מה למדנו מהפרשה? רעיון חסידי מרתק מתוך פרשת וישלח
הפרשה החסידית
פָּרָשַׁת וַיִּשְׁלַח
"וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה
וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ". (בראשית לב,ו)
יַעֲקֹב אָבִינוּ שׁוֹלֵחַ מַלְאָכִים לְעֵשָׂו וּבְפִיהֶם הוֹדָעָה מְשַׂמַּחַת: כְּבָר סִיַּמְתִּי אֶת הָעֲבוֹדָה הַמֻּטֶּלֶת עָלַי לִקְרַאת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ וַאֲנִי מִצִּדִּי, מוּכָן לַגְּאֻלָּה. וּבַמִּלִּים שֶׁל הַפָּסוּק: "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה..." – הַמִּדְרָשׁ מַסְבִּיר, שֶׁ'חֲמוֹר' – זֶהוּ חֲמוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, 'צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה' – אֵלּוּ כִּנּוּיִים לְיִשְׂרָאֵל. יַעֲקֹב אָבִינוּ סִיֵּם אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁהָיְתָה נִדְרֶשֶׁת מִמֶּנּוּ עִם הַ'צֹּאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה', וְעַכְשָׁו הוּא מוּכָן לַ'חֲמוֹרוֹ' שֶׁל מָשִׁיחַ.
מַדּוּעַ שׁוֹלֵחַ יַעֲקֹב אָבִינוּ הוֹדָעָה כָּזוֹ לְעֵשָׂו? מִשּׁוּם שֶׁהוּא חוֹשֵׁב שֶׁגַּם עֵשָׂו כְּבָר סִיֵּם אֶת הָעֲבוֹדָה הָרוּחָנִית הַמֻּטֶּלֶת עָלָיו, וְגַם הוּא כְּבָר מוּכָן לַגְּאֻלָּה, וְכָךְ הֵם יוּכְלוּ יַחַד לָצֵאת וּלְקַבְּלָהּ. אַךְ אָז מִתְבָּרֶרֶת הָאַכְזָבָה, חוֹזְרִים הַמַּלְאָכִים לְיַעֲקֹב וְאוֹמְרִים לוֹ: "בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו" – אָכֵן מִצִּדְּךָ הוּא כְּבָר 'אָחִיךָ', אַךְ מִצִּדּוֹ הוּא עֲדַיִן עֵשָׂו... הוּא עֲדַיִן לֹא מוּכָן לַגְּאֻלָּה.
הַאִם מִתְיָאֵשׁ יַעֲקֹב אָבִינוּ? לֹא, הוּא אֵינוֹ נִבְהָל וְאֵינוֹ נָסוֹג מִן הַהֲכָנוֹת לַגְּאֻלָּה. הוּא מַמְשִׁיךְ בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְאַף מַשְׁלִים אֶת הָעֲבוֹדָה עִם הַ'פַּכִים הַקְּטַנִּים', אוֹתָם נוֹשְׂאִים שֶׁעֲדַיִן מְחַכִּים לְבֵרוּר רוּחָנִי.
וּמִכָּאן הוֹרָאָה לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ: כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ וְאֶת סְבִיבָתוֹ לַגְּאֻלָּה. כָּל אֶחָד צָרִיךְ לִדְאֹג שֶׁהוּא מִצִּדּוֹ יִהְיֶה מוּכָן לַגְּאֻלָּה, מִבְּלִי לְהִסְתַּכֵּל יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה וְלִבְדֹּק 'מָה הַמַּצָּב בָּעוֹלָם'... כִּי כָּל יְהוּדִי שֶׁכֵּן הִצְלִיחַ לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ, יָכוֹל בְּבַת-אַחַת לְהַכְרִיעַ אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת, וּלְהָבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה הַכְּלָלִית לָעוֹלָם כֻּלּוֹ.
•
בְּקֹשִׁי רַב 'סָחַב' רוֹנִי אֶת עַצְמוֹ לַהִתְוַעֲדוּת בְּבֵית-חַבַּ"ד בְּאוֹתוֹ עֶרֶב. "זֶהוּ תַּאֲרִיךְ חֲסִידִי חָשׁוּב, אָסוּר לְךָ לְהַפְסִיד" – עוֹדֵד אוֹתוֹ הַ'שָּׁלִיחַ'. אַךְ רוֹנִי הָיָה נָתוּן עֲדַיִן תַּחַת הָרֹשֶׁם הַקָּשֶׁה שֶׁהוֹתִירָה בּוֹ הַשַּׁבָּת הָאַחֲרוֹנָה בַּבַּיִת.
'שַׁבָּת שְׁחֹרָה' עָבְרָה עָלָיו. שַׁבָּת שֶׁבָּהּ אִמָּא גִּלְּתָה כִּי הוּא אֵינֶנּוּ אוֹכֵל אֹכֶל חַם בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשַּׁבָּת... "שְׁטֻיּוֹת" – זָעֲקָה כְּלַפָּיו. "אֲנִי אֲחַמֵּם, אֲנִי אַגִּישׁ, אַתָּה רַק תֹּאכַל... מַדּוּעַ אַתָּה צָרִיךְ לְהַחְמִיר כְּאַחַד הַצַּדִּיקִים?". רוֹנִי לֹא הִצְלִיחַ לְהַסְבִּיר לְאִמּוֹ הַכְּעוּסָה מַדּוּעַ אָסוּר לְחַמֵּם אֶת הָאֹכֶל עַל הָאֵשׁ בְּשַׁבָּת, וְהָאֲוִירָה הַנִּרְגֶּזֶת הִמְשִׁיכָה לִשְׂרֹר בַּבַּיִת לַמְרוֹת כָּל נִסְיוֹנוֹתָיו לַעֲרֹךְ שֻׁלְחַן שַׁבָּת נָעִים.
עַכְשָׁו יָשַׁב רוֹנִי וְהֶאֱזִין לִדְבָרָיו שֶׁל הַ'מַּשְׁפִּיעַ': "הַגְּאֻלָּה כָּל-כָּךְ קְרוֹבָה, מַמָּשׁ כָּאן מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת... אֲנַחְנוּ רַק צְרִיכִים לְהוֹשִׁיט יָד, לְהוֹסִיף עוֹד פְּעֻלָּה טוֹבָה אַחַת". רוֹנִי שָׁמַע וְהִרְגִּישׁ שֶׁהוּא רָחוֹק מִן הַדְּבָרִים. "הַאִם הַגְּאֻלָּה כְּבָר כָּאן..." – חָשַׁב בְּהִתְמַרְמְרוּת. "מְעַנְיֵן אִם הָרַב הָיָה מְדַבֵּר עַל הַגְּאֻלָּה בְּכָזוֹ הִתְלַהֲבוּת אִם הוּא הָיָה מַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שַׁבָּת אַחַת 'נְעִימָה' מֵהַסּוּג שֶׁעָבַר עָלַי".
וְהִנֵּה הִמְשִׁיךְ הַ'מַּשְׁפִּיעַ' וְהִסְבִּיר שֶׁעָלֵינוּ לָקַחַת דֻּגְמָא מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ. עַל-אַף שֶׁהוּא רָאָה עַד כַּמָּה עֵשָׂו (שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי) עֲדַיִן רָחוֹק מִלִּהְיוֹת מוּכָן לַגְּאֻלָּה, הוּא מִצִּדּוֹ הִשְׁלִים בְּהִתְלַהֲבוּת אֶת כָּל הֲכָנוֹתָיו, וְאַף שָׁלַח הוֹדָעָה "אֲנִי כְּבָר מוּכָן"... כִּי זוֹהִי הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה עֲבוּר יְהוּדִי: לִדְאֹג לִהְיוֹת בְּעַצְמוֹ מוּכָן לַגְּאֻלָּה מִבְּלִי לְהִתְרַשֵּׁם מִמָּה שֶׁמִּתְרַחֵשׁ בֵּינְתַיִם בָּעוֹלָם. יְהוּדִי אֶחָד כָּזֶה, הָעוֹבֵד בִּרְצִינוּת וְלֹא מִתְיָאֵשׁ מִמָּה שֶׁקּוֹרֶה מִסָּבִיב, יָכוֹל לְהַכְרִיעַ אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת...
הַדְּבָרִים חִלְחֲלוּ בְּלִבּוֹ שֶׁל רוֹנִי. הוּא הִרְגִּישׁ כּוֹחוֹת חֲדָשִׁים נִסָּכִים בּוֹ וּמְאַפְשְׁרִים לוֹ לַחְזֹר הַבַּיְתָה לְהִתְמוֹדְדוּת מְחֻדֶּשֶׁת. בְּעֶזְרַת ה', הוּא מִצִּדּוֹ יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ... הוּא לֹא צָרִיךְ לְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם, הוּא יִשְׁתַּדֵּל בְּמֶרֶץ לְתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ...
כְּבָר הָיְתָה שְׁעַת-לַיְלָה מְאֻחֶרֶת כְּשֶׁחָזַר רוֹנִי הַבַּיְתָה. כָּל בְּנֵי הַבַּיִת כְּבָר נָמוּ אֶת שְׁנָתָם וְהוּא נִגַּשׁ עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו לְחַדְרוֹ. שָׁם, עַל מִטָּתוֹ, צִפְּתָה לוֹ הַפְתָּעָה שֶׁלֹּא חָלַם עָלֶיהָ: בְּתוֹךְ עֲטִיפַת מַתָּנָה הָיְתָה אֲרוּזָה פְּלָטַת שַׁבָּת מְהֻדֶּרֶת וְעָלֶיהָ פִּתְקִית: "בְּאַהֲבָה, מֵאִמָּא".
רוֹנִי הַנִּרְגָּשׁ נִזְכַּר פִּתְאוֹם בְּמָה שֶׁאָמַר הַמַּשְׁפִּיעַ לִקְרַאת סִיּוּם הַהִתְוַעֲדוּת: "הָאֱמֶת הִיא שֶׁהַיּוֹם הָעוֹלָם עַצְמוֹ כְּבָר מוּכָן לַגְּאֻלָּה. רַק צָרִיךְ 'לִפְקֹחַ אֶת הָעֵינַיִם' וּלְהִשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹת זֹאת"...
מתוך "תורתך שעשועי"
מאפשרים לכם לקבל
