טור לזכרו של הרב חיים הלוי בנימיני זצ"ל.

זכיתי לחסות בצילו של הגאון החסיד הרב חיים הלוי בנימיני זצ"ל בשנות בחרותי ולימודיי בישיבה בכפר חב"ד.

ההיכרות שהחלה מפגישות בשיעור שהרב היה מוסר בבית הוריי בנתניה מידי יום חמישי (לא חשבנו לרגע שהעלייה לארץ ישראל מברזיל בגיל 85 תפסיק את פעילותו...), המשיכה לשיעורים בביתו בנושאי פרשת השבוע (לאחר אישור חריג מהנהלת הישיבה בכפר חב"ד) ועד לקביעת חברותא בנ"ך בכל יום שישי בבוקר, אירוח בסעודות שבת ועוד.

גם בגילו המופלג לא חדל מלתת ולהעניק לכל מי שרק היה מוכן לשמוע ולקבל ולו מעט מהאור הגדול לו זכה.

לעולם לא אשכח את התפילות המרטיטות בהשתפכות הנפש בראש השנה בשנים בהם היה מגיע לישיבה בכפר חב"ד.

מקרה שנחרט בזיכרוני היה כאשר שאלתיו לאחר התפילה "איך היה", וכך ענה לי: "התפילות היו מרגשות ושלוחי הציבור הנעימו יפה בקולם וכו', אך לא מצליח להבין כיצד ולמה אומרים את תפילת אבינו מלכנו במהירות רבה כל כך... והרי אנו אומרים שם "אבינו מלכנו הרם קרן משיחך", "אבינו מלכנו עשה למען הרוגים על שם קודשך". הייתכן לומר זאת ברפרוף?!

צמרמורת עברה בגופי כאשר נזכרתי שעבר את מחנות הריכוז וההשמדה בברגן בלזן...

ומזה למדתי דבר או שניים על 'מהי תפילה'.

יהיו הדברים לזיכרון נשמתו בגנזי מרומים בתקווה שתיכף יקויים הייעוד "הקיצו רננו שוכני עפר" והוא בתוכם ונלך יחדיו לקראת משיח צדקנו במהרה בימינו ממש.

הרב שלום בער הכהן סולומון

(הכותב הוא מחנך בתלמוד תורה חב"ד בנתניה)