הרב טוביה בולטון

יהודה, הרה"ח הרב יהודה רובין ע"ה, היה ידיד וחבר אמת. הייתה בנינו חברות וידידות עם ייחודיות נדירה.

כל אחד עם הייחודיות שלו, אך יהודה ייחודי וממילא החברות אתו הייתה עבורי ייחודית ומשמעותית.

רבים הכירו את חייו ופועלו במסירות נפש בעומק השטח - בלב השומרון, כולל בשנים "הפחות נחמדות". אך לא פחות מכך הייתה מסירותו לתורה. מסירות והתמסרות ללמוד וללמד תורה, בהעברת שיעורים רבים וחבורות לימוד, השיעורים שהעביר היו בנויים לתלפיות. השקיע רבות קפדנות וביסודיות בהכנת הנלמד, כולל לימוד ועיון במבואות והמקורות. ההכנה והמוכנות הזאת הייתה ניכרת בשיעורים, אליהם הגיע עם דפי מקורות, מבואות והערות וכן דפים נוספים בהם ציין לעצמו דגשים, נקודות והערות. ההכנה הזאת התקבלה מאוד בהערכה ומכרעת בהשפעה. לעיתים נדמה כי השקיע בהכנת השיעורים, יותר מהשיעורים עצמם. אפשר לומר שהוא לא היה רק כמכין את שיילמד וימסור בשיעורים אלא ממש כלומד זאת לעצמו ומתוך כך העביר זאת בשיעור. כך בהכנת השיעורים, אך כך גם ובעיקר בלימוד שלא הפסיק "ללמוד לעצמו", כולל בעניינים עמוקים בחסידות ובספרים פחות מוכרים; מתוך התלהבותו משלמד, היה להוט את שלמד ללמד. את זה אלמד במקום ההוא ואת זה אשלב בשיעור אחר.

הציבור באזור שליחותו, הוא ציבור עם דרך משלו, דרך מלאה וברורה. העובדה מחד שהוא הגיע מתוכם והיה מראשוני מחדשי ההתיישבות היהודית בשומרון, ומאידך שהיה ניכר עליו כי אור וחיות נפשנו ניתנה לנו, ניתנה לו; הוא חי ומחובר לדברים ומתוך כך חפץ להנחילם הלאה לאחרים, היא שעמדה לו והשפיע על כל כך רבים רבים. ממש היה אפשר לשמוע מתלמדיו, מושפעיו, מקורביו ובכלל מתושביו של האזור, שמה שהשפיע עליהם יותר מכל היא העבודת ה' הפנימית שלו, אשר הם ראו בה, שהיא מוארת באור וחיה בחיות הבאה מלימוד משמעותי במאור שבתורה והליכה בדרכיה.

האופי שלו, היקף הידע שלו, ומעל לכל המסירות האמורה שלו השפיע על רבים רבים. אך בשבילי מה שיותר מכל אפיין אותו זה; הצחוק ((Laughter, היה לו איזה צחוק מיוחד כזה, אמיתי, קצר, אולי של איזה חמשה־ששה הבהרות, צחוק של חיות ומשמעות. אבל צחוק אמיתי, כזה שבא מכל הלב. הוא ידע גם לצחוק על עצמו, אך לעולם לא על מישהו אחר, מעולם לא שמעתי ממנו דבר שלילי על מישהו אחר. היה בעל נועם הליכות, ממש יהודי אציל, אצילי. מתורבת ואכפת. הובילה אותו ממש כטבעיות - אכפתיות עם רגישות לדעתו ודרכו של האחר.

בכל השנים האחרונות הייתי ה'עשה לך רב' שלו. הוא בחר וביקש ממני זאת היות והרבי ביקש לבחור במישהו לכך. אנחנו היינו כאמור בידידות וחברות אז הוא בחר בי לכך. בדרך כלל הוא מטלפן אלי בשאלות התלבטויות הקשורות בשיעורים; האם להשקיע בשיעור כזה, או לעבור למקום אחר, אם לדוגמא מספר המשתתפים באיזה שיעור פחת, האם להמשיך בשיעור זה או שמה עדיף את הנסיעות והכוחות להשקיע בשיעור אחר ואולי במקום אחר, או בתחום לימוד אחר וכן על זה הדרך. בדרך כלל הייתה לו כבר את החשיבה הטובה והתשובה הנכונה למה טוב ונכון לעשות, אך הוראת הרבי היא להתייעץ ולשאול וכך עשה בקפדנות ועקביות.

יהודה אני יכול להגיד היה מצד אחד; כולו 'שטות דקדושה' ממש הוא היה קדושה כל החיים שלו ומצד שני עם מחשבה ופעולה 'מחוץ לקופסא'. מתוך 'עבודת התפילה' שלו, עבודת ה' ביראת שמים; פעולותיו ושיעוריו השפיעו על יהודים רבים רבים. היה יהודי ממש מיוחד שהשפיע על הרבה והשפיע עלי רבות.

‏הייתי מאוד מאוד שבור לשמוע שהוא לא ניצח את נגיף המגפה. אני בטוח שגם הוא.

אבל עוד מעט יקיצו וירננו שוכני עפר והוא בניהם והצחוק שלו, הצחוק הזה (ה (Laughter שהיה לו, זה ממש - אני חושב - יהדהד למעלה מהכל וכך אני אזהה אותו ואשאל אותו איך היה שם באמת? מה הרבי אמר שם, בעולמות העליונים?

‏כולנו מקווים שבתוך זמן קצר מאוד, תתרחש ה 'רעידת אדמה' הזאת. אני לא יודע מה הוא ייעשה ללא שיעוריו ופעולותיו כי "מלאה הארץ דעה את השם" ו"כולם ידעו אותי". אך בטח יהיו מהרבי הדרכות והוראות חדשות והוא ימלא את ההוראות האלה.

‏אנחנו נשמח כולנו ביחד. חושב כי לא יהיה מי שישמח יותר ממנו לראות את כל דבריו נבואותיו של הרבי וכל הכוונותיו מתממשים ובפרט בעניינים ובאזור בו חי ופעל את חייו ופועליו.

השם יעזור לנו וינחם אותנו מהאבדה הזאת אם אפשר בכלל להתנחם. ובינתיים יש לי איזה חור קטן כזה בלב בכל פעם שאני חושב עליו, ואני חושב עליו.. ומהניסיון שלי זה אף פעם לא מתרפא לגמרי, ולכן אנחנו נשמח מאוד בתחיית המתים.

יהודה, תמשיך עם העבודה איפה שאתה נמצא, בטוח ששמה תמצא ותהיה לך העבודה והשפעה גם עם כאלו שרצית ולא הספקת וגם עם כאלו שלא הושפעו ואורו כאן בארץ, כאלו שהם בגן עדן העליון (או משהו כזה) וגם עם אנשי שלומנו, כל החב"דניקים דשם.

יהודה, בקיצ'ר; אני מחכה לרגע שאנחנו נצחק ביחד שוב.