סיפור תולדותיו של

אדמו"ר האמצעי

אדמו"ר האמצעי, רבי דובער, נולד ביום ט' בכסלו בשנת תקל"ד להוריו אדמו"ר הזקן והרבנית סטערנא. מעניין כי הוא בדיוק בתאריך זה בשנת תקפ"ח, אף היה יום הסתלקותו, בהתאם לאמרה "הקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים".

האדמו"ר האמצעי נולד בברכת המגיד ממעזריטש. כיוון שזכו רק לבנות במשך 14 שנות נישואיהם הראשונות פנו הוריו – אדמו"ר הזקן והרבנית סטערנא למגיד ממעזריטש, אשר ברכם שיזכו לבן זכר. לבנם, שנולד אחרי הסתלקותו של 'המגיד' קראו על שמו – דובער.

בהיותו כבן 14 נשא לאשה את הרבנית הצדקנית מרת שיינא, ביתו של ר' יעקב, מחסידיו של אדמו"ר הזקן.

כשמלאו לו 16 שנה מינה אותו אדמו"ר הזקן להדריך את צעירי החסידים. בגיל זה כבר נחשב גאון בתורת הנגלה ובתורת החסידות.

לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן קיבל אדמו"ר האמצעי את נשיאות חסידות חב"ד, כפי שציווה עליו אביו. הוא שהה בעירה קרמנצ'וג שבאוקראינה כחצי שנה ולאחר מכן נסע לליובאוויטש.

ציונו של אדמו"ר האמצעי בעיר ניעז'ין

ביום ח"י באלול תקע"ג הגיע אדמו"ר האמצעי עם אלפי חסידים לעיירה ליובאוויטש. בהגיעו לליובאוויטש, סיפר אדמו"ר האמצעי:

"לפני חמישים ושמונה שנים, כשרבנו הזקן היה בגיל עשר שנים ולמד אצל הצדיק החסיד ר' יששכר דוב, למד אתו רבי ישכר דוב בבית הכנסת שעמד על מגרש זה. כשהכנתי את עצמי לנסיעה זאת, אמר לי אבי, רבנו הזקן שבבואי לליובאוויטש אקבע את מקום מושבי במקום זה, ובירך את העיר מושב נשיאי חב"ד באריכות ימים ושנים".

מאותו יום נקבעה העיירה ליובאוויטש כמרכזה של חסידות חב"ד.

חסידות בהרחבה

אדמו"ר הזקן הניח את היסודות לחוכמת תורת חסידות חב"ד. בנו אדמו"ר האמצעי נודע כמי שהרחיב את החוכמה של החסידות באופן של "בינה". הוא נודע במאמריו המפורטים ובריבוי השפעת דברי חסידות בהרחבה גדולה מאד.

חתנו, אדמו"ר הצמח צדק, אמר עליו: "אם היו חותכים את בשרו, לא היה נוטף ממנה דם כי אם חסידות".

כשם שאדמו"ר האמצעי המשיך את פועלו של אביו בהפצת תורת חסידות חב"ד, כך המשיך גם בעסקנותו הציבורית בכך שפעל רבות בעזרה ליהודים למצוא את פרנסתם. הוא ייסד עשרות ישובים חקלאיים בדרום־רוסיה ועודד את החסידים להתיישב בהם למרות המרחק מליובאוויטש.

המאסר והגאולה

בדרכו מקרמנצ'וג שבאוקראינה לליובאוויטש שברוסיה, עברו הרבי וחסידיו  דרך ערים ועיירות רבות. רבים מהחסידים אותם פגשו בדרך נתנו תרומות ביד רחבה לעזרה למשפחת האדמו"ר אשר איבדה את כל רכושה במהלך בריחת אדמו"ר הזקן מליאדי (כידוע, נפוליאון מנהיג צרפת רדף אחרי אדמו"ר הזקן אשר תמך בצאר הרוסי ולא בו, ואדמו"ר הזקן נסע כדי שלא להיות נתון בשטח שכבש).

כשהגיע לליובאוויטש מינה הרבי ועדה של שלושה חסידים כדי שיחלקו את הכסף שנאסף בין בני משפחתו הנזקקים. אחד מהחסידים נפטר לאחר כמה שנים, ללא צאצאים, ואחיינו שירש אותו מצא בחפציו מכתב המעיד על סכום הכסף שנאסף. האחיין פנה לאדמו"ר האמצעי בתביעה לקבל סכום כסף נכבד, אך הרבי סרב.

בתגובה, הוא וחברו פנו לשלטונות הרוסיים בעלילה שהרבי אסף סכומי כסף עצומים במטרה לפגוע בשלטון הרוסי.

בעקבות זאת נלקח הרבי למאסר. בהשתדלות החסידים לא נלקח הרבי במרכבה של אסירים, הוא נסע למקום המאסר משך מספר ימים ובדרך אף אמר מאמרי חסידות בכמה עיירות וגם זכה להתפלל בציבור.

במהלך החקירות במקום מאסרו הוכיח הרבי לחוקרים את חפותו.

ביום י' כסלו שנת תקפ"ז, הגיעה לרבי בשורת שחרורו מהמאסר בעת שאמר את הפסוקים "פדה בשלום נפשי" בפרק נ"ה שספר תהילים.

מיד לאחר שחרורו אמר הרבי דברי חסידות בפני החסידים שהתאספו במקום.

מייסד הישוב היהודי בחברון

בשנת תקע"ז יסד אדמו"ר האמצעי את הישוב החסידי בחברון. לשם כך שלח עשרות משפחות מרוסיה שיתיישבו בעיר. בנוסף, ביקש מחסידים שכבר התגוררו בארץ הקודש לעבור ולהתיישב בחברון.

אדמו"ר האמצעי קנה בכספו את בית הכנסת "אברהם אבינו" שברובע היהודי בחברון.

את הסיפור המופלא אודות בית כנסת זה תוכלו לשמוע בוידאו המצורף מפי הרב פתחיה ליפסקר, מתוך הסדרה "סיפורים עם סבא".

לצפיה - לחץ כאן

(נערך מתוך הספר "רבותינו נשיאנו" אודות אדמו"ר האמצעי)