מגבית פתע

בהתוועדות

במהלך התוועדות י"ט כסלו תשי"ח, הכריז הרבי כי על אף שאין זה רגיל לערוך 'מגביות' בהתוועדויות אלו, הרי שהפעם לרגל המצב המיוחד והצורך להקים 'שיכון' בכפר חב"ד, הרי הוא חורג מהנהוג ויקיים בעצמו מגבית אליה ירימו המשתתפים את חלקם.

"עניין היוצא מן הכלל"

"בכלל הסדר שלי", אמר הרבי "שאינני מתערב להביע דעתי בנוגע לכמות הנתינה של כל אחד; הנני לוקח את הנתינה, ואחד מן השנים: או שהנני מרוצה, או שאינני מרוצה, ומשאיר את העדר שביעת הרצון לעצמי".

המילים הבאות היו מפתיעות –

"אך כיון שזהו לגמרי ענין היוצא מן הכלל, אהיה גם אני יוצא מן הגדר ויוצא מן הכלל, ואם יהיה נראה בעיני שנותנים סכום פחות מדי, אסיר את מסוה הבושה, ואצוה עליו – בכח הענינים שעבורם צריכים את הכסף (ובמקרה זה: השיכון) – להוסיף כפי שיראה בעיני"..

ההתוועדות המשיכה, עד שבשלב כלשהו, הביט הרבי בהתחייבויות הקהל שהוגשו לו, והחל מקריא שמות בקול באמרו לכל אחד כמה עליו להוסיף: עוד מחצה, להכפיל את הסכום ("נאָך אַמאָל אַזוי פיל"), לתת פי שלשה, או פי ארבעה, וכן הלאה. היו כאלו שאמר להם להכפיל את הסכום עליו התחייבו בכמה עשרות פעמים, ולאחד אף הורה לתת מאתיים פעמים ככה (והיו גם כאלו להם הורה להוסיף עוד "0", או "00" בסוף הסכום).

כך זה היה נשמע – להאזנה לחצו כאן

הקב"ה ימציא לו סכום כזה...

במהלך ההכרזות, הביע הרבי את תמיהתו מהעובדה שרבים נותנים סכומים קטנים, באמרו: למה יש אצלם "השגות קטנות", "השגות מצומצמות" - מה איכפת להם שהקב"ה יתן להם יותר הצלחה?!...

כלפי אחד הנוכחים אמר הרבי: מניין יקח ליתן את הסכום – אינני יודע, אבל, כיון שהקב"ה אומר "לי הכסף ולי הזהב", בודאי ימציא לו סכום כזה..

בהמשך ההתוועדות נשמעו מהרבי ביטויים נדירים ומופלאים, על מעלת והכרח נתינת הצדקה, וכן על כך שהוא 'מחייב' כביכול, אנשים שונים לתת סכומים כאלו שלא תכננו לתת מעצמם.