הפרשה החסידית

פָּרָשַׁת וַיֵּרָא

"וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵ-ל עוֹלָם". (בראשית כא,לג)

אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה אִישׁ שֶׁל חֶסֶד. בְּרֹב חַסְדּוֹ, נָטַע אֶשֶׁל בִּבְאֵר-שָׁבַע, עַל מְנַת לְהָקֵל עַל הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים בַּמִּדְבָּר. בָּרוּר, שֶׁגַּם אִם הָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מְחַלֵּק בְּאָהֳלוֹ לְכָל הֵלֶךְ רַק לֶחֶם, מֶלַח וּמַיִם, כֻּלָּם הָיוּ מַכִּירִים לוֹ טוֹבָה וּמְהַלְּלִים אוֹתוֹ. אַךְ אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא הִסְתַּפֵּק בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ. בַּגְּמָרָא יֶשְׁנָם פֵּרוּשִׁים שׁוֹנִים לָ'אֶשֶׁל' שֶׁל אַבְרָהָם. מִפֵּרוּשִׁים אֵלּוּ עוֹלֶה שֶׁהָאוֹרְחִים זָכוּ בְּאֵרוּחַ מָלֵא בְּיַד רְחָבָה. הֵם קִבְּלוּ אֲרוּחוֹת שֶׁל בָּשָׂר, יַיִן וּפֵרוֹת, גַּם מִטָּה לָלוּן בָּהּ... וּבַמִּדְרָשׁ מְסֻפָּר, שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ הוֹשִׁיב בְּבֵיתוֹ אֲפִלּוּ סַנְהֶדְרִין, עַל-מְנַת שֶׁיַּעֲנוּ עַל הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ אֵצֶל הָאוֹרְחִים!

בָּרוּר שֶׁמִּדָּה כָּזוֹ שֶׁל נְתִינָה בָּאָה מִמָּקוֹר גָּבוֹהַּ שֶׁל חֶסֶד, הַרְבֵּה מֵעֵבֶר לְמָה שֶׁרָגִיל אֵצֶל בְּנֵי-אָדָם. כִּי הַמִּדָּה הָרְגִילָה שֶׁל חֶסֶד, הִיא לָתֵת לַשֵּׁנִי רַק אֶת מָה שֶׁמַּמָּשׁ חָסֵר לוֹ...

הַיּוֹדְעִים אַתֶּם יְלָדִים? כֻּלָּנוּ בְּנֵי אַבְרָהָם אֲנַחְנוּ. לָכֵן, בְּלִבּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ נְטוּעָה בִּירֻשָּׁה מִדַּת הַחֶסֶד בָּרָמָה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר. כֻּלָּנוּ יְכוֹלִים לְהַגִּיעַ לְדַרְגָּה כָּזֹאת, לָתֵת לַשֵּׁנִי לֹא רַק אֶת מָה שֶׁחָסֵר לוֹ, אֶלָּא גַּם דִּבְרֵי תַּעֲנוּג – גַּם בַּתְּחוּם הַגַּשְׁמִי וְגַם בַּתְּחוּם הָרוּחָנִי.

בְּמוֹשְׁבוֹת הָעוֹלִים הַחֲדָשִׁים שֶׁהִגִּיעוּ אַחֲרֵי קוּם הַמְּדִינָה, נִכַּר הָיָה צֹרֶךְ דָּחוּף בַּהֲקָמַת מוֹסְדוֹת חִנּוּךְ דָּתִיִּים. הָ'עוֹלִים' עַצְמָם הָיוּ עֲדַיִן נִרְגָּשִׁים וּמְבֻלְבָּלִים מֵעֶצֶם הַמַּעֲבָר. רֻבָּם גַּם הִתְמוֹדְדוּ עִם מַצְּבֵי מַחְסוֹר וְקֹשִׁי. כָּךְ נוֹתַר נוֹשֵׂא הַחִנּוּךְ פָּרוּץ וְחָסֵר...

קֹמֶץ מִשְׁפָּחוֹת צְעִירוֹת הִגִּיעוּ לְאֶחָד מִן הַמְּקוֹמוֹת הַלָּלוּ עַל-מְנַת לְהָקִים בּוֹ בֵּית-סֵפֶר בְּרוּחַ יְהוּדִית מְקוֹרִית. הֵם נִתְקְלוּ בְּהָרֵי-הֲרָרִים שֶׁל קְשָׁיִים. בְּעָמָל רַב הִשִּׂיגוּ מִבְנֶה מַתְאִים וּבְעָמָל רַב עוֹד יוֹתֵר, הֵחֵלּוּ הַמּוֹרִים לְהַכְנִיס אֶת הַתַּלְמִידִים לְתֶלֶם שֶׁל לִמּוּדִים מְסֻדָּרִים.

אַךְ בְּעָיוֹת קָשׁוֹת צָצוּ וְעָלוּ חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים: חֵלֶק מִן הַתַּלְמִידִים הָיוּ מַגִּיעִים לְלֹא בִּגּוּד הוֹלֵם לַיָּמִים הַקָּרִים. הֵם הָיוּ יוֹשְׁבִים וְרוֹעֲדִים מִקֹּר וְכַמּוּבָן שֶׁכָּךְ לֹא יָכְלוּ לִלְמֹד... חֵלֶק אַחֵר מִן הַתַּלְמִידִים, הָיוּ מְנַסִּים לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רַעֲבוֹנָם בְּמִשְׂחֲקֵי הִשְׁתּוֹלְלוּת פְּרוּעִים.

אַךְ הַמּוֹרִים לֹא אָמְרוּ נוֹאָשׁ. בְּכָל מִדַּת הַחֶסֶד וְהַנְּתִינָה הֵם פָּתְרוּ אֶת הַבְּעָיוֹת בָּזוֹ אַחַר זוֹ. מִקְּרוֹבֵיהֶם וּמַכָּרֵיהֶם אָסְפוּ בְּגָדִים חַמִּים מַתְאִימִים, לִשְׁעוֹת הַהַפְסָקוֹת קָנוּ כִּכְּרוֹת לֶחֶם וּמִמְרָחִים, וְהָיוּ מְכִינִים לַתַּלְמִידִים אֲרוּחָה קַלָּה וּמַשְׂבִּיעָה. גַּם בַּתְּחוּם הַלִּמּוּדִי, הִשְׁקִיעוּ הַמּוֹרִים הַצְּעִירִים אֶת כָּל כּוֹחָם וּמִרְצָם. וְאָכֵן, הַתַּלְמִידִים רָכְשׁוּ מִדָּה יָפָה שֶׁל יֶדַע וְיִרְאַת-שָׁמַיִם.

בֹּקֶר אֶחָד, הִגִּיעַ אוֹרֵחַ נִכְבָּד לְבַקֵּר בְּשַׁעֲרֵי הַמּוֹסָד. אָדָם זֶה, הָיָה נָדִיב יָדוּעַ, הַמְּקֹרָב גַּם לְצִנּוֹרוֹת הַשִּׁלְטוֹן. הַמּוֹרִים יָדְעוּ כִּי אִם הַמּוֹסָד יִשָּׂא חֵן לְפָנָיו, יָבִיא הַדָּבָר תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה לַמָּקוֹם. הַנָּדִיב בִּקֵּשׁ שֶׁהַמּוֹרִים לֹא יַפְרִיעוּ עַצְמָם מֵעֲבוֹדָתָם, מִשּׁוּם שֶׁהוּא מַעֲדִיף לְשׁוֹטֵט בַּמָּקוֹם לְבַדּוֹ.

בְּסִיּוּם בִּקּוּרוֹ הָאָרֹךְ, נֶאֶסְפוּ הַמּוֹרִים לִשְׁמֹעַ מָה בְּפִי הָאוֹרֵחַ. "רָאִיתִי אֶת עֲבוֹדַתְכֶם הַמְּצֻיֶּנֶת וְהִתְרַשַּׁמְתִּי עֲמֻקּוֹת" – פָּתַח הָאוֹרֵחַ וְאָמַר. "שׂוֹחַחְתִּי עִם הַתַּלְמִידִים וְשָׁמַעְתִּי עַל הַבְּגָדִים שֶׁקִּבְּלוּ מִכֶּם, עַל הָאֹכֶל, וְעַל רָמַת הַלִּמּוּדִים הַטּוֹבָה. דְּבָרִים אֵלּוּ בֶּאֱמֶת חֲשׁוּבִים וְנִפְלָאִים. יַחַד עִם זֹאת, דַּוְקָא שְׁנֵי דְּבָרִים 'קְטַנִּים', שָׁבוּ אֶת לִבִּי וְהֵם שֶׁיַּהַפְכוּ אוֹתִי לְיָדִיד וְתוֹמֵךְ נִלְהָב שֶׁל הַמָּקוֹם הַזֶּה.

"מָצָאתִי בֶּחָצֵר יַלְדָּה נָכָה מִכִּתָּה ב, יוֹשֶׁבֶת וּמִתְבּוֹנֶנֶת בְּחַבְרוֹתֶיהָ. רָצִיתִי לְהִכָּנֵס אִתָּהּ בִּדְבָרִים וְשָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ מֵהֵיכָן הַסִּכּוֹת הָאֲדֻמּוֹת הַיָּפוֹת שֶׁעַל רֹאשָׁהּ. בְּעֵינַיִם נוֹצְצוֹת סִפְּרָה לִי, שֶׁהַמּוֹרָה שֶׁלָּהּ קָנְתָה אוֹתָם בִּמְיֻחָד עֲבוּרָהּ, כְּדֵי שֶׁתִּשְׂמַח... בְּפִנָּה אַחֶרֶת פָּגַשְׁתִּי בְּיֶלֶד כִּשְׁרוֹנִי הַמְּמַלְמֵל לְעַצְמוֹ. לְהַפְתָּעָתִי, הוּא חָזַר מִשְׁנָיוֹת בְּעַל-פֶּה, מִשּׁוּם שֶׁהַמּוֹרֶה הִצִּיב בְּפָנָיו אֶתְגָּר מְיֻחָד. עֶצֶם הָעֻבְדָּה שֶׁכָּל הַיְּלָדִים כָּאן יוֹדְעִים אֶת הָ'א-ב' וּ'בְרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים', זֶהוּ דְּבַר-פֶּלֶא... אַךְ לִמּוּד מִשְׁנָיוֹת – מִי הָיָה מַאֲמִין שֶׁבְּמָקוֹם כָּזֶה יַגִּיעוּ לְכָךְ?

"שְׁנֵי הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ – הַסִּכּוֹת הָאֲדֻמּוֹת וְהַמִּשְׁנָיוֹת – הוֹכִיחוּ לִי, שֶׁכָּאן יֶשְׁנָהּ נְתִינָה אֲמִתִּית. לֹא רַק שֶׁל הַהֶכְרֵחִי, אֶלָּא הַרְבֵּה מֵעֵבֶר לְכָךְ... יִישַׁר כּוֹחֲכֶם!".