סופגניות
איך הם קשורות?

ימי החנוכה ממלאים את ביתנו בריחם של סופגניות עסיסיות, נוטפות שמן ומלאות ריבה. או שוקולד. או ריבת חלב. או נוגט. והרשימה עוד ארוכה. כבר מאז שתמו הדי חגיגות שמחות תורה ניתן היה למצוא על מדפי חנויות חרוצות את המאכל האהוב מבשר את התקרבותו של חג החנוכה.

מאיפה השם הזה?

הסופגניה מתחרה על מקומו של המאכל המאפיין יותר מכל את החג העליז. המון שמן ובצק כבד, הם שזכו להיות המאכל החגיגי שמפאר את בתי ישראל בימים אלו. אבל, מאיפה השם הזה, סופגניה?

רבים מכם בוודאי כבר נתקלו במילה 'סופגנין' כפי שהיא מופיעה במשנה, ברמב"ם או בספרי קודש אחרים. מקור המילה סופגניה אם-כן הוא עתיק יומין. במשנה, כאשר מוזכרים ה'סופגנין' – מדובר ב'לחם שבלילתו רכה ועשוי כספוג', כפי שמפרש זאת רבי עובדיה מברטנורא. איכשהו במשך השנים, מי שירש את הכינוי הייתה הסופגניה שלנו.

צילום: shutterstock

אבל, מתי המציאו אותה?

המקור המוקדם ביותר שמצאנו המספר על מנהג אכילת סופגניות בחנוכה, נכתב אי-שם לפני מאות שנים. הכותב, הוא אביו של הרמב"ם, המוכר בשמו – רבי מיימון הדיין. וכך כותב רבי מיימון בפירושו שכתב על התפילות:

"אין להקל בשום מנהג ואפילו מנהג קל.
ויתחייב כל נכון לו עשות משתה ושמחה ומאכל, לפרסם הנס שעשה השם יתברך עמנו באותם הימים. ופשט המנהג לעשות סופגנין", וכפי שהם נקראים בשפה הערבית – "אלספינג, והם הצפחיות בדבש, ובתרגום: האיסקריטין, והוא מנהג הקדמונים משום שהם קלויים בשמן, זכר לברכתו".

אז למה בעצם?

אגב סיפורו של רבי מיימון דיין על מנהג אכילת הסופגניות (או אולי ליתר דיוק הספינג'..), אנו למדים גם על אחד הטעמים לאכילת הסופגניה – "משום שהם קלויים בשמן, זכר לברכתו" כלומר, זכר לנס שנעשה בשמן, כאשר כד קטן ממנו הספיק למשך כל שמונת הימים שלאחר מכן.