סיפור אחד, מתוך מאה ועשרים: רגעים שלא אשכח משבת בחברון
אחד התמימים מתאר את החוויה שלו בשליחות בשבת חיי שרה בעיר האבות בחברון.
בשעה 1:15 לפנות בוקר, ירדתי בהתרגשות מהאוטובוס אל אדמת הקודש, חברון.
זאת לא הפעם הראשונה שלי בשבת 'חיי שרה' בחברון, אולי משום כך התרגשותי רק מתעצמת.
יחד עם חבריי התמימים עלינו לכיוון מערת המכפלה, ממש ליד המדרגות הארוכות היורדות מן המערה, מתנשא 'מרכז גוטניק' – חב"ד, שם נשהה בשבת.
לא יכולתי להחמיץ מן הצד השני את האהלים הענקים ועשרות פועלים נמרצים, גם בשעה כה מאוחרת, מתרוצצים להשלים מלאכה שעוד בשיאה.
על הצד הגשמי יש מי שדואג. כעת הגענו אנחנו, בשביל לדאוג לתוכן של השבת הזו, השיחה והניגון שנעביר לו יהיה הדבר שיקח אותו לתקופה ארוכה.
'אהל יצחק ורבקה', 'אהל יעקב ולאה', קראתי את השלטים הגדולים בכניסה לכל אוהל. 'אהל אברהם ושרה' ראינו, נכנסנו.
וואו!! ליבי התרחב למול האהל ענק והמפואר שהתפרש למולי... רחב ידיים... סופו בקושי נראה... 350 (!) שולחנות ערוכים היו שם. מגרשי החנייה הגדולה הפכו לאולמי פאר מרשימים, ציוריו המפוארים של ר' ברוך נחשון מעטרים את הקירות הגבוהים יחד עם תמונותיו של הרבי ומערת המכפלה.
כאן יסעדו בשבת 3500 איש; אנשים, נשים וטף ג' סעודות כיד המלך. כמו שחב"ד יודעים לעשות.
•
כ30,000 איש הגיעו מכל רחבי הארץ לכאן, לחברון. לא פחות.. שח בפני אחד מקציני הצבא שבחברון, אוהד חב"ד.
רעש והמולה. המתארחים התרוצצו בעיר האבות ובקרית ארבע הסמוכה לה, מחפשים את מקומם. מקימים אוהלים, שקי שינה. את סעודות השבת, הם לא הכינו. נו, בשביל מה יש את חב"ד?!...
בערב שבת, נעמדנו לתמונה (למעלה מ120 בחורים) למרגלות מערת המכפלה.
תמונה של כינוס השלוחים העולמי לא הייתה השנה, אך עם ה'שלוחים בחברון' נעמדנו לתמונה מרגשת.
"חברון – מלשון חיבור" צף לי משפט מלקו"ש תוך כדי ריקוד יחד עם השלוחים הרב דני כהן והרב יוני עטיה. חשתי מחובר לבית חב"ד חברון כאילו גדלתי בו. אכן באמת חיבור...
"ש-לוחי א-דוננו" רקדנו בגאווה "ט-ו ברינג משיח צ-דקנו" אין ספק שהמחזה היה עוצמתי.. מאות אנשים נעצרו נפעמים, מתרגשים, מצלמים.
'מדהים' חשבתי לעצמי, חש הזדהות עם השלוחים השוהים כעת ב'כינוס'.
עכשיו אחרי התמונה מתחילה באמת השבת, חשבתי לעצמי וחכיתי בקוצר רוח לסעודה.
'לוגיסטיקה', חשבתי. כי 3500 איש רק באוהל אחד, ענק, 3 סעודות, לשיר 'שלום עליכם' או 'ניגון לחסידי הצמח צדק' כל האוהל ביחד, זה באמת לוגיסטיקה. איך הם עושים את זה?
לרץ חב"ד (עוד מיזם נפלא של בית חב"ד חברון) הפתרונים.
אני הופקדתי על כ-40 שולחנות, 36 מתוכם היה עלי לחלק לחבריי, הצוות שעליו הופקדתי. ארבעה מתוכם באחריותי.
אל ארבעה השולחנות שקיבלתי, נדרשתי להתמקם במרכז במהלך הסעודה, ובבא העת, להרים את השלט המתאים.
הראשון היה ה'שלום עליכם' במנגינה היהודית המפורסמת.
נעמדתי בסמיכות לשולחנות 146- 150, עליהם הופקדתי ואז בהינתן האות, הרמתי את השלט הגדול, ביחד איתי עוד למעלה מ100 שלטים ברחבי האוהל הגדול. כל הקהל הביט בנו לרגע, ואז התחלנו לשיר 'שלום עליכם' בקול רעש גדול. הקהל נסחף איתנו בעוצמה המרגשת.
צמרמורת חלפה בגוי.
קשה לתאר את התחושה כאשר 3500 איש שרים ביחד 'שלום עליכם', 'ניגון הצמח צדק' או לאחר מכן 'צמאה לך נפשי' בדביקות.
ואז הגיע ה'דבר תורה קצר'. הרמתי את השלט האחרון וניגשתי אל השולחנות עליהם אנו מופקדים. אמרתי נקודה משיחה של הרבי וקינחתי בסיפור חסידי. ניכר היה שהאורחים השתתפו, נהנו ולקחו איתם עוד משהו לחייהם (אני לא פחות).
ואז בספונטניאות, החלו כמה צעירים מן האולם לשיר 'צמאה' במנגינת חב"ד השמחה.
תוך דקות הצטרפו אליהם עוד ועוד ובתוך דקות אלפי אנשים, ספרדים ואשכנזים, ליטאים וחסידים, דתיים ושאינם, רוקדים. האוהל הפך לאולם שמחה ענק.
אחד מהרגעים העוצמתיים של השבת היה בשבת בצהריים לאחר הסעודה, בתהלוכה לכיוון קבר הרבנית מנוחה רחל סלונים יצאנו בשירה וריקודים, התהלכנו ברחובות חברון, כאשר מצטרפים אלינו עשרות צעירים מכל עבר. התהלוכה הסתיימה בסעודה השלישית שהפכה לסדר ניגונים בהשתתפות של מאות אורחים.
במוצאי שבת הבטתי בכל האורחים הנפרדים מאיתנו ואמרתי לעצמי:
אכן, לכולם הרבי הגיע...
מאפשרים לכם לקבל
