הרב החסיד השליח המרומם רבי חיים הלוי בנימיני ע"ה, עשה את הלא ייאמן כאשר בתוככי יער עבות הקים ישיבה לתפארת ממנה צמחו מאות וכנראה אלפים שהלחלוחית החסידית לא תטוש אותם כל ימי חייהם.

דרכו של הרב בנימיני לא היתה סוגה בשושנים ולא היתה סלולה כלל וכלל. הוא לחם כל ימי חייו על כל צעד ושעל והקים את אשר הקים בעשר אצבעותיו. הוא נמנה בין החיילים של הרבי שלא צמחו בכרם חב"ד ולא גדלו בערוגותיה אצל המשפיעים של הדור הקודם.

בספרו הנפלא "ישיבה של מעלה" הוא כתב את כל קורות חייו בדיוק ובדקדוק, דבר שלא רבים זכו לזה. הרב חיים בנימיני שזכה מן השמיים לאריכות ימים ושנים טובים בראש צלול ומזוקק זיכה את כולנו בספר היסטורי שקריאתו מעוררת ומעודדת את מפעל השליחות יותר מכל התוועדות וכנסי התעוררות. הייתי ממליץ לכל שליח לקרוא את הספר מתחילתו לסופו כדי ללמוד על תעצומות הנפש ששליח חייב כדי לעמוד באתגרים אין סופיים.

הוא היה מסודר מאין כמוהו. הכל היה אצלו מקוטלג הן במוחו והן בקלסרים רחבים שבהם אסף כעמיר גורנה מסמכים ומכתבים היסטוריים ששימשו אותו לכתיבת הספר. לפני כמה שנים ישבתי אצלו בביתו על מנת לעיין במכתבי הרבי אליו וגם כאן היה לו קלסר מסודר 'מנויילן' וכל המכתבים של הרבי נחו שם אחר כבוד בסדר מופתי להפליא.

בין בתרי הספר הוא מספר כי הקשר הראשוני שלו לחסידי חב"ד היה בשנת תשי"ח, היינו כאשר היה כבר בגיל 35. היה זה כאשר שב לאה"ק לאחר הגלגול הראשון שלו בברזיל מתוך שלשה פעמים שנסע לברזיל. הוא התגורר אז בישוב משואות יצחק ובאחת השבתות הגיעו לישוב כמה מחסידי חב"ד ושלשה מהם הוא מונה בשמותם: הרב צבי אייזנבך, הרב טוביה בלוי והרב יוסף מרטון. מאז דבקה נפשו בחסידות חב"ד ונפתח לפניו עולם רוחני חדש.

הקשר עם אבי הרב צבי אייזנבך ע"ה היה קשר רציף שנמשך לאורך שנים ארוכות. גם כאשר נסע בפעם השניה לברזיל הוא עמד בקשרי מכתבים רצופים עמו ובארכיונו של אבי נשתמרו רבים מהמכתבים הללו.

לקראת סוף שנות הכ"פים הוא שב לאה"ק ולאחר כמה שנים בתחילת שנות הלמ"דים חזר עוד הפעם לברזיל להנהיג את הישיבה בפטרופוליס ביד רמה או אז רמה קרנה של הישיבה והיא שאבה אליה תלמידים מכל דרום אמריקה שהפכו להיות חסידים ממש.

במשך כמה שנים בין הנסיעה השניה לברזיל לבין הנסיעה השלישית לברזיל עבד הרב בנימיני במוסדות "מכון הרי פישל" בירושלים ושם ניסה לפתוח מסגרות לימודיות לבוגרי הישיבות מברזיל שלא מצאו המשך לימודים בישראל.

את מכון הרי פישל בירושלים ניהל שנים רבות דודי מחסידי גור הרב אברהם יצחק רוזנבום והוא היה יד ימינו של הרב שאר ישוב כהן שעמד בראש מוסדות "אריאל" ו"מכון הרי פישל" ואם אינני טועה את המשרה הזו יצר אבי יחד עם גיסו לתועלתו של הרב בנימיני.

לא באתי בשורות אלו לשחזר את ההיסטוריה של הרב בנימיני אלא את הקשר המיוחד שנרקם בין משפחתנו לבין משפחתו. הרב בנימיני התגורר אז בירושלים בשכונת "נוה צבי" במורד של רח' בר אילן, דקות ספורות ממקום עבודתו במכון הרי פישל ודקות ספורות של הליכה משיכון חב"ד בירושלים.

לא אשכח את השיחות הארוכות שהיו לאבי עמו במשך שעות ארוכות, וזאת למרות שאבי היה צעיר ממנו ביותר מעשר שנים הוא היה שוטח לפניו את כל בעיותיו והתלבטויותיו לפני אבי והם היו מנתחים אותם ביחד. פעם לקחני אבי עמו ובדרכנו חזרה הביתה אמר לי כי הוא חייב בדחיפות לסור למשרדו של בנימיני ב'הרי פישל' לכמה דקות. הכמה דקות הללו נמשכו קרוב לשלש שעות. אני כבר איבדתי את סבלנותי לאחר מחצית השעה והם הזרימו לי דפים, צבעים ועטים להעסיק אותי כדי שאניח להם לדבר במנוחת הדעת.

פעמים היה מגיע הרב בנימיני לביתנו לאותן שיחות ארוכות ואז ביקש אבינו ע"ה מאתנו הילדים לפנות את סלון הבית לטובת האורח שכן הם צריכים לשוחח על דברים העומדים ברומו של עולם מבלי שנסיח את דעתם. היינו קוראים למפגשים הללו "יחידות".

הרבי הורה לאבי לעמוד בקשר עם הרב בנימיני ולעודד אותו שכן טלטולי החיים שלו היו קשים עד למאוד והוא היה זקוק לעידודים ולהכוונות בצמתים רבים בחייו.

הקשר בין המשפחות היה הדוק מאוד. פעמים היינו הולכים אליהם לשכונת נוה צבי ופעמים היו הם באים אלינו לשיכון חב"ד.

להרב בנימיני היו שתי בנות לימים הן הרבניות לרר ופיגלשטוק ובן אחד בשם הרב אברהם דוד שכינויו היה "אדי". הפעם הראשונה שחוויתי נסיעה באופניים בחיי, היתה באופניו של אדי שהרכיב אותי במשעולי שכונתו ובני הרב בנימיני היו עבורנו כשמרטפים בגינת השכונה.

בעיקר היו המשפחות נפגשות כאשר הרב בנימיני נסע לברזיל לכמה חודשים והותיר אחריו את רעייתו הדגולה וילדיו עד אשר סודרו הענינים והם נסעו אחריו לברזיל. כילדים קטנים באותן השנים של תחילת שנות הלמ"דים היינו שומעים ללא הרף שיחות בין אבי ע"ה לאמי תבלחט"א בנושא "בנימיני". אמנם לא הבנו את תוכן השיחות אך ידענו כי נפשו של הרב בנימיני דבוקה בנפש אבי שהקדיש למענו את כל הזמן שבעולם כדי לסייע לו בהתלבטויותיו.

גם לאחר שנסע לברזיל, היה כותב מכתבים צפופים לאבי ובא' הימים אף שלח סרטון מיוחד שהופק על ישיבת חב"ד בפטרופוליס, סרט שהופק להפיץ בין יהודי ברזיל שיראו את הישיבה מקרוב וישלחו אליה את ילדיהם. כמדומני שהסרט הראשון שראיתי בחיי היה סרט זה שהוקרן בביתנו. התרגשתי לראות את התלמידים דשם יושבים ומתוועדים בהתוועדות חסידית מחד ומאידך ראיתי שיש במתחם הישיבה בריכת רחצה בה משתכשכים התלמידים בימות הקיץ. לא הבנתי כיצד שני הדברים עולים בקנה אחד. מעולם לא ראיתי ישיבה עם בריכת מים. אך אבי הסביר לי כי מדובר בנערים שלמרות שהם נראים כתמימים לכל דבר הם באים ממשפחות עם רקע קלוש בהקפדה על מצוות התורה וחייבים לתת להם תנאים גשמיים כדי למשכם ללימודי התורה והחסידות.

פעם אמר לי אבי ע"ה שההשקעה הגדולה בהרב בנימיני לאורך כל השנים החל משיעורי החסידות ב"משואות יצחק" וכל שיחות הנפש הארוכות עמו היו שוים כל מאמץ. השיחות הללו היו שיחות 'משני חיים' (תרתי משמע) גם לעצמו וגם לאחרים שהשיב מעוון שכן להרב בנימיני היה חוש מיוחד לצוד נפשות ולמשכם בחבלי עבותות אהבה ובזכותו קמו מאות בתים חסידיים בישראל.

•

רבים טועים לחשוב שגדולתו של הרב בנימיני היא בכך שהצליח להביא לשורות חב"ד חסידים רבים אך אינם יודעים עד כמה היתה מצודתו פרוסה ועד כמה הצליח להשפיע להמונים רבים ממושפעיו תורה וחסידות גם אם לא הצטרפו לכרם חב"ד.

אחד מתלמידיו של הרב בנימיני הוא הרב שמאי ענדה שליט"א שברבות הימים הפך הוא עצמו להיות ראש ישיבה בסאן פאולו בברזיל. להרב ענדה יש שני אחים שהתגוררו בעבר באילת, אחד מהם שמו אליעזר ענדא והוא רופא שיניים בתפקידו. כשהקמתי לראשונה את המנין החב"די באילת בשבת קודש, היה ר' אליעזר חלק אינטגרלי מהמנין והיה יושב עמנו חברי קהילת חב"ד להתוועדויות לאחר התפילה שעות רבות. למרות שבחזותו החיצונית אינו נראה כחסיד חב"ד הוא היה מתחכך ביננו כחסיד ותיק ומעשיר את ההתוועדויות כמי שגדל בתומכי תמימים. גם אחיו לא איבד את הלחלוחית החסידית שלו עד היום והם מתגוררים כיום במעלה אדומים.

•

מסקנה: כאשר אנו מקרבים אדם לתורה ולחסידות לעולם לא נוכל לדעת להיכן הדברים יגיעו. עלינו להתאמץ בכל דרך שהיא לקרב כל אדם לדרכה ולמשנתה של חב"ד, ולפעמים נזכה שאותו מתקרב יפיץ את נגהו על מאות ואלפים.

•

בשנת תשמ"ח עבר הרב בנימיני ליד הרבי בכינוס השלוחים בחלוקת קונטרסים. הרבי נתן לו קונטרס נוסף ואמר לו שזה עבור 15 השנים שלא התראינו... הרב בנימיני לא הבין את פשרן של המלים הללו וכתב לרבי שאיננו מבינם והרי הוא מבקר כל שנתיים שלש בבית חיינו?!

במכתב הרבי השיב לו שכיון שבשנת הקהל האחרונה הוא לא היה הרי בענין ההגעה לחצרות הקודש מבחינת שנת הקהל הוא לא היה חמש עשרה שנה וביקורו בתשמ"ח בשנת הקהל מתקנת את מרחק השנים הללו.

אינני יודע כמה שלוחים זכו לכך שהרבי יזכיר להם שלפני שבע שנים הוא לא ביקרו בשנת הקהל. זהו קירוב עצום לאיש הגדול הזה.

דמותו לא תשכח מאתנו וחיוכו השובה לב והאבהי תזכר לנצח בקרב מאות ואלפי תלמידיו שהוא שימש להם כדוגמא ומופת.