אני זוכר את אותו צהרים בינואר 2010 כשקיבלתי שיחה לנייד, מעבר לקו היתה לאה (השם שונה מטעמי פרטיות) והיא בקשה שאעזור להם עם הכנת הבן לחגיגת הבר מצוה. הסכמתי מיד, זה חלק ממה שאנחנו עושים תמיד, לעזור לכל יהודי בכל מה שהוא צריך. זה הדי.אנ.איי של כל שליח של הרבי, לעזור לכל יהודי.

הרב לייבל קסלמן, שפעל בזמנו במסגרת הבית חב"ד שלנו, הכין את הילד לעליה לתורה, להנחת התפילין, ושאר הפרטים במעבר בין ילדות לגיל הבגרות כפי המסורת היהודית. כיום משמש הרב קסלמן כשליח של הרבי בגרינוויל דרום קרוליינה.

בשבת פרשת בשלח, התקיימה חגיגה מפוארת במלון מאריוט (שם גם היה בית הכנסת שלנו בזמנו) והנער הפליא את כל רואיו ושומעיו כשקרא בתורה. ההורים היו מרוצים. קיבלתי אז אימייל מלאה, ישראלית דוברת עברית: "תודה רבה על העזרה בכל הנוגע לבר מצוה, אנו מעריכים זאת מאוד. לא תיארנו לעצמנו עד כמה נהנה במסע הזה, ועל כמה שגרמת לנו להרגיש רצויים כל כך, וחלק אינגרלי מהקהילה".

המשפחה חזרה לארץ ישראל אחרי זמן לא רב, וניתקתי בעצם את הקשר שנוצר. קשר שלא נגמר, אלא התעורר השבוע.

בימים אלה מתקיימת בניו יורק הועידה השנתית הבינלאומית של כל שלוחי הרבי מכל רחבי העולם. הם מתאספים ללמוד יחדיו, להתוועד יחדיו, להתייעץ עם בעלי ניסיון או חברים טובים, ולהתמקצע בכל תחומי הפעילות אותה הם מנהלים במהלך ימות השנה.

נסעתי לאהל הקדוש של הרבי, לשם אני מגיע לעתים קרובות, והמקום היה עמוס בשעה 6 בבוקר, כפי הנראה בגלל הכינוס. כשסיימתי את תפילת שחרית, ניגש אלי מישהו בפתאומיות תפס בזרועי ואמר: "ויגלר! חיפשתי אותך! ידעתי שאפגוש אותך כאן בכינוס, יש לי סיפור לחלוק אתך". אני אוהב סיפורים והאזנתי בקשב רב.

שמו הרב מאיר אביוב, והוא מכהן כשליח הרבי ברמת השרון. הוא סיפר כי לפני שנתיים כשלקחו קבוצה של אנשים לאהל הק' של הרבי, הוא ביקש ברכה להצלחה בפתיחת גני ילדים, ובהמשך בית ספר יסודי.

באותה תקופה, הגיע המרצה הנודע הרב שניאור אשכנזי, לנאום בבית חב"ד שלנו, ואותו אביוב שאל אם יוכל להצטרף לאירוע יחד עם כל חברי הקבוצה, כמובן שהסכמתי והאירוע היה מוצלח בכל קנה מידה.

כשחזר לישראל, נודע לו כי היה מינוי חדש לראשות הועדה שמאשרת את תוכניות הבניה והפיתוח כולל גני ילדים. "החלטתי ללכת לפגוש אותה, ולנסות את מזלי, תוך שאני ממלמל תפילה על שפתיי להצלחת המשימה".

"כשנכנסתי למשרד שלה, היא הביטה בלבושים שלי ופלטה "אתה נראה כמו חב"דניק, האם אתה חסיד חב"ד?" כשנענתה בחיוב היא הכריזה "אני אוהבת את חב"ד! אתה מכיר את הרב ויגלר ממנהטן?" ומיד סיפרתי לה שלא מזמן ביקרתי בארה"ב, וממש לפני שבוע השתתפתי באירוע של הרב ויגלר, תוך שאני מראה לה תמונות שהקבוצה שלנו צילמה בעת הביקור בבית חב"ד.

"אני אוהבת את הרב ויגלר!" אמרה ברגש רב, "הוא עזר לנו, והכין את הבן שלנו לחגיגת בר המצוה בבית הכנסת!". היא הסכימה בחפץ לב לסייע לרב אביוב, זירזה את מתן כל ההיתרים והאישורים, והבטיחה שתמשיך לסייע בכל הדרוש. הכל בגלל הזיכרון הטוב שהיה לה מלפני 12 שנה.

התרגשתי מהסיפור, ובעיקר מהמשמעות החדשה של הפעילות שלנו. אלפים עוברים בבית חב"ד, הרבה תיירים וכאלה שמגיעים רק לתקופה, והקשר שלהם לבית חב"ד הוא ארעי לכאורה. ברבות הימים הקשר עם אותם אלו שלא חוזרים שוב לבית חב"ד הולך ומתרופף, ופתאום קיבלתי ד"ש כזה מפעילות של לפני 12 שנה, וההשפעה ארוכת הטווח שהיתה לה, כשלאה ראתה חובה לעצמה לסייע לשליח אחר של הרבי, בחלק אחר של העולם.

בימים אלו, כשכל השלוחים מכל העולם מתכנסים, מפרגנים אחד לשני, נותנים עצות, משתפים רעיונות, ומתחזקים יחדיו ביסודות עבודת השליחות. אין מתנה נפלאה מזו לרבי, הוגה ויוזם מפעל השליחות שהתפתח ואף צמח בעשורים שלאחר פטירתו, כאשר הוא רואה את השלוחים באחדות כזו, עם פעילות חובקת עולם, שיש לה השפעה לטווח ארוך, כפי שראינו בסיפור הזה.