"גם אני אכתוב לרבי.."

רבות ספג הנשיא שזר בעד התקרבותו לרבי ולליובאוויטש. אישים מכל קצות הקשת הציבורית שיגרו אליו מחאות בכתב ובעל-פה, בתואנות כאלו ואחרות. היתכן שנשיא מדינת ישראל מתבטל בפני האדמו"ר מליובאוויטש?

על כולם הבליג הנשיא החסיד. עיתים השיב דבר לשואלים, ואף ביקש מחבריו החסידים לא-פעם את עזרתם למתקפות על שיטת חב"ד שהוא היווה להם מען. ועיתים, היה מן השומעים חרפתם ואינם מגיבים. בארכיונו הגדוש מצויים מכתבים ומברקים רבים שלא זכו למענה, בהם קובלים אישים שונים על יחסו של הנשיא לרבי ולחב"ד.

העובדה שהנשיא רואה בעצמו חסיד ומקורב לרבי מליובאוויטש, לא הייתה בגדר סוד. הנשיא לא שמר על דמות-החסיד שלו בשקט, הכול היו מודעים לכך. כך יצא שלא-פעם שימש שז"ר חוט מקשר בין אישים שונים לנשיא הדור.

בשורות הבאות, יסופר על שני מקרים מעניינים בהם קישר הנשיא יהודים שונים עם הרבי.

איזמיר - ירושלים - ברוקלין

היה זה בשנת תש"ל. בלשכתו של הנשיא מתקבלת מעטפה, ובה מכתב שנשלח מהעיר איזמיר שבטורקיה. במכתב מגוללת אישה את סיפורה העצוב של ביתה בת ה-24, הסובלת מאז לידתה ממחלה חשוכת מרפא.

מתוך קריאה בכתביו של הנשיא, גילתה כותבת המכתב כי לשז"ר קשר אישי עם הרבי, משכך היא מבקשת כי יעביר לרבי את בקשתה שיעזור  לה ויתפלל עבור ביתה.

תוכן המכתב הגיע לידי הנשיא שהורה להעביר את בקשתה ישירות למזכירות הרבי.

על פי הוראתו, שיגרה יועצת הנשיא שולמית נרדי ביום כ"ז אדר א' תש"ל לרבי את המכתב הבא:

לכבוד
הרב מ.מ. שניאורסאהן
ליובאוויטש

ברוקלין, נ.י.

רבי נכבד מאד,

כבוד נשיא המדינה, מר זלמן שזר, הורה לי להעביר לכב' את המכתב המצורף לזאת, שקיבל מאת (..) מאיזמיר, תורכיה, הידועה לכב', בו היא קובלת על מר גורלה של בתה החולה מאד במחלת ההידרוצמאלי.

הנשיא יהיה אסיר תודה לכב', אם יתן את דעתו ותשומת ליבו למקרה מצער זה ואם ישיב תשובה לאם האומללה.

בתודה
ובכבוד רב

שולמית נרדי
יועצת לנשיא

•

"עדיין אני זוכרת היטב.."

בשלהי שנת תשל"ד אושפז הנשיא שזר בבית הרפואה "הדסה" שבירושלים. בתקופה זו כבר היה מצבו הרפואי של הנשיא בעייתי למדי. כוחותיו הלכו ואזלו, ואשפוזים חוזרים ונשנים העידו על כך.

לאחר תקופה של טיפול מסור, שב הנשיא לביתו להתאוששות. זמן קצר לאחר מכן - שלשה חודשים לאחר שהוכנס לאשפוז - נחת בלשכתו מכתב מפתיע. על המכתב הייתה חתומה רופאה צעירה, שהייתה בין אנשי הצוות הרפואי שפעל במחלקה בה אושפז הנשיא. וכך כותבת הרופאה:

"כבוד הנשיא –

לפני שלשה חדשים כאשר כבודו אושפז במחלקה פנימית א' בבי"ח הדסה, הוזעקתי למטתו בעת היותי רופאה תורנית, עקב התקף קשה של קוצר נשימה.

תוך כדי הטיפול, הגיע טלפון מניו-יורק מהרבי מלובביץ' בו שאל לשלום כבודו וכן מסר את אחוליו והביע אמונתו בהבראה שלמה ומהירה.

עדיין אני זוכרת היטב כיצד עמדו בחדר הקטן עוד חמשה מחסידי הרבי ובאמונה כ"כ שלמה ועמוקה קוו להחלמתך, אמונה שגברה בתוקף אחולי הרבי.

באותו רגע אמרתי לעצמי כי כאשר כבודו יצא בריא מבית החולים אכתוב גם אני לרבי בניו-יורק.

מכתבה של הרופאה

מאז עברו חדשיים בהם ניסיתי להשיג את הכתובת בניו-יורק, אך משום מה הושבו פני ריקם. זוהי הסיבה שלבסוף פניתי לכבודו מתוך תקוה שאוכל לקבל את הכתובת של הרבי על מנת שאוכל להפנות מכתבי לשם.

אני מודה לכבודו וכן שולחת מיטב אחולים לשנה טובה בריאות ואריכות ימים.

ד"ר רחל אדטו."

במענה למכתבה שיגרה לה מזכירתו של שזר את המכתב הבא:

ד"ר אדטו הנכבדה,

קבלתי את מכתבך אל מר ז. שזר ואכן זכור לי המקרה של התקף קוצר הנשימה שאירע לו בזמן היותך את הרופאה התורנית וזכורים לי מאמציך המרובים והמוצלחים להבראתו ואין ספק שכולנו יודעים ומוקירים לך תודה על מאמציך אלו.

מר שזר עדיין מחלים בביתו ומצבו הולך ומשתפר.

כתובתו של הרבי מלובביץ היא:

(..)

ד"ש חמה ממר שזר, ובברכת שנה טובה.

בברכה,
שולמית כהנא

מעניין לציין כי הרופאה הצעירה החתומה על המכתב, ד"ר רחל אדטו, הייתה לימים סמנכ"ל המרכז הרפואי שערי צדק בירושלים, ולאחר מכן שימשה במשך מספר שנים כחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה.

מעט יותר מחודש לאחר חלופת המכתבים המתוארת, ביום י"ט בתשרי תשל"ה, הלך הנשיא שזר לעולמו.