סיפורו של עיתון

'הקריאה והקדושה'

אחת הפרשיות המרתקות והעלומות שידעה ליובאוויטש, הייתה פרשת הוצאתו לאור של גיליון "הקריאה והקדושה", על ידי כ"ק אדמו"ר הריי"ץ בשנים הראשונות לבואו לארצות הברית.

ממרחק השנים, פוזר מעט מן הערפל שהסתיר על סיפורו של הגיליון, אך גילוים אלו שנתגלו ברבות הזמן, היו בבחינת "מגלה טפח ומכסה טפחיים" – התעלומה והמסתורין שאפפו את העיתון רק הלכו והתעצמו.

אמצעי לפרסום ההשקפה החב"דית

סיפורו הרשמי והגלוי של הגיליון, פשוט למדי. עם בואו של אדמו"ר הריי"ץ לארצות הברית, וכחלק ממהפכת "אמריקה אינה שונה" המפורסמת, ביקש הרבי לייסד הוצאה־לאור של גיליון שיהווה כלי שיציג בפני הקוראים את המתרחש בעולם, דרך 'עיניה' של ליובאוויטש, על־פי ערכי החסידות והשקפתה. ה'קריאה והקדושה' נועד להיות כלי-תקשורת שיהדהד את המסרים היוצאים מבית חיינו.

אחד הרעיונות העיקריים, שגיליון "הקריאה והקדושה", היה מפיצו הראשוני והעיקרי – היה הצורך בהכנה לבוא המשיח. קריאתו המפורסמת של אדמו"ר הריי"צ שהדהדה למרחקים – לאלתר לתשובה, לאלתר לגאולה –  פורסמה באמצעות ארבע 'קול קורא'ס' שפורסמו עלי גליון 'הקריאה והקדושה', וביקשה לזעזע את קוראיו.

העולם חווה את 'חבלי משיח', בישרו השורות. הטרגדיות האיומות המרגשות על עם ישראל, אינם אלא הכנה לקראת הרגע הגדול של בוא הגואל. היו נכונים!

אותיות פורחות ונבואות עלומות

היו אלו ימי השואה האיומה, ומלחמת העולם השנייה עוד הייתה בשיאה. מדור 'אותיות פורחות', פיזר רמזים על העתיד להתרחש. נבואות שונות נזרקו על ידי אדמו"ר הריי"צ עבור הקוראים, כאשר הן מתבררות רק לאחר התממשותם. הרבה 'בלתי-שגרתי' היה בעיתון דל הדפים ורב התוכן שנקרא 'הקריאה והקדושה'. לימים, יאמר הרבי נשיא-דורנו כי אף שפרסום עתידות לא היה דבר רגיל – עשה זאת אדמו"ר הריי"ץ על־גבי 'הקריאה והקדושה' במטרה להגדיל עוד יותר את פרסום הקריאה 'לאלתר לתשובה'.

אדמו"ר הריי"ץ ראה חשיבות עצומה בהפצת הגיליונות. במכתביו לאישים שונים ביקשם לסייע להפצת ה'קריאה והקדושה' כדי שיגיע לקהלים רחבים יותר, שיזכו לגלות את תכניו.

החשאיות סביב העיתון

העבודה על העיתון הייתה חשאית מסיבה לא ידועה. זהותו של עורך העיתון התבררה רק עשרות שנים לאחר שהפסיק לצאת לאור. מספרים כי אחד התלמידים ב-770 בשנות הוצאת ה'קריאה והקדושה', הבחין בדמות המגיעה לבניין מידי תקופה, נכנסת לחדרו של הרבי, ולאחר מספר שעות נעלמת כלעומת שבאה. היה זה תמיד בסמיכות להוצאת גיליון חדש של 'הקריאה והקדושה'.

בשלב כלשהו, לאחר שהבין שהאיש האלמוני קשור עם הוצאת העיתון, ביקש תלמיד הישיבה לגלות את זהותו. עם צאתו מחדרו של הרבי, החל הבחור לצעוד אחר האלמוני. יחד עלו השניים על הרכבת התחתית שעברה מול הבניין, תוך שהבחור שומר על קשר-עין עם הדמות שנראה הייתה כאילו שבה לביתה כרגיל. לאחר נסיעה ארוכה, במהלכה החליפו הבחור והאלמוני רכבות שוב ושוב, ניגש האיש לבחור ושאל: האם ברצונך שנמשיך לנסוע ברכבת עד שיגמר היום? מוטב שתשוב ל770..

אחד מעיתוני 'הקריאה והקדושה'

לאחר שנים רבות התבררה זהותו של אותו אלמוני, ששימש כעורך ה'קריאה והקדושה'. היה זה יהודי ממוצא רוסי, בשם ר' אהרן הלוי הירש, שהרבי הריי"ץ הטיל עליו את התפקיד בעקבות המלצת מזכירו החסיד ר' אליהו ייאכיל סימפסון ע"ה.

ר' אהרן זה, היגר שנים רבות קודם לכן מרוסיה לארצות הברית. מסיבות שונות, נאלץ להחליף את שמו והחל להזדהות בכינוי ר' א. לוויט. הוא שימש במשך מספר שנים כעורך העיתון היידי "דאס אידישע ליכט", עובדה שככל הנראה תרמה לכך שלאחר בוא אדמו"ר הריי"ץ זכה לקבל את תפקיד עריכת העיתון החב"די.

ר' לייבל ביסטריצקי ע"ה, שהיה בין הבחורים שעסקו בהפצת העיתון, סיפר לימים כי העבודה סביב 'הקריאה והקדושה' לוותה תמיד במעטה של חשאיות. את הגיליונות היו מוצאים הוא וחבריו התמימים שעסקו בהפצה בבית משפחת סימפסון, שם היו מסדרים אותם לקראת משלוח בדואר: "הסודיות סביב העבודה בחוברת הקריאה והקדושה היתה מוחלטת. האחד לא ידע מהשני, אנו לא ידענו מי מביא את החוברות, מי לוקח אותם הלאה וכיוצא בזה, כל הפרטים סביבם היו ממודרים".

מי הכותבים?

איש אינו יודע עד היום באיזו מידה הייתה מעורבותם של הרבי נשיא-דורנו והרבי הריי"ץ בעריכת וכתיבת העיתון. רובם של כותבי המאמרים והכתבות בו, השתמשו בשמות עט, שמשמעותם נותרה בדרך-כלל עלומה. עם זאת, הרבי עצמו גילה לימים כי חותנו, אדמו"ר הריי"ץ התעסק בהגהת העיתון שעבר תחת ידיו בטרם יצא למכבש הדפוס. על-פי הידוע לנו, גם הרבי נשיא-דורנו עסק במידת-מה בכתיבה עבור העיתון, אך ככל הנראה הייתה עיקר מעורבותו בהגהה וייעוץ לעורך.

לצד התייחסות לאירועים אקטואליים וסיפורים מסוגים שונים, כלל העיתון גם מאמרים ותכנים חב"דיים מובהקים. תחת שורת הכותרת צוין כי העיתון יוצא לאור באישורו ובברכתו של אדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.

תש"א - תש"ה

העיתון, שהיה למען הדיוק - ירחון, נכתב ברובו בשפת האידיש, אך היו מבין מדוריו שנכתבו גם בלשון הקודש.

ימיו של גיליון 'הקריאה והקדושה' לא ארכו, ובשלהי שנת תש"ה, כארבע שנים לאחר שהחל לראות אור, התפרסם גיליונו האחרון. למרות ימיו הקצרים, הותיר עיתון 'הקריאה והקדושה' רושם עצום, שהדיו נשמעים עד ימינו אנו.