המלחמה על השמות:
פרק שלישי

לא בכל יום ניצבים זה לצד זה, הגאון ה'סטייפלר' המפורסם, והנשיא שז"ר כשהם חוברים יחד למטרה משותפת. אין ספק, שאירוע נדיר שכזה היה בין העובדות שהיטו את הכף עבור ביטול ההצעה לקריאת היישוב הסמוך לכפר-חב"ד בשם 'חזון איש'.

כפי שהוזכר בכתבות הקודמות, תושבי היישוב השכן לכפר חב"ד (שאינו קיים היום), קינאו בהצלחתם של המתיישבים החב"דיים וביקשו להצר את צעדיהם. אחת הדרכים, באמצעותה חשבו לקנטר את החסידים, הייתה בקשתם לועדת השמות הממשלתית לקרוא את שם ישובם על שמו של הגאון בעל ה"חזון איש".

בקשה זו לא הייתה דבר מסתבר כלל וככל. אנשי הישוב השתייכו לתנועת "הפועל המזרחי", שבינה לבין שיטת החזון איש פעורה הייתה תהום של מחלוקת אידיאולוגית. למרות זאת, בשם הרצון לקנטר את השכנים החב"דיים, התעקשו אנשי 'ספריא א'' שיישובם יקרא על שמו של הגאון בעל ה'חזון איש'.

אין דרך חזרה?

בקשתם של אנשי היישוב הגיעה לועדת השמות, אך שם נטו שלא לקבלה. אנשיה הודיעו כי לדעתם על היישוב להיקרא בשם "שפירים", כשמו של יישוב היסטורי ששכן באזור בעבר הרחוק.

אנשי 'ספריא א'' הביעו התנגדות חריפה ועמדו על דרישתם להיקרא בשם 'חזון איש'. למראה התעקשותם, נכנעו אנשי הועדה וביקשו לאשר את בקשתם.

רק אחד מחברי ועדת השמות, הביע התנגדות לרעיון. הוא טען כי אין זה ראוי לקרוא את היישוב בשם זה ממכלול של סיבות, ובהם התנגדותם לכאורה של בני משפחת ה'חזון איש' ובעיקר – חוסר ההגיון בכך שאנשי ה'מזרחי' מבקשים לקרוא את ישובם על שמו של מי שהיה מתנגד חריף לשיטתם.

היות והיה דעת יחיד, התקבלה ברוב קולות ההצעה לקרוא את היישוב בשם - 'חזון איש'. ההודעה הרשמית יצאה מטעם ועדת השמות, ובכך נדמה היה כי תם העניין.

אלא שהתגובות החריפות לא איחרו מלבוא.

המשפחה מתנגדת בנחרצות

בשלהי חודש אייר של אותה השנה, שיגר הרב שמריהו גריינימן - אחיינו של הגאון "החזון-איש" ומי שעמד בראש הועד להדפסת ספריו - מכתב לועדת השמות הממשלתית בשם בני משפחתו. וכך נכתב שם:

"נדהמנו לשמוע, כי הנכם עומדים להחליט על קריאת שם מושב ספריא – על שמו של מרן בעל "חזון איש" זצללה"ה, - מבלי להתייעץ אתנו כנהוג במקרים דומים. ובאמת, - כל משפחתנו מתנגדת נמרצות להעניק שמו ז"ל – על אלו שמעולם לא היו קשורים אתו בשום קשרים; וע"י קריאת השם – הנם מתכוונים להטעות דעת הקהל, שהם נאמניו ז"ל.

אנו תקוה, כי תתחשבו ברגשותינו וברגשות הקרובים לרוחנו, שלומי-אמוני ישראל, ולא תתנו להם להגשים את הרעיון הזר הזה, ותשגיחו, שלא יחולל ח"ו השם הקדוש הזה, המקודש בפי-כל, ע"י חילול שהוא זר לרוחו ז"ל ולרוח המשפחה כולה, שחונכו ברוח זו.

אנו מקוים, שלא נצטרך לשוב ולדון בעניין הזה הכאוב, - לא אתכם ולא עם אחרים.

אנא!

בתקוה, כי דברינו היוצאים מן-הלב – יכנסו אל-הלב – הננו חותמים, בכל הכבוד, בשם כל המשפחה,
הרב ש. גריינימן
בני-ברק.

מכתבו של הרב גריינימן לועדת השמות הממשלתית

מכתב מועד כפר חב"ד

מספר ימים לאחר מכן, נחת בתיבת הדואר של 'ועדת השמות' מכתב נוסף, אותו שיגרו אנשי ועד כפר חב"ד. וכך נכתב בו:

"[..] נודע לנו כי אישרתם לכפר 'ספריה א'' את השם חזון איש. יורשה-נא לנו לערער על נתינת שם זה לכפר הנ"ל, הסמוך לנו, -בנימוקים דלהלן.

1. שם הגאון בעל ה"חזון איש" ז"ל מסמל זרם מסוים ביהדות התורנית, שעם כל הערכה לזרם זה – אין הוא זהה עם זרם חסידות חב"ד. קריאת שמו של האיש הדגול הנ"ל על כפר המחובר לכפר חב"ד – אינו אלא הטעייה של הבנת הציבור על מהות ישובנו, שבו התיישבה עדה שלמה מעולי רוסיה אנשי חב"ד.
   אגב, הגאון הנ"ל לא היה מסכים לקרוא את שמו על ישוב שאינו מבטא את דרכיו – הוא ביהדות הדתית, ולמעשה כפוף להסתדרות "הפועל המזרחי", שאין לו שום זיקה מיוחדת לגאון הנ"ל, - ולפי ידיעתנו ישנה התנגדות חריפה מצד משפחת המנוח ז"ל למתן שם אביהם לכפר זה.
2. כבר היה מקרה, שנתקבל מכתב, ובכתובת שעל גבי המעטפה – נכתב: "כפר חזון-איש כפר-חב"ד". הקהל יבין איפוא, שכפר-חב"ד נוסד על-ידי הגאון ה"חזון-איש"; בעוד שהכפר נתיסד על-ידי כ"ק האדמו"ר מליובאביץ נ"ע. לפי-דעתנו עשו זאת אנשי ספריא א' מתוך קלות-דעת ומתוך רצון לקנטר את אנשי חב"ד – בקראם שם של גאון ידוע על כפר, כדי לטשטש את-זיקתו של כפר-חב"ד למיסד שלו, כ"ק האדמו"ר מליובאביץ נ"ע, ולהבליט "התנגדות" אלינו. דבר זה כבר עבר עליו כלח ושייך להיסטוריה, כי בדורנו אין כל מחלוקת בין "חסידים" ו"מתנגדים"; ואנו רואים בזה מעשה קונדס גרידא.
3. אנו חושבים, כי שמות למקומות נקבעים לפי השמות ההיסטוריים, או לשם ביטוי ושימול אופיו של הישוב.- בשם "חזון-איש" אין ביטוי-של-אמת לכפר ספריא א', ויש בו משום סילוף ההבנה ביחס לכפר חב"ד הסמוך לו.
4. לעולי חב"ד יש לעת-עתה כפר אחד בלבד. בעוד שלהסתדרות "הפועל המזרחי" יש נקודות-ישוב רבות, - כן ירבו. ואין מן-הצדק לקפח את הבנת מהותו של הישוב היחיד הזה ולגזול כבשת-הרש.
5. אני מקווים,  כי תתחשבו בערעור זה, כדי לתקן מעוות הניתן לתיקון".

שטף של מכתבי התנגדות

די היה בשני מכתבים אלו כדי לגרום לועדת השמות להחליט על התכנסות חוזרת לדיון בנושא, חצי שנה לאחר שנדמה היה שהוכרע. אלא שבימים הבאים, הפך זרם המכתבים הנכנסים לתיבת הדואר של 'ועדת השמות הממשלתית' לשטף בלתי פוסק.

על מה שהתרחש, ניתן ללמוד מתוך סיכום דיון ועדת השמות:

"מלבד שני המכתבים הנ"ל [ . . ] הדיעו לועדת השמות הממשלתית מכתבי ערעור נוספים: מאת גיסו של הרב-המנוח, בעל "חזון-איש", - הרב יעקב ישראל קנייבסקי, בני ברק (הגאון 'הסטייפלר'. העורך); מאת בני-אחיו של הרב המנוח – הרב שלמה-שמעון קרליץ והרב חיים-שאול קרליץ, פתח תקוה; מאת "ישיבת-כולל" אברכים "חזון-איש", בני-ברק; מאת ראשי ישיבות – "מאה שערים", "עץ-חיים", "ישיבה מיר", "תפארת ציון", "חכמי לובלין"".

כולם ביקשו לערער על ההחלטה לקרוא את שם היישוב של אנשי "המזרחי" בשמו של הגאון ה"חזון איש".

אורח מפתיע בועדה

כאילו לא הספיקו שורת המכתבים הללו, הופיעה בפתע במקום כינוס הועדה, דמות נכבדה – יושב ראש "הסוכנות היהודית", מר זלמן שז"ר.

מר שז"ר ביקש לומר את דבריו בפני הנוכחים, ומיד עם סיומם פנה ללכת. וכך אמר מר שז"ר על פי הנכתב בפרוטוקול הועדה:

"מר שזר הדגיש בראשית דבריו, כי הוא מופיע כאן – לא כיושב-ראש הנהלת הסוכנות היהודית, שאינה רוצה להתערב במהלך-העבודה התקין של ועדת שמות הישובים של ועדת-השמות הממשלתית. אולם באופן אישי הוא מוצא, כי מחובתו להעמיד את הועדה על הסערה אשר קמה בחוג ה"חסידים" של חב"ד, מצד אחד, ובחוגי יורשיו הרוחניים ותלמידיו של הרב-הגאון המנוח מצד השני, מפני קריאת השם "חזון-איש" על הישוב בכפר ספריה, הסמוך ממש למושב כפר-חב"ד.

דבריו של שזר כפי שהובאו בפרוטוקול הועדה

הגאון בעל "חזון-איש" – לא היה שייך מעולם לתנועה החסידית ככלל ולא לתנועת חב"ד בפרט. קריאת שמו של כפר הסמוך לכפר-חב"ד, שבקרבתו נמצא גם תחנת-הרכבת של כפר-חב"ד, עלולה לגרום למחלוקת חריפה בין שני הזרמים היריבים.

כן לא היתה מעולם כל שייכות בין הרה"ג בעל "חזון-איש" לבין "הפועל המזרחי", שעליו נמנים המתנחלים בכפר ספריה. למען השכנת השלום – יש לשמור את השם "חזון-איש" לתלמידי הרה"ג המנוח, - אם יקימו כפר משלהם. ואילו לישוב של "הפועל המזרחי" בכפר ספריה – יש לקבוע שם ניטרלי, שאין בו כל התגרות בתנועת חב"ד ובכפר חב"ד וכן אין בו היתלות באילן שאינו שלו".

כמעט ומיותר לציין, שעוד באותה אסיפה שבו חברי ועדת השמות ושינו את דעתם, ופה אחד ביטלו את הסכמתם לשם 'חזון איש' עבור הישוב ספריא א'. שוב, החלו דיונים סביב הצעות באשר לשם חדש, עד שהוסכם על דעת כולם שכפר ספריא א' יקבל את השם "תוחלת". בכך תמה הפרשה והגיעה לסיומה הטוב.

הרבי מודה לשזר

חשיפת מאורע זה, שהתרחש בועדת השמות הממשלתית, שופכת אור חדש על מכתבו של הרבי שנשלח לשז"ר חודש לאחר מכן, והיווה סיכום למלחמת השמות הארוכה – למן ההשתדלות להעניק לכפר חב"ד את שמו, ועד להתערבות בנסיונות הקינטור של אנשי ספריא א'. וכך כותב הרבי לשזר:

נודעתי ע"ד השתדלותו בענין השמות לכפר חב"ד, ואשר השתדלותו הצליחה. ואף על פי שלמותר לומר תודה לכבודו בענין זה, אבל לא נצרך אלא להעדפה, ובעיקר רצוני להדגיש עוה"פ מה ששמעתי מכ"ק מו"ח כמה פעמים, אשר בשביל המסירות נפש של רבינו הזקן זכה אשר כל אלה העוסקים בעניני חסידות ידם על העליונה. וזה נותן לי תקוה נוספת אשר כבודו יכיר בכוחותיו ואפשריותיו הכי נעלות וינצלם במדה הכי גדולה לטובת בנ"י בכלל ובתוכם לטובת עדת החסידים ועניניהם אשר באה"ק ת"ו ביחוד.

במשך שנים רבות היה נדמה שהמכתב מדבר על עזרתו של שזר בעיקר עבור נתינת השם 'כפר חב"ד' ליישוב החב"די.

כעת - לאחר חשיפת הסיפור על רצונו של הכפר הסמוך להקרא 'חזון איש' - מתברר שככל הנראה הסיבה העיקרית בשלה נשלח המכתב הייתה התייצבותו של שזר במהלך אסיפת הועדה כדי להביע את דעתו בנושא.