בית הספר חב"ד אותו מנהלת כיום רעייתי הרבנית שתחי', מזמין לנו מפעם לפעם דברים שמימיים שגם סומא מלידה לא יוכל להתכחש להם. הניסים והנפלאות המתרחשים חדשים לבקרים יכולים למלאות כרכים עבי כרס וחבל שאין עיתותינו פנויות לרשום אותם דבר יום ביומו.

לפני כמה שנים חסרו לבית הספר ארבעה ילדים כדי להשלים שני תקנים בשתי כיתות. רק מנהלי בתי ספר יבינו אל נכון את משמעותם של "תקן שנופל על חודו של ילד אחד". הרישום התנהל בקדחתנות רבה כאשר ימים ולילות משדלים הורים להעביר את ילדיהם לבית הספר בהצלחה. אך דא עקא חסרים כמה תלמידים בודדים להשלמת התקן ופתיחת השנה עומדת לפנינו.

אחד ממקורבי בית חב"ד הוא סבא לכמה נכדים שמשום מה ההורים שלהם אינם נענים לבקשתו ולבקשתנו להעביר את ילדיהם לחינוך תורני וחסידי. כל אחד מסיבותיו שלו. בתו היא מנהלת בכירה ברשת אופנה מפורסמת והיא חוששת שאם תחרוג מכל חברותיה ותשלח את ילדיה לבי"ס חב"ד מעמדה ייפגע. בתו השניה של המקורב עובדת בתפקיד בכיר בעיריית אילת וגם היא חוששת שהעברת ילדיה תפגע במעמדה.

ימים ספורים לפני תחילת השנה נוצר משבר עמוק באותה חנות אופנה בין המנהלת הבכירה לבין עובדיה והיא חשה כי היא עומדת לפני תהום פעורה. יכולת התפקוד שלה שאפה לאפס והיא נאלצה ליטול כמה ימי חופשה. בצר לה היא פנתה אליי בבקשה ברכה והכוונה. יעצתי לה ככל שיכולתי אבל יחד עם העצות והברכות אמרתי לה כי היא חייבת גם להתחזק בתורה ובמצוות ולעניות דעתי החיזוק שלה זהו בחינוך ילדיה ע"י שתרשום אותם בבית ספר חב"ד. כיון שהיא חיפשה כל קש להאחז בו, היא הסכימה על אתר ובאותו יום היא רשמה את שני ילדיה לבית הספר. ובהערת אגב נציין כי מיד לאחר שרשמה את ילדיה המשבר בחנות נפתר כמו מאליו והיא עלתה על דרך המלך.

גם אחותה השניה נקלעה למשבר איום בשלום בית והנה היא שומעת כי המחנכת של שתי בנותיה התאומות לשנה"ל הבאה היא אותה אחת שהיתה מעורבת בסיפורה וגרמה לה את המשבר. לא חלפה שעה ושתי התאומות היו רשומות בבית ספרנו.

כך מלמעלה סובבו את הדברים שהביאו להשלמת התקנים בשתי הכיתות באופן פלאי. מי שקרן מאושר היה ידידנו הסבא שיחד עם העגמת נפש הוא הבין היטב שהכל היה לטובה ומכוון מלמעלה.

*•

באחת השנים היה לנו צורך לקבל סיוע מאדם בכיר במשרד החינוך לטובת בית הספר בנושא מסויים. היה מאוד קשה להגיע אל אותו בכיר ואחד מיועצינו המכיר היטב את פרוזדורי משרד החינוך יעץ לנו שאת הבקשה לא נגיש אנחנו בעצמנו אלא דרך אדם שלישי בגלל רגישות הענין, או לחילופין שננסה לפגוש את אותו בכיר כאילו באקראי באירוע כל שהוא אבל לא בפגישה רשמית שבודאי תגרום לו לסרב מיד.

באותם הימים נסענו לכפר חב"ד להשתתף בחתונה משפחתית ובמשך כמה שעות לאורך כל הדרך מאילת לכפר חב"ד ישבנו וחשבנו כיצד נוכל לפגוש באותו איש בכיר. ניסינו להיות יצירתיים לטכס כמה עצות כמו לבקש מהשליח שגר בישובו של אותו בכיר שיגש אליו כביכול בערב חג להעניק לו ערכת חג ובדרך אגב יעלה את בקשתנו, וכך גם עוד רעיונות נוספים.

לאחר קרוב לארבע שעות נסיעה הגענו לתחנת הדלק דור אלון שעל כביש 6 ליד מחלף נשרים. עצרנו שם כמנהגנו להחליף כח ולהתרענן לפני הגיענו לכפר חב"ד. כשיצאנו מחנות התחנה אל הרכב כדי להמשיך הלאה בדרכנו, אנו רואים מולנו לא פחות ולא יותר את אותו בכיר שאנו מחפשים ושוברים את הראש כיצד להגיע אליו.

רעייתי הציגה את עצמה לפניו כמנהלת בית ספר חב"ד באילת וסיפרה לו כי אנו בדרכנו לשמחה משפחתית בכפר חב"ד. היא גילה כלפינו חביבות מיוחדת ורחמיו נכמרו עלינו שבכל שמחה משפחתית אנו מבלים שעות רבות על הכבישים וכל אירוע שכזה גוזל מאיתנו כמעט יממה והוא הפטיר ש"כל הכבוד לחסידי חב"ד על המסירות שלהם בכל פינה נידחת".

זו היתה כמובן הזדמנות הפז לבקש ממנו את אותה בקשה שכל כך חיפשנו את הדרך להציג אותה לפניו. כששמע את דברינו הוא הבטיח שיבדוק את האפשרויות העומדות לפניו וישתדל לסייע. ברוך אומר ועושה. מיד לאחר כמה ימים קיבלנו הודעה שבקשתנו בטיפול והיא תמולא בימים הקרובים.

*•

וסיפור נוסף מעניין לו התוודענו השבוע:

במסגרת מפגש היכרות של קבוצת סייעות בבית הספר התבקשו הסייעות החדשות לספר מעט על עצמן לפני הצוות החינוכי של בית הספר.

אחת הסייעות בשם סוניה זינו שהוטל עליה ללוות את אחד התלמידים בבית הספר סיפרה את סיפורה הארוך והמעניין:

סוניה היא כיום שומרת תורה ומצוות ומדקדקת בקלה כחמורה. היא הגיעה לארץ מדרום אפריקה ועברה כאן גיור רציני בו קיבלה על עצמה עול מלכות שמים וקיום מצוות ברצינות מלאה והן נשמרות בקפדנות עד היום הזה.

כשהגיעה סוניה לארץ לא היה לה פנאי ללמוד את השפה העברית באולפן כפי שעושים כל העולים החדשים, וזאת מפני שמצבה הכלכלי היה מאוד דחוק והיא נאלצה לפרנס את עצמה בכל עבודה אפשרית כשכל שעה היתה יקרה לה ביותר. כיון שהיא קולטת שפות במהירות היא הצליחה ללמוד את העברית תוך כדי מרוצת החיים ואכן השפה שגורה בפיה באופן שוטף.

לנהל שיחה בעברית היא יודעת מצויין אך דא עקא כיון שלא למדה באולפן היא איננה יודעת קרוא וכתוב. במשך שנים רבות היא פירנסה את עצמה במלונאות ועבדה בכמה בתי מלון באילת, המעוניינים בדוברי שפות זרות, כאשר היא מתמקצעת בעולם המלונאות על כל אגפיו ומחלקותיו.

כאשר פרצה הקורונה אל תוך חיינו המלונות באילת הושבתו וסוניה מצאה את עצמה יושבת בביתה ומהרהרת על עצמה ועל חייה כפי שקרה לרבים מאתנו. סוניה מבינה כי למען פרנסתה היא עובדת בפרך והיא משעבדת את עצמה למלונאות בתפקידים שסוחטים אותה עד לשד עצמותיה. לדוגמה היא מהרהרת על כך שלאחר כמה שנים היא עדיין לא מצאה זמן להקדיש ללימוד קרוא וכתוב של השפה העברית שכל כך חסרה לה בחיים. באותם רגעים היא התפללה מעומק ליבה שמן השמיים יסייעו בידה להגשים את חלומה לקרוא ולכתוב בעברית.

באחת היא מחליטה שהיא חייבת לעשות שינוי ולחפש עבודה ערכית יותר ופחות חומרית כמו זו של המלונאות. בחיפושיה אחר עבודה הציעו לה להיות סייעת לילדים אלרגיים בבתי הספר והיא התלהבה מהרעיון שיאפשר לה להעניק ולתרום לחינוך ילדים.

כך היא הגיעה בתחילת שנה זו אל בית הספר שלנו כשהיא מלווה את אחת התלמידות הלומדת בכיתה א', הזקוקה לסייעת צמודה. בהיותה בכיתה היא מוצאת את עצמה שומעת את המורה מלמדת את תלמידותיה לקרוא ולכתוב ואז היא שאלה את עצמה מדוע שגם היא לא תנצל את שהותה בכיתה כדי ללמוד קרוא וכתוב. היא קנתה מחברת ומידי יום היא רושמת את האותיות הנלמדות עם הניקוד ובביתה היא מתאמנת ועושה שיעורים כמו כל ילד בכיתה.

לדבריה, המורה המסורה של כיתה א' לא יודעת אפילו, על התלמידה הסמויה שמסתתרת לה בכיתה ולומדת ומשננת בהתלהבות את האותיות וניקודיהן כמו רבי עקיבא שהחל ללמוד קרוא וכתוב בגיל ארבעים.

כשהיא מספרת זאת לצוות החינוכי היא מודה לבורא עולם על החסדים הרבים שגמל עמה הקב"ה לאורך כל הדרך מאז הגיעה לחסות בצל כנפיו ואין בפיה די מלים לשבח ולפאר את שמו כששמע את תפילתה והביאה עד הלום לבית ספר חב"ד ללמוד את האותיות הקדושות במקום כה קדוש המחנך את ילדי ישראל על טהרת הקודש.