מערכת COL צעיר | יום כ"ב חשוון ה׳תשפ״ב 28.10.2021
מְנֻקָּד

מה למדנו מהפרשה? רעיון חסידי מרתק מתוך פרשת חיי שרה

רעיון מנוקד ומבואר מתוך פרשת השבוע, מעובד על פי ביאורי תורת החסידות • נקודת מבט מרתקת על סיפורי התורה, עם מוסר-השכל והשלכה מעשית לחיי היום-יום • מומלץ לשולחן השבת 
מה למדנו מהפרשה? רעיון חסידי מרתק מתוך פרשת חיי שרה
(shutterstock)

 

הפרשה החסידית

פָּרָשַׁת חַיֵּי-שָׂרָה

 

"וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל". (בראשית כד,א)

 

בּוֹאוּ נְנַסֶּה לִבְדֹּק, מָה הָיָה 'הַצַּד הֶחָזָק' שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, בְּאֵילוּ תְּחוּמִים הוּא הִשְׁקִיעַ אֶת מֵרַב כּוֹחוֹ. הֲרֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה הַיְּהוּדִי הָרִאשׁוֹן, וְלָכֵן יֵשׁ לָנוּ סִבָּה טוֹבָה לְנַסּוֹת לִלְמֹד מִדְּרָכָיו.

וּבְכֵן, הַפָּסוּק מְסַכֵּם אֶת שְׁנוֹת חַיָּיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ – "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים...".

מַהוּ 'זָקֵן'? – זֶה שֶׁקָּנָה חָכְמָה. הַהַגְדָּרָה 'זָקֵן' מִתְיַחֶסֶת לַשְּׁלֵמוּת הָאִישִׁית, עַל-יְדֵי לִמּוּד חָכְמַת הַתּוֹרָה שֶׁהִשִּׂיג אַבְרָהָם אָבִינוּ.

וּמָה מוֹסִיף הַתֹּאַר 'בָּא בַּיָּמִים'? – שֶׁמִּלֵּא כָּל יוֹם מִיָּמָיו בְּמִצְווֹת. הַהַגְדָּרָה 'בָּא בַּיָּמִים', מִתְיַחֶסֶת לַהַשְׁפָּעָה הַחִיּוּבִית עַל הָעוֹלָם וְהַסְּבִיבָה, שֶׁהָיְתָה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּאֶמְצָעוּת הַמִּצְווֹת.

וּבְכֵן, אָנוּ רוֹאִים שֶׁאֵצֶל אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיוּ שְׁנֵי הַצְּדָדִים 'חֲזָקִים'. גַּם הַצַּד הָאִישִׁי – שֶׁל נַפְשׁוֹ פְּנִימָה, וְגַם הַצַּד שֶׁל הַהַשְׁפָּעָה הַחוּצָה – לְהֵיטִיב עִם הָעוֹלָם.

מִכָּאן גַּם אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִלְמֹד, שֶׁאַל לָנוּ לְהַזְנִיחַ אַף אֶחָד מִן הַתְּחוּמִים. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲמוֹן מֶרֶץ וְרָצוֹן לְהַשְׁפִּיעַ עַל כָּל הָעוֹלָם, צָרִיךְ לִזְכֹּר לְהִתְבּוֹנֵן גַּם אֶל תּוֹךְ עַצְמוֹ וּלְרוֹמֵם אֶת נַפְשׁוֹ עַל-יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָה.

וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲמוֹן תַּעֲנוּג לִלְמֹד תּוֹרָה כָּל הַיּוֹם וּלְהִתְעַלּוֹת בְּרוּחָנִיּוּת מַעְלָה-מָעְלָה, צָרִיךְ לִזְכֹּר גַּם לְהִתְבּוֹנֵן סְבִיבוֹתָיו וְלִבְדֹּק בַּמֶּה הוּא יָכוֹל לְסַיֵּעַ וּלְהַשְׁפִּיעַ, טוֹבָה רוּחָנִית, עַל הָעוֹלָם.

(על-פי שיחת ש"פ חיי-שרה ה'תשכ"ב)

 

•

 

מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת שֶׁעָלֶיהָ כָּתוּב בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת "חַדְרֵי נִתּוּחַ – הַכְּנִיסָה אֲסוּרָה", עָמַד ר' שָׁלוֹם וְלִבּוֹ מָלֵא בִּדְאָגָה וּתְפִלָּה. זֶה עַתָּה נִכְנַס אָבִיו לְנִתּוּחַ מְמֻשָּׁךְ.

לְאַחַר כַּמָּה דַּקּוֹת, הִצְטָרֵף אֵלָיו פִּתְאוֹם, יְדִידוֹ מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים, ר' יוֹסֵף. גַּם ר' יוֹסֵף עָמַד שָׁם וּפָנָיו מְפִיקִים דְּאָגָה לְאָבִיו, שֶׁנִּכְנַס גַּם הוּא לְחַדְרֵי הַנִּתּוּחִים.

עָמְדוּ הַשְּׁנַיִם, שִׁתְּפוּ זֶה אֶת זֶה בָּרֶקַע הָרְפוּאִי שֶׁל שְׁנֵי הָאָבוֹת וְאַחַר הוֹצִיאוּ סִפְרֵי תְּהִלִּים וְשָׁקְעוּ בִּתְפִלָּה חֲרִישִׁית. עָבַר זְמַן רַב, סִפְרֵי הַתְּהִלִּים כְּבָר נִסְגְּרוּ, וְהִנֵּה עָבַר שָׁם רוֹפֵא חוֹבֵשׁ-כִּפָּה. הוּא רָאָה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַמְּכֻבָּדִים, הָעוֹמְדִים לְחוּצִים וּמְתוּחִים וְאָמַר לָהֶם מִיָּד: "רוֹצִים לֶאֱסֹף זְכֻיּוֹת? הִנֵּה כָּאן, בַּמַּחְלָקָה הַזֹּאת, יֶשְׁנָם יְהוּדִים רַבִּים שֶׁיִּשְׂמְחוּ לְמִלָּה טוֹבָה, לְבִקּוּר מְעוֹדֵד וְגַם יֵעָנוּ לַהֲנָחַת תְּפִלִּין. וּבְחֶדֶר מִסְפָּר שָׁלֹשׁ, שׁוֹכֵב יָשִׁישׁ שֶׁמַּמָּשׁ יִשְׂמַח, לִלְמֹד שִׁעוּר תּוֹרָה קָצָר וְעָמֹק"...

ר' שָׁלוֹם וְר' יוֹסֵף הִתְנַעֲרוּ וְהוֹדוּ לָרוֹפֵא מִקֶּרֶב לֵב. אֵיזֶה רַעְיוֹן מְצֻיָּן! מִיָּד נִגְּשׁוּ הַשְּׁנַיִם לַמַּחְלָקָה. עַתָּה הָיָה עֲלֵיהֶם לְהַחְלִיט, מִי יֵלֵךְ לְחֶדֶר מִסְפָּר שָׁלֹשׁ, וּמִי יִפְנֶה לִשְׁאָר הַחֲדָרִים.

ר' שָׁלוֹם יָדוּעַ כְּ'חֶבְרֶמָן' גָּדוֹל. יֵשׁ לוֹ הַצְלָחָה רַבָּה בְּזִכּוּי אֲנָשִׁים בְּמִצְווֹת, וְגַם בְּחַיָּיו הָרְגִילִים הוּא בְּדֶרֶךְ-כְּלָל עָסוּק הַרְבֵּה עִם הַצִּבּוּר. לָכֵן, הָיָה טִבְעִי בְּיוֹתֵר שֶׁהוּא יִרְצֶה לִפְנוֹת לִכְלַל הַחֲדָרִים, לְעוֹדֵד אֲנָשִׁים וּלְהַנִּיחַ עִמָּם תְּפִלִּין.

ר' יוֹסֵף לְעֻמַּת זֹאת, יָדוּעַ כְּמַתְמִיד גָּדוֹל, הָאוֹהֵב בְּתָמִים לִלְמֹד תּוֹרָה בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה. אַךְ טִבְעִי, שֶׁהוּא יִרְצֶה לִפְנוֹת לְחֶדֶר מִסְפָּר שָׁלֹשׁ, לְאוֹתוֹ יָשִׁישׁ צְמֵא-דַּעַת.

אַךְ הִנֵּה, חָלְפוּ בְּלֵב שְׁנֵיהֶם מַחְשָׁבוֹת זֵהוֹת בְּדִיּוּק...

חָשַׁב ר' שָׁלוֹם לְעַצְמוֹ: עַכְשָׁו, כְּשֶׁאֲנִי כָּל-כָּךְ רוֹצֶה לְהוֹסִיף בִּזְכֻיּוֹת, אוּלַי כְּדַאי לִי לַעֲשׂוֹת דַּוְקָא אֶת מָה שֶׁקְּצָת יוֹתֵר קָשֶׁה לִי? אֵלֵךְ לִלְמֹד עִם אוֹתוֹ זָקֵן וְאֶשְׁקַע בְּעַצְמִי בְּלִמּוּד תּוֹרָה, וְאוּלַי אַף אַצְלִיחַ לְהַפְנִים וּלְיַשֵּׂם אֶת מָה שֶׁאֶלְמַד...

וְר' יוֹסֵף חָשַׁב לְעַצְמוֹ: עַכְשָׁו, כְּשֶׁאֲנִי כָּל-כָּךְ רוֹצֶה לְהוֹסִיף בִּזְכֻיּוֹת, אוּלַי כְּדַאי לִי לַעֲשׂוֹת דַּוְקָא אֶת מָה שֶׁקְּצָת יוֹתֵר קָשֶׁה לִי? אֵלֵךְ לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין וּלְעוֹדֵד אֶת הַשּׁוֹכְבִים בְּמַחְלָקָה זוֹ. מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי פְּעִילוּת שֶׁל מִצְווֹת עִם הַכְּלָל, תַּעֲמֹד לָנוּ לִזְכוּת...

וְכָךְ, כְּאִלּוּ נִדְבְּרוּ בֵּינֵיהֶם, 'הֶחְלִיפוּ' הַשְּׁנַיִם תַּפְקִידִים. ר' שָׁלוֹם הוֹדִיעַ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִלְמֹד 'חַבְרוּתָא' עִם הַקָּשִׁישׁ מֵחֶדֶר שָׁלֹשׁ. וְר' יוֹסֵף שָׁלַף אֶת הַתְּפִלִּין וְהוֹדִיעַ שֶׁיַּעֲבֹר בֵּין הַחֲדָרִים...

בְּסוֹף אוֹתָהּ שָׁעָה, הִרְגִּישׁוּ שְׁנֵיהֶם שְׁלֵמִים יוֹתֵר, רְאוּיִים יוֹתֵר, כְּשֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה, עַל הַצְלָחַת שְׁנֵי הַנִּתּוּחִים – בָּרוּךְ ה'.

 

 

מתוך "תורתך שעשועי"

הוסף תגובה
הוסף תגובה
0 תגובות