הרב ירחמיאל גורליק, שליח חב"ד בטיומן, רוסיה

הייתי מוכרח לפתוח להם בסיפור הזה. אפילו התקשרתי היום לבעל המעשה על מנת שיספר לי זאת שוב.

הם היו שני בנים צעירים. למרות הסכנה הוא היה לוקח אותם איתו מידי שבת. הוא היחיד שנהג כך. סיכן את עצמו, סיכן אותם. אבל הוא ידע שאין לו ברירה. אם הוא רוצה שהם ישארו יהודים וחסידים זו הדרך היחידה שעומדת כעת בפניו.

זה היה בעיר גורקי. ניז׳נינובוגורד של היום. עיר חשובה במרכז רוסיה שבמשך שנים הייתה עיר סגורה בפני יהודים. כשהוסרו הגבלות תחום המושב, נהרו לעיר אלפי יהודים ממעמדות שונים וייסדו בה חיים יהודיים.

לא ארכו הימים והקומוניסטים עלו לשלטון. החלה מלחמת חורמה בחיי הדת ובתוך כמה שנים נסגר בית הכנסת על מנעול ובריח.

החיים היהודיים ירדו למחתרת. חלק מהיהודים סיכנו עצמם והמשיכו לקיים בסתר תורה ומצוות ואף להתאסף בהיחבא בדירות פרטיות לתפילה במניין בשבתות וחגי ישראל.

עברו השנים ודור חדש קם, דור שנולד הישר לחיי המחתרת. הם מעולם לא ראו בית כנסת מבפנים, וגם למניינים המחתרתיים לא יכלו לקחת אותם. על המבוגרים עוד העלימו השלטונות עין לפעמים, אך על ילדים ונוער לא היו פשרות, הם לא יתנו לדור המבוגר להחדיר רעיונות דתיים לנוער שאמור לגדול בחברה אטאיסטית קומוניסטית. במצב כזה לגדל את הילדים כיהודים יראים ושלמים הייתה משימה קשה מנשוא, עד כמעט בלתי אפשרית.

ר׳ שלום בער לא וויתר. הוא ידע שאת הילדים שלו הוא יגדל לתורה ומצוות ויהי מה. וכך מידי שבת, תוך סיכון עצמי גבוה, הוא היה לוקח למניין המחתרתי, את שני בניו, הילדים יהושע ושלמה.

היה פעם שהרשעים דפקו על דלת הדירה ורשמו את שמות כל הנוכחים בתפלה. כשהגיעו לשלום בער והילדים, הזהירו אותו באזהרות חמורות. ״אנחנו יודעם שאתה מלמד את הילדים להתפלל, דע לך שאתה תחת מעקב, באם עוד פעם אחת תיתפס עם הילדים בתפילה נשלול ממך את זכויות ההורות על הילדים והם יילקחו לבית ילדים ממשלתי״.

עברו שנים. הילדים יהושע ושלמה הפכו לנערים. בלי שאף אחד ידע, הם נשלחו לסמרקנד, שם התקיימה אז ישיבת תומכי תמימים המחתרתית.

בתחילת שנות השבעים משפחתו של ר׳ שלום בער רסקין קבלו בברכת הרבי ובניסי ניסים היתר יציאה מברית המועצות, הם עלו לארץ הקודש והתיישבו בכפר חב״ד. יהושע, שלמה ואחיותיהם גדלו לשם ולתהילה, הקימו משפחות חסידיות לתפארת, בנים ובנות עוסקים בתורה ובמצוות, רבים מהם שלוחים ורבני קהילות במדינות חבר העמים ובעוד מקומות רבים ברחבי העולם. 

*

זה היה בתחילת שנות התשעים. ברית המועצות קרסה. היהדות החלה לפרוח שוב ברחבי המדינה האדירה.

ר׳ יהושע רסקין, דובר רוסית רהוטה, הפך למרצה מבוקש בענייני יהדות וחסידות עבור המוני היהודים שהשתוקקו ללמוד לדעת ולקיים.

באחד הימים בדרך לא דרך הוא הגיע גם לעיר הולדתו גורקי, נ׳יזנינובגורוד. מדוע בדרך לא דרך? כי גורקי הייתה ונשארה עוד אז, עיר סגורה בפני זרים. תעשיית נשק העניפה בעיר הביאה לאיסור מוחלט להיכנס אליה למי שאינו תושב המקום או בעל אישור מיוחד.

היהודי שפגש את ר׳ יהושע, עשה לו סיור בעיר. למען האמת ר׳ יהושע לא היה זקוק להסברים ותיאורים, הוא הכיר שם כל פינת רחוב. דבר לא השתנה כמעט מאז גדל פה כילד ונער ברחובות גורקי.

והנה, מצביע היהודי על מבנה גדול ומרשים ברחוב גרוזינסקיה. זה, מסביר היהודי, היה בית הכנסת הגדול של יהודי גורקי, בנו אותו הקנטוניסטים, הילדים היהודים ששירתו מגיל צעיר בצבא הצאר ולאחרי עשרים וחמש שנות שירות קבלו חופש דת מלא. לאחרונה קבלה הקהילה היהודית את המקום לידיה ובקרוב זה יחזור להיות בית כנסת.

ר׳ יהושע מסתכל על המבנה כלא מאמין. הוא עבר כאן במקום הזה המון פעמים במשך מגוריו במקום. הוא לא יכל לספור כמה פעמים הוא עבר כאן כילד ונער עם אביו ר׳ שלום בער. אך אף פעם אביו לא סיפר לו שהמבנה המרשים הזה היה בעצם בית כנסת שהולאם!

כשחזר אחרי הביקור לארץ הקודש הוא נסע הישר משדה התעופה לאביו בכפר חב״ד.

״אבא! הייתי בניז׳נינובוגורוד! גורקי שלנו. וברחוב גרוזינסקיה בית מספר חמש, עומד מבנה גדול של בית הכנסת! מדוע אף פעם לא סיפרת לי ולשלמה שזה היה מבנה בית כנסת?!״

ר׳ שלום בער השתתק. חשב קצת וענה ברוסית: ״לא רציתי שהילדים שלי יראו ״ייֶבְרֶייְסְטְווַה וְו אוּפַּאדְקֶה״!״ - ״יהדות בקריסה ובתבוסה״!״

*

הסיפור הזה טלטל אותי. אבא שצריך לחשוב איך לגדל את הילדים שלו כיהודים במציאות בלתי אפשרית. מנסה לתת להם את המקסימום שיכול. לכאורה, כל פיסת מידע, כל טיפת קשר אל העבר, להיסטוריה, למה שהיה, יוכל רק לחזק אצלם את השורשים!

אך ר׳ שלום בער, לא נהג ככה. הוא ידע דבר אחד. אם הוא רוצה שהילדים האלו, לא רק ישארו יהודים בזהות שלהם, אלא גם ישארו יהודים בחייהם והנהגתם, יהודים בעלי עוצמה ותעוזה נגד כל מונע ומעכב, אסור לו להפיל את רוחם ולו במעט! אסור לו שירגישו ולו לרגע שהיהדות חלילה, בתבוסה.

אכן, ימים לא קלים, מאתגרים, מסוכנים. היהודים והיהדות מתמודדים עם אתגרים לא פשוטים, אך לא בתבוסתנות, אדרבא, מתוך גאווה יהודית, בעוצמה, ואפילו מתוך שמחה!

מי שמכיר קצת את ר׳ יהושע, ר׳ שלמה ושאר ילדיו נכדיו וצאצאיו של ר׳ שלום בער רסקין ע״ה, רואה במוחש את תוצאות גישתו החינוכית המיוחדת.

*

ולמה פתחתי להם עם הסיפור הזה? כי זו לי פעם ראשונה בניז׳נינובגורד, גורקי האגדית. אני כבר כמה שעות כאן, קבלתי מידידי השליח הרב שמעון ברגמן סיור מודרך בבית הכנסת הגדול של ניז׳ני ולא מצאתי בו ולו בדל אחד של תבוסה. כל פינה זועקת בו פריחה פאר הדר ועצמה. זוגות יהודיים לרוב, ילדים נוער צעירים ומבוגרים ממלאים כל חדר ואולם בתוכניות שונות ומגוונות. כאן הרב אושי גודמן עם צעירים, שם הרבנית ברגמן עם הנוער ופה הרבנית גודמן עם הילדים.

 וכשישבנו יחד עם כמאה יהודים סביב שולחן ערוך באולם האירועים, לכבוד חג הגאולה י״ט כסלו היה אפשר לחוש באוויר, במוחש, את הגאווה, החיות והשמחה של יהודי ניז׳ני, שהחזירו עטרה ליושנה.

איפה ר׳ שלום בער?… אם רק היה מגיע לכאן לכמה דקות. כמה הוא היה שמח. זהו, אפשר כבר להצביע לילדים יהודיים על מבנה בית הכנסת בגאון ובשמחה. מדמיין את מראה פניו לנוכח המחזה שאני רואה.

יהדות בתבוסה? יהדות בשיא תפארתה!