ההנהגה – אלא לשם כך לוקחים הללו את יום ה' טבת עצמו וענייניו כדי לנגד היל"ת למהותו של יום זה!---

עם כל הכאב והצער שבדבר, מי שלוקח חלק בזדון בפעולות חמורות אלו של זיוף ספרי רבותינו נשיאינו השייכים להוצאת ספרי קה"ת, ובכלל זה המתעסקים בהוצאה, המדפיסים, המפיצים והקונים, והמסייעים להם – מעמיד עצמו חלילה בשורה אחת עם הגנב ממשפט הספרים וכת דילי'. הרי הוא כביכול עד ב"משפט הספרים" מטעם הגנב, המזדהה ומצדיק רח"ל את עמדת הגנב וכת דילי' אשר "כבר שלושים-וחמש שנה שאינו נמצא", ולכן עושה הוא ככל העולה על רוחו.

ועל אחת כמה וכמה כשפעולות אלו נעשים בקשר ליום ה' טבת "דידן נצח" בעצמו!

אולם, כשם שלפני שלושים-וחמש שנה הייתה "יד החסידים על העליונה", ונקבע ונפסק בבית משפט נכרי ועל ידי נכרי, אשר "דידן נצח", ונקבע בגדרי העולם אשר "האמת וה"אמת לאמיתתו" שכבר שלושים-וחמש שנה שמידי שנה בשנה הוא נעשה יותר חי ויותר חזק ויותר פעיל" -

בימים אלו ניתן הכוח לכולנו, "בינינו ובתוכנו", לבחור בצד הנכון ובצד האמת, שגם אם ה"גוי אשר בקרבך" עד עכשיו הסית אי-מי מהנמנים על חסידי חב"ד מן האמת של נצחיות הנשיאות וההנהגה, והדבר השפיע על מחשבתו ואף חלילה על הנהגתו בפועל - הרי שיהיה "דידן נצח" פנימי ואישי בינינו ובתוכנו, שגם ה'גוי' הפנימי שבתוכנו יכיר באמת אלוקית זו.

ועד שמה"דידן נצח" האישי והחסידי נזכה ל"דידן נצח" הכללי, בביאת המלך המשיח, כאשר "ילחום מלחמת הוי' וינצח", והרבי בראשנו יוליכנו קוממיות לארצנו, תיכף ומיד ממש.