העובדה שמכונית משפחתית ממוצעת או כל ג'יפון מתחיל מצוידים כיום במיטב מערכות הבטיחות, גורמים לכל רכב סטנדרטי להיות מכונית מנהלים זוטא. אבל בכל זאת יהיו כאלו שלא מתפשרים, כאלו שמחפשים את הנראות, המרחב והיכולות העדיפות ויקנו מכונית מנהלים.

מכונית המנהלים הנפוצה ביותר כיום היא לכאורה סקודה סופרב, אבל מתברר שמי שנופשת בעורפה ובהצלחה יתירה, היא לא המאזדה 6 שהייתה פעם המכונית הבולטת בתחום, וגם לא יונדאי סונטה החדשה – זו שאי אפשר לפספס, אלא מכונית המנהלים של טויוטה, הקאמרי.

עד כמה היא הפכה לפופולארית תעיד העובדה שעוד ועוד נהגי מוניות בחרו בה כמכונית שלהם. לא עוד מרצדסים שנשחקים במהרה, אלא רכב אמין מבית יפני שבו בזמן הוא גם אמין, מרווח וחסכוני.

אגב, בניגוד לרכבי מנהלים שונים שעושים בארץ הרבה רעש וצלצולים אבל בשוק האמריקאי אינם מוכרים או לא תפסו גובה, הקאמרי נחשב גם בארה"ב כמכונית יוקרתית וברמה מעל משפחתית סטנדרטית ממוצעת.

עוד אגב, לדעתי בטויוטה לא רואים בסופרב ובמכוניות המנהלים האחרות את המתחרות של הקאמרי. מבחינתם המתחרים הם רכבים של חברות יוקרה סטייל לקסוס, מרצדס ואאודי, בגרסאות הנמוכות שלהן. 

מכונית המבחן שלנו היא זו בגרסתה המוכרת ב-4-5 שנים האחרונות אבל לפני כחצי שנה היא עברה כמה שדרוגי בטיחות, וזה כשלעצמו סיבה טובה לבחון אותה. למבחן הזה קיבלנו את הגרסה הבכירה מתוך השתיים, ה-XLE כשההבדל העיקרי בינה לבין הגרסה הבכירה פחות, פעוטה.

מבחינה חיצונית, וכפי שציינתי לעיל מדובר במכונית מרשימה מאוד שיכולה לתעתע במתבונן מן הצד ולגרום לו לחשוב שמדובר באחד מדגמי חברת היוקרה לקסוס. אם אנשים בוחרים במכונית מנהלים בגלל היוקרה, אז יקבלו ממנה, והרבה.

כניסה פנימה מגלה חלל נדיב ונעים לעין בצבע בז'. כסאות העור, המתכוונות חשמלית כמובן, כמו מזמינות אותנו להתרווח בהן ולהיכנס לחוויה. לאווירה היוקרתית מוסיפים גם דיפוני עוד בדלתות ובדשבורד, דמוי עץ מהגוני (חבל שמידי כהה) לרוחב תא הנהג וכן פסי כרום. מלפנים ניצב בגאון מסך מולטימדיה ענק שיכול לדבר עברית ולהפעיל ווייז אם תצמידו אותו דרך האפליקציה למערכת אנדרואיד-אוטו או אפל קאר-פליי.

מבחינה בטיחותית, ובכלל, הוא מאובזר כאמור בהמון: כניסה ויציאה ללא מפתח, התנעה וכיבוי ללא מפתח, חימום ההגה, מראות מתקפלות, מערכת התראה מפני התנגשות וכן מערכת סטייה אקטיבית, איתות שטח מת, מערכת 'אוטו הולד', מערכת אור גבוה אוטומטית, משטח הטענה אלחוטי, מערכת בלימה אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, מראה מתכהה אוטומטית, חימום המושבים הקדמיים, חלונות אחוריים כהים ועוד...

ועכשיו לנהיגה עצמה: הנתונים היבשים מצביעים על מנוע גדול וחזק. המנוע בנפח 2.5 ליטר ו-218 כוחות סוס הם לא משהו שפוגשים כל יום והנהיגה אכן טובה כפי שמצופה, אך יחד עם זאת אל תחפשו כאן את החוויה, את הבשר, שיש במכוניות אמריקאיות או אירופיות.

בטויוטה כאילו באים לומר לנו: אל תשכחו לרגע שמדובר במכונית מנהלים מאופקת ומכובדת. מי שרוצה לחרוך את הכביש, שיחפש רכב אחר. אנחנו נמצאים בקלאסה אחרת, נינוחה, מכובדת ומדויקת שמביאה חווית נהיגה אחרת. חווית נהיגה, אבל בקצב שלה.

ובכל זאת, אם אתם מעוניינים בכל החבילה הטובה הזו ורוצים רכב שמרעיד את הלב בשעה שאתם לוחצים על דוושת הגז, בטויוטה לא יחסכו לכם את החוויה. אם תעבירו את הרכב למצב ספורט – תרגישו את המנוע נוהם בקול, הדוושות מתקשות והמכלול כולו הופך נוקשה יותר. התוצאה בהתאם כמובן, החוויה מובטחת.

תא המטען מתגלה כאפקטיבי ומציע לכם לאפסן 524 ליטרים, אבל מה שהכי מפתיע כאן זו צריכת הדלק.

למרות שמדובר ברכב בעל ממדים באמת גדולים ולמרות המנוע הגדול, כיוון שהקאמרי מגיע בתצורה היברידית הוא צרך ליטר דלק לכל 17.7 קילומטר בלבד. הנתון הזה מבחינתי סגר את הסיפור: יש לנו מוצר מנצח.