מה למדנו מהפרשה? רעיון חסידי מרתק מתוך פרשת מקץ
הפרשה החסידית
פָּרָשַׁת מִקֵּץ
"וְאֵ-ל שַׁ-דַּ-י יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ. ." (בראשית מג,יד)
כְּשֶׁהִתְאַסַּפְנוּ כְּהֶרְגֵּלֵנוּ לִלְמֹד עַל פָּרָשַׁת שָׁבוּעַ בֵּין מִנְחָה לְקַבָּלַת שַׁבָּת, לֹא הִתְאַפֵּק שְׂרוּלִיק וְסִפֵּר לָנוּ עַל חֲוָיָה מְיֻחֶדֶת הַמְּצַפָּה לוֹ מָחָר.
מִשְׁפָּחָה נֶחְמָדָה, הַנִּמְצֵאת בִּצְעָדִים רִאשׁוֹנִים שֶׁל הִתְקָרְבוּת לַיַּהֲדוּת, עוֹמֶדֶת לְהִתְאָרֵחַ לְמָחֳרָת בִּסְעוּדַת שַׁבָּת, בְּבֵיתוֹ שֶׁל שְׂרוּלִיק.
הוֹרָיו שֶׁל שְׂרוּלִיק הִטִּילוּ עָלָיו אֶת הַמְּשִׂימָה לְשַׁעְשֵׁעַ אֶת יַלְדֵי הַמִּשְׁפָּחָה בְּמֶשֶׁךְ אַחַר-הַצָּהֳרַיִם. שְׂרוּלִיק קִבֵּל אֶת הַתַּפְקִיד בִּמְלֹא הָרְצִינוּת וְהָאַחֲרָיוּת. הוּא הֶחְלִיט שֶׁחֲבָל יִהְיֶה לְבַזְבֵּז אֶת הַזְּמַן עַל מִשְׂחָקִים סְתָמִיִּים. לָכֵן הוּא רָתַם אֶת אָחִיו הַגָּדוֹל וְיַחַד הֵם הֵכִינוּ תָּכְנִית חִנּוּכִית מְלֵאָה לְכָל שְׁעוֹת אַחַר-הַצָּהֳרַיִם.
"זֶהוּ, אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהַכֹּל יִתְנַהֵל בְּדִיּוּק עַל-פִּי הַתָּכְנִית" – סִכֵּם שְׂרוּלִיק בְּבִטָּחוֹן.
"תִּזְכֹּר גַּם לְהִתְפַּלֵּל לְעֶזְרַת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לִפְנֵי שֶׁתַּתְחִיל בַּ'מִּבְצָע'" – הִזְכַּרְתִּי לִשְׂרוּלִיק.
"לֹא, זֶה בְּסֵדֶר, דָּאַגְתִּי גַּם לַפְּרָטִים הֲכִי קְטַנִּים, הַתָּכְנִית מֻכְרָחָה לְהַצְלִיחַ" – הִרְגִּיעַ אוֹתִי שְׂרוּלִיק.
"נוּ, עַכְשָׁו אַתָּה נִשְׁמָע כִּמְעַט בְּדִיּוּק כְּמוֹ יְהוּדָה בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ" – אָמַרְתִּי לִשְׂרוּלִיק.
הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הָלַךְ וְגָבַר, אֲבָל אֲחֵי יוֹסֵף עֲדַיִן לֹא יָרְדוּ לְמִצְרַיִם לִקְנוֹת שׁוּב תְּבוּאָה. לָמָּה הֵם הִתְעַכְּבוּ? כִּי הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ (יוֹסֵף) הִתְרָה בָּהֶם לֹא לַחְזֹר לְמִצְרַיִם בְּלִי אֲחִיהֶם הַקָּטָן – בִּנְיָמִין. חִכּוּ הָאַחִים שֶׁיַּעֲקֹב אֲבִיהֶם יִתְרַצֶּה לִשְׁלֹחַ אֶת בִּנְיָמִין אֶל הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה.
לְבַסּוֹף, כְּשֶׁכְּבָר לֹא נוֹתְרָה כָּל בְּרֵרָה וְהָרָעָב רַק הִתְחַזֵּק, פָּנָה יְהוּדָה אֶל יַעֲקֹב אָבִיו וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִשְׁלֹחַ אֶת בִּנְיָמִין אִתָּם לְמִצְרַיִם. יְהוּדָה נִסָּה לְהַסְבִּיר לְיַעֲקֹב עַד כַּמָּה אֵין שׁוּם סִכּוּן בַּנְּסִיעָה הַזֹּאת, וְעַד כַּמָּה אֵין סָפֵק שֶׁהַכֹּל יִתְנַהֵל כַּשּׁוּרָה. אִם לֹא הָיִינוּ מִתְמַהְמְהִים – אָמַר יְהוּדָה לְאָבִיו בְּבִטָּחוֹן – כְּבָר הָיִינוּ יְכוֹלִים לַחְזֹר פַּעֲמַיִם.
הָאַחִים הִצְטַיְּדוּ בְּמִנְחָה לַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ מִ'זִּמְרַת הָאָרֶץ', וּבְכֶסֶף רַב לִקְנִיַּת הַתְּבוּאָה, וְכֵן הֵשִׁיבוּ אִתָּם אֶת הַכֶּסֶף שֶׁהוּשַׂם בְּטָעוּת בְּשַׂקֵּיהֶם בַּבִּקּוּר הַקּוֹדֵם.
עִם כָּל הַצִּיּוּד הַזֶּה, כְּבָר הָיָה בָּרוּר לָאַחִים שֶׁהַמַּסָּע יַעֲבֹר בַּצּוּרָה הַחֲלָקָה בְּיוֹתֵר, וְהֵם יָשׁוּבוּ בִּמְהֵרָה לָבֶטַח לִכְנַעַן, כֻּלָּם יַחַד.
אֲבָל אָז קָם יַעֲקֹב אָבִינוּ וְלִמֵּד אֶת בָּנָיו עִקָּרוֹן חָשׁוּב בְּיוֹתֵר. יַעֲקֹב אָבִינוּ פָּנָה בִּתְפִלָּה וְאָמַר:
"וְאֵ-ל שַׁ-דַּ-י יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ..."
מַדּוּעַ הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם יַעֲקֹב? הַמִּדְרָשׁ מְסַפֵּר שֶׁאָמַר יַעֲקֹב: "מֵעַתָּה אֵינָם חֲסֵרִים כְּלוּם אֶלָּא תְּפִלָּה, הֲרֵינִי מִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם".
אֵיזֶה מוּסַר-הַשְׂכֵּל חָשׁוּב לִמֵּד כָּאן יַעֲקֹב אֶת בָּנָיו וְגַם אוֹתָנוּ?
יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּעֶצֶם אוֹמֵר לְבָנָיו: גַּם כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה לָכֶם שֶׁ"אֵינְכֶם חֲסֵרִים כְּלוּם", גַּם כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה לָכֶם שֶׁאֵין שׁוּם בְּעָיָה לָלֶכֶת וְלַחְזֹר אֲפִלּוּ פַּעֲמַיִם "צִ'יק צָ'ק", גַּם כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה שֶׁכָּל הַתָּכְנִיּוֹת הֵן מְסֻדָּרוֹת וּמְתֻכְנָנוֹת וְ'יִדְפְּקוּ' כְּמוֹ שָׁעוֹן, גַּם אָז מֻכְרָחִים לִפְנוֹת אֶל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בִּתְפִלָּה שֶׁהַכֹּל יִתְנַהֵל כַּשּׁוּרָה.
כִּי הָאָדָם הוּא קָטָן, וְלוּלֵא עֶזְרַת שָׁמַיִם גַּם הַתָּכְנִית הַפְּשׁוּטָה בְּיוֹתֵר, יְכוֹלָה לְהִסְתַּבֵּךְ לַחֲלוּטִין. וּכְפִי שֶׁאָכֵן קָרָה בְּהֶמְשֵׁךְ הַפְּסוּקִים כַּאֲשֶׁר כָּל הָאַחִים מָצְאוּ פִּתְאוֹם אֶת עַצְמָם בְּסַכָּנַת מַאֲסָר...
•
אַחֲרֵי שֶׁחִלַּקְתִּי אֶת הַמַּמְתַּקִּים וְקַמְנוּ לָלֶכֶת אָמַר לִי שְׂרוּלִיק – "אֲנִי בֶּאֱמֶת מִתְפַּלֵּל לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁהַתָּכְנִית שֶׁלִּי מָחָר תַּצְלִיחַ. אֲנִי הֲרֵי בִּכְלָל לֹא מַכִּיר אֶת הַיְּלָדִים הָאֵלּוּ שֶׁיָּבוֹאוּ אֵלֵינוּ... אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא יַעֲזֹר לִי".
מתוך "תורתך שעשועי"
מאפשרים לכם לקבל
