אחד הרגעים התקשורתיים המוכרים ביותר בישראל, היה ההכרזה של חיים יבין אי שם לפני ארבעים שנה, כאשר מנחם בגין עלה לשלטון: "גבירותי ורבותי, מהפך!".

ובכן, זו בדיוק התחושה שקיבלתי שוב ושוב מיונדאי קונה החשמלית לכל אורך רגעי הנסיעה בה באחד מימי השבוע האחרון.

מה שהפתיע אותי בקונה לא הייתה היכולת החשמלית שכמוה יש בשוק, אלא העובדה שבמחיר של רכב משפחתי רגיל תקבלו שלשה פלוסים במכונית אחת - גם מכונית מאובזרת ברמה הגבוהה ביותר, גם מכונית חשמלית וחסכונית, וגם כזו שמיוצרת על ידי יונדאי ולא על ידי חברה סינית עלומת שם.

אז את הקונה בגרסתה הרגילה לקחנו אמנם לסיבוב לפני ארבעה חודשים, אבל כשגיליתי שהיא מוצעת גם בגרסא חשמלית, הבנתי שמדובר במוצר אחרי לגמרי – כזה שחייבים לחוש אותו ולכתוב עליו.

בניגוד לקונה הרגילה – זו ההיברידית או זו בגרסת בנזין רגילה, הקונה החשמלית נראית מרשימה יותר בזכות החזית החשמלית הקדמית. באופן אישי לא ממש אהבתי את הפרופיל ואת חזיתה האחורית, ועם יד על הלב לדעתי בתמונות היא נראית מרשימה יותר מאשר במציאות, אבל גם בנסיעה הזו המבטים של העוברים והשבים הראו שאני בדעת יחיד.

המרווח הפנימי נראה מרשים גם בגרסא החשמלית, ומה שטוב עוד יותר – וגם זה משהו שהולך לקרות בקרוב בהרבה מאוד דגמים חדשים – זו העובדה שבקונה החשמלית אין ידית הילוכים. במקום זאת תמצאו 4 לחצנים שכל אחד מהם עושה את עבודתו. זה לצד זה שוכנים כפתורי ה-D, R, N וה-P והקונה תיסע בהתאם ללחצן שבו בחרתם.

אז מה היה פה שכה הלהיב אותי? ובכן, כפי שכתבתי בקצרה בתחילה - הקונה היא מכונית חשמלית עממית במחיר שווה לכל כיס. כלומר לא תצטרכו להיפרד משלש מאות אלף שקל בשביל טסלה, אלא תוכלו למצוא מכונית עם יכולות זהות (כמובן ברמה יותר נמוכה, אבל אפילו) במחיר של רכב משפחתי רגיל. 

יחד עם זאת, החשמול שלה לא גרם ליונדאי לחסוך בקונה בנקודות אחרות, וממש הופתעתי מהאבזור השופע: מפתח חכם, מראות מתקפלות, מערכת אוטו הולד (מייתר את הלחיצה על הברקס ברמזור), בלם יד אלקטרוני, משטח הטענה למכשיר הנייד, חלונות כהים מאחור, לוח מחוונים דיגיטלי, עמעום אורות אוטומטי למניעת סנוור, בקרת שיוט, התנעה וכיבוי ללא מפתח, איתות שטח מת, בקרת סטייה אקטיבית, בלימה אוטונומית בנסיעה לאחור, התרעה על עייפות הנהג. עד לפני שלש שנים, כדי לקבל רמת אבזור טכנולוגית ובטיחותית כה גבוהה, הייתם צריכים לרכוש רכב יקר בהרבה.

ואז בא סעיף הנהיגה ומראה שהקונה משחקת אותה גם בסעיף הזה. היא מגיעה עם מנוע חשמלי 100KW עם 136 כוחות סוס ומומנט מעולה של 40.2 קג"מ הזמינים מידית ומשגרים אתכם לנסיעה שקטה ומהירה. קיבולת הסוללה של הקונה היא בהספק של 39.2 קוט"ש ואמורה להספיק לכם לנסיעה של 305 קילומטר, וכאן באה לידי ביטוי הפתעה נוספת:

רוב ככל חברות הרכב הסיניות שמייצרות מכוניות חשמליות מצהירות על טווח נסיעה רחוק מאוד מהמציאות. כך למשל כשהן מכריזות על טווח נסיעה של 300 קילומטר, תגלו למגינת לבכם שאחרי 250-200 קילומטר בלבד כבר נגמרה הסוללה. במקרה של הקונה זה שונה - יצאתי לנסיעה משולבת של 40 קילומטרים, וצריכת הקילומטרים נשארה זהה בדיוק לדרך. כלומר, על כל קילומטר של נסיעה שירד בווייז, ירד גם קילומטר בדיוק ברזרבת הקילומטרים שהעמיד לרשותי מנוע החשמל. במכוניות הסיניות, על כל קילומטר בווייז, יורד קילומטר וחצי מהרזרבה שיש לכם.

זה היה שונה כשיצאתי לנסיעה ארוכה ומאומצת מתל אביב לבאר שבע ובחזרה. אז במקום 200 קילומטרים של נסיעה ירדו 220 קילומטרים מהרזרבה שלרשותי, אבל גם מכונית בנזין שותה יותר דלק בנסיעה מאומצת, כך שעשרה אחוזים הם לא משהו נוראי.

ובכל זאת אי אפשר לסקור מכונית חשמלית מבלי להזכיר את הטעם לפגם שיש עדיין במכוניות האלו. הסיבה שהמכוניות החשמליות לא נכנסו עדיין לציבור החרדי השמרן, הן גם בגלל חוסר ידיעה וגם בגלל "חרדת טווח" – הידיעה שאם נגמר החשמל שבסוללה אפשר להיתקע באמצע שום מקום. בניגוד לתחנות דלק שרווחות בכל פינה, תחנות הטענה חשמליות הן למרבה הצער עדיין לא משהו רווח בישראל של היום למרות כל הכותרות הפומפוזיות שאנחנו אוהבים להשמיע על מדינה עתידנית.

בכל עיר תוכלו למצוא פה ושם עמדות תדלוק, אבל כיוון שברוב המקרים לא מדובר בתחנות הטענה מהירות, תצטרכו להשאיר את הרכב מוטען בהן יום עבודה שלם או לילה שלם, וזה לא תמיד נעים.

האופציה האחרת היא כמובן עמדת הטענה ביתית, שרוב חברות הרכב נותנות אותה היום במתנה לרוכשים, אבל היא מתאימה רק לכפר חב"דיים עם בתים פרטיים. למי שגר בבניין משותף עם חניות שמורות בטאבו זה קצת יותר מורכב, ובחלק מהמקרים הוא יצטרך להחתים את כל הדיירים בבניין.