גיס וחסיד

לדמותו של הרש"ג ע"ה

בימים אלו, מלאו 124 שנים להולדתו של הרב שמריהו גוראריה ע"ה, המוכר יותר בכינויו – הרש"ג.

הרב שמריהו גוראריה נולד לאביו, ר' מנחם מענדל גורארי' בראש חודש כסלו של שנת תרנ"ח. משפחת גוראריה הייתה אחת המשפחת המיוחסות בחב"ד, ומבין צאצאיה, נמנו במשך השנים מספר 'גבירים' מפורסמים. גם ר' מנחם מענדל גוראריה שלח את ידו במסחר, והיה שותף במפעל לייצור סיגריות.

בהיות המשפחה אמידה ובעלת אמצעים, זכה הבן לחינוך פרטי ומוקפד יותר, וכך צמח במשך השנים להיות תלמיד מצטיין ובעל כישרונות. בהגיעו לגיל נישואין, הוצע כחתן לביתו הבכורה של אדמו"ר הריי"צ. על פי המסופר, אישר אדמו"ר הרש"ב את ההצעה, אך רק כשלשה חודשים לאחר הסתלקותו נסגר השידוך בכי טוב.

עסקן נמרץ

שמחת הנישואין התקיימה כשנה לאחר מכן, בחודש סיוון תרפ"א. אותם הימים היה המצב הכלכלי ברוסיה קשה ביותר, והמציאות ששררה ברחובות השפיעה גם על הנעשה בין כותלי בית הרבי. מעמד החתונה נערך בהשתתפות אורחים בודדים, והסעודה שהתקיימה במהלכה הייתה דלה ומצומצמת. הרעב ששלט ברחובות לא פסח גם על חתונת בתו של הרבי.

הרש"ג בימי צעירותו

בתקופה שלאחר מכן, ניסה גם הרש"ג לשלוח את ידו במסחר. עסק בו השקיע את מרצו כשל, וגרר הפסדים ובעיות משפטיות. משכך, פנה חתנו של הרבי להתמסר לענייני עסקנות, ואת מרצו השקיע בניהול אחד מסניפי ישיבת תומכי תמימים. במהלך אותה תקופה, אף נאסר הרש"ג בשל התנכלות לישיבה, אך שוחרר לאחר מספר ימים בעקבות השתדלות נמרצת.

בימי מאסרו של אדמו"ר הריי"צ היה הרש"ג בין האישים שהשקיעו את כל כוחם במאמצים לשחרורו. הוא נפגש עם עסקנים ואישי ציבור ברחבי רוסיה, וכן מיהר להודיע על אוהלי רבותינו נשיאנו אודות המעצר, כפי שהורה לו חמיו – אדמו"ר הריי"צ, בטרם נלקח לבית המאסר.

גם בעת גלותו בעיר קוסטרומה, היה הרש"ג לצידו של אדמו"ר הריי"צ. בכלל, יש לציין כי במשך מרבית השנים (גם לאחר צאתם מרוסיה), התגורר הרש"ג תמיד בשכנות לאדמו"ר הריי"צ והיה פעיל נמרץ עבור מוסדותיו וענייניו הקדושים.

לצידו של אדמו"ר הריי"צ

עם צאתו של אדמו"ר הריי"צ מרוסיה, התלוו אליו כל בני משפחתו, כמו גם המיועד להיות חתנו – הרבי נשיא דורנו. בשנים הבאות ינדדו הרש"ג, ובני משפחתו, כשהם מתגוררים לפרקים בסמוך לאדמו"ר הריי"צ. בין לבין, התגוררה משפחת גוראריה במשך תקופה בארץ הקודש ובמקומות נוספים. במסעותיו של הרבי לארץ הקודש ולאחר מכן לארצות הברית, היה לצידו הרש"ג שליווהו לכל אורך מהלך הנסיעות הארוכות.

יחד עם אדמו"ר הריי"צ, במהלך ימי מלחמת העולם, חולצו גם בני משפחת גוראריה ממלתעות הנאצים ימ"ש, ובחסדי שמיים הגיעו ברגע האחרון לאדמת "חצי הכדור התחתון" – חופי ארצות הברית.

 לצידו של אדמו"ר הריי"צ

עם רדתו מן האנייה הכריז הרבי הריי"צ תיגר על המוסכמה שקבעה כי "אמריקה שונה", וקרא לפתוח 'חדרים', ישיבות ושאר מוסדות יהודיים שיעמידו את הדת על תילה. הרש"ג מונה על ידי אדמו"ר הריי"צ לעמוד בראשות רשת ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש. מאז ועד פטירתו היה הרב גוראריה מסור בכל מאודו למשימה זו שהוטלה עליו, ובה מצא את שליחותו במשך רוב שנות חייו.

אולי יש מעבר לסמליות, בעובדה שלידתו של מנהלה של רשת ישיבות "תומכי תמימים", אירעה רק שלשה חודשים לאחר יסודה של הישיבה בחודש אלול תרנ"ז.

התקשרות וגדלות נפש

עם השנים שלאחר הסתלקות כ"ק אדמו"ר הריי"צ, קיבל עליו הרש"ג את נשיאותו של הרבי נשיא דורנו. לא היה זה דבר קל, מפני שהיו שראו בו מתאים לרשת את כס הנשיאות בהיותו החתן הבכור, ובייחוד בשל לחצים מצד בני משפחה שלא ראו את קבלת הנשיאות על ידי הרבי בעין יפה. למרות המתיחות הרבה, שנים ספורות לאחר קבלת נשיאותו של הרבי היה כבר הרש"ג חסיד מקושר, שהתבטל בגדלות נפש לגיסו, הרבי.

מסירות נפשו בעבור חסידותו ראויה לציון, היות ובמשך השנים עמד בפני ניסיונות גדולים שהוא בגדלותו ולמגינת ליבו נאלץ להתמודד מולם בגבורה ובאצילות נפש, עבור התקשרותו לרבי נשיא דורנו. הרש"ג הריהו סמל ודוגמה לאיש שמסר חלק גדול מחייו עבור ענייניו של הרבי.

לצידו של הרבי בשולחן ההתועדויות

גיס וחסיד

על פי הוראת אדמו"ר הריי"צ היה הרש"ג יושב מידי שבת, בין מנחה לערבית, וחוזר על מאמר חסידות. מחזה זה זכור לרבים מבאי בית חיינו, שחזו ברב גוראריה השומר על מנהגו בקפדנות.

בעל ידע רחב בחסידות היה הרש"ג, במשך תקופה ארוכה אף מסר שיעורים בחסידות בפני תלמידי ישיבת תומכי תמימים ב-770. בזכרונות אחד התמימים שלמד בבית חיינו בשנים שקודם הסתלקות אדמו"ר הריי"צ, הוא מספר כיצד נהג לעלות יחד עם חברו לביתו של הרש"ג וללמוד יחד עמו עניינים בחסידות. בין זכרונותיו הוא כותב כי "הרש"ג היה ידוע בתור משכיל גדול בחסידות ובעל כושר הסברה נפלא, ואפילו בענינים עמוקים ידע למצוא את המלים הנכונות לצורך הסברת הענין".

מקום של כבוד היה לו לצד שולחן ההתוועדויות של הרבי. באופן קבוע היה מונח כיסאו לצידו של שולחן ההתוועדויות הגדול, סמוך ונראה לרבי נשיא דורנו. איש לא זכה לכך באופן קבוע. היו בודדים שכובדו במהלך ביקוריהם לשבת גם הם על יד השולחן, אך לא היה זה מידי התוועדות.

"כ"ק גיסי אדמו"ר שליט"א". אחד מהמכתבים שכתב הרש"ג לרבי

גולת הכותרת מבין הקירובים להם זכה, היה הריקוד המפורסם במהלך ההקפות של שמחת תורה. בשתי ההקפות, הראשונה והשביעית, היה הרבי נעמד במרכז 770 כשהוא אוחז ספר תורה בידו האחת ואת ידו השניה מניח על כתפו של גיסו הרש"ג. יחד רקדו הגיסים, מול ה'פרמידות' העמוסות שקיפצו בעוז למראה עידודיו הנמרצים של הרבי בתנועות ראשו. היה זה מחזה נפלא שנחרת בזכרונם של רבים.

הרבנית מקבלת עדכונים

בערוב ימיו, כאשר נזקק לסיוע ונותר לבדו, היו מתלמידי ישיבת תומכי תמימים שהופקדו לסייע לו ולעמוד לימינו. מי שדאגו מאוד למצבו והשתדלו לדאוג לצרכיו היו הרבי והרבנית. על פי הידוע, הרבנית קיבלה מידי-יום עדכונים על מצבו ודאגה לכל הדרוש לו.

בבוקר יום השבת ו' באדר תשמ"ט, נפטר הרש"ג בבית הרפואה. למחרת, התקיימה הלווייתו ההמונית, כשבראש המלווים עומד גיסו, כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, שליווה את מסע הלוויה עד לרגעי סתימת הגולל בסיום הקבורה. הרש"ג נטמן בסמוך ל'אוהל' חותנו אדמו"ר הריי"צ. בימים שלאחר מכן, עד לסיום השבעה, התפלל הרבי בביתו של הרש"ג. עם סיומה של ה"שבעה" הוקמה המצבה על קברו, ובאורח נדיר הגיע הרבי להשתתף ב'הקמת המצבה'.

הרבי מתפלל בביתו של הרש"ג באחד מימי השבעה

משמעות השם "שמריהו"

שלוש שנים לאחר פטירתו, ביום ז' באדר תשנ"ב, לאחר שירד מבימת התפילה כדי לחלק דולרים לצדקה, אמר הרבי לפתע:

יום זה הוא יום ההילולא של המנהל-פועל דישיבת תומכי-תמימים, כולל גם כל הסניפים שניתווספו לאחר מכן... ויש לקשר זה גם עם שמו "שמריהו", המורה על שמירת כל העניינים שנסתעפו מכל עבודתו אשר עבד במשך חיים חיותו בעלמא דין - גם יחד, אשר, בעיקרם ובסופם של חייו בעלמא דין הוא היה המנהל-פועל דתומכי-תמימים במשך כמה וכמה עשיריות בשנים בפשטות. ויש לו גם-כן את ה"זרעו בחיים" - אלה הם התלמידים דתומכי תמימים... והעיקר... תחיית-המתים תיכף ומיד, כיוון שצדיקים קמים בתחילה, ובשורות טובות, ובפרט שהם באים ("זיי קומען צוגיין") עם חיל גדול - תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם...