קדושת הארץ וסגולתה

חביבה ארץ ישראל לפני הקב"ה חביבות יתירה, כדברי המדרש תנחומא: "שבעה ארצות ברא הקב"ה ומכולם לא בחר לו אלא ארץ ישראל". וכל בריאת השמים והארץ היתה בזכותה.

הזוהר הקדוש אומר: הקב"ה מינה על כל הארצות מלאכי-מעלה שינהיגו אותן וישפיעו בהם חיים וכו', אבל את ארץ ישראל הוא לא נתן לשליטת מלאך-שליח, הוא לבדו שולט ומשפיע בה. לכן כל העמים, הנתונים להשפעת המלאכים - גרים בחוץ לארץ, ועם ישראל שלא שולט בו אחר אלא רק הקב"ה - קיבל את ארץ ישראל.

עוד אומר הזוהר: כתוב "יחיו מתיך נבלתי יקומון", כלומר ישנם שני תוארים לאנשים שאינם חיים: "מתיך" - אלו המתים בארץ ישראל שנפטרים בידי ה', ו"נבלתי" - אלו מתי חו"ל הממותים בידי מלאך המוות, לכן על נפטרי הארץ כתוב "מתיך" – המתים שלך, משום שהם מתים על-ידי הקב"ה ולא על-ידי כוחות הטומאה.

עליה ברוחניות

מעבר מגורים מארץ לארץ קרוי "הגירה", אבל מעבר לארץ ישראל נקרא "עליה". באין-ספור הזדמנויות הסביר הרבי את המשמעות האמיתית בעליה - "עליה רוחנית", ארץ הקודש היא ארץ שיש בה קדושה עילאית וכשבאים אליה חייבים להיות בהתעלות ועליה רוחנית.

מוסיף הרבי ואומר הרבי:

כדי להכנס לכל ארץ ומדינה זקוקים ל"וויזה" - אישור כנסה מהשולט בארץ, גם כדי להכנס לארץ ישראל, "פלטין (=ארמון) של מלך", צריכים להצטייד בויזה מהקב"ה, הוויזה ניתנת על-ידי קיום תורה ומצוות.

הארץ בימי החורבן

הרמב"ן (ויקרא, כו,טז) מסביר שהמצב בארץ ישראל קיצוני: או שהיא מיושבת ביהודים או שהיא שוממה.

מחד הארץ חשובה ומשובחת משאר ארצות תבל, שהיא "ארץ טובה ורחבה" "ארץ זבת חלב ודבש", והיא ארץ קדומה שישבו בה מראשית ימי העולם; אך אחר שישראל גלו ממנה - כל נסיונות הגויים לבנותה וליישבה לא צלחו והיא נשארת חרבה ושוממה. לאורך כל הגלות הארץ היתה שוממה, רק יהודים בנו אותה!

לשון הרמב"ן: "מה שאמר "ושממו עליה אויביכם", היא בשורה טובה בכל הגליות, שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וזו הבטחה לנו: כי לא תִמָצא בכל הישוב (=בכל העולם) ארץ טובה ורחבה שהיתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה - לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם".

חיבת הארץ ומעלת קדושתה

בספר החרדים נאמר: "צריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבוא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל אמו". הספורנו (פרשת בהר) אומר שארץ ישראל היא "שמים של הקב"ה". ובשל"ה הקדוש (קה,ב) נאמר: "קדושת ארץ ישראל היא מעין קדושת גן-עדן, אף עתה בחורבנה" "והיא שער השמים לעלית התפילות".

הלילה הראשון לעולים לארץ

כה כתוב בספרי קבלה:

העולה לארץ ישראל הרי בבואו לגבולות הארץ הקדושה מפשיטים ממנו את כל קליפות הטומאה של חו"ל. זה סדר הדברים: בבואו לשערי הארץ נכנסת בו נשמה קדושה מעולם יצירה. בלילה הראשון לשהותו בארץ, בעת השינה, עולות למרום שתי נפשותיו (שמעשיה דחו"ל ושמיצירה שמא"י), והנפש של חו"ל נשארת שם וחוזרת רק הנפש של ארץ ישראל.

צדיקי ארץ ישראל

רבינו אברהם אזולאי, מגורי האריז"ל, כותב (חסד לאברהם, ג,כה), דברים מופלאים על ההשפעה העצומה של הצדיקים שבארץ-ישראל על העולם כולו, ואלו דבריו:

ארץ ישראל היא "לב העולם" ו"שער השמים" וממנה מתפשטת חיות לעולם כולו, כמאמר רז"ל "מתמצית ארץ ישראל שותה העולם כולו", וכשם שהלב הוא מקור חיות כל אברי הגוף, כך הארץ היא מקור חיות כל העולם, וכשהארץ בריאה - תתפשט בריאות לעולם כולו.

לכן כשהצדיק בארץ, יגיע ממנו תועלת גדולה לעולם כולו יותר מהתועלת המגיעה בהיותו בחוץ לארץ, כי בריאות הארץ היא בצדיקים שבה, המגינים על כל המקומות וממשיכים לה שפע וחיות מלמעלה! כי אין שפע רוחני יורד לארץ הגשמית אלא על ידי הצדיקים, שבמעשיהם ותורתם מורידים שפע רב, טהור ונקי למטה.

דעה צלולה ליושבי הארץ; אווירה צלול

רבי מנחם מענדל מוויטעבסק כותב מהגליל שבארץ ישראל ליושבי חוץ לארץ:

"אם דעתינו תהיה צלולה בארץ הקודש ברווחה ובלי כל טרדות הפרנסה - יהיה תועלת גדולה לכל ישראל"!

וכך תיאר את המצב בארץ: "אווירה זך וצלול, שומעים בה כל שעה את הבת-קול משמים". לעיתים כשטייל בשבילי הארץ ירד ממרכבתו ואמר: "כאן מקום תפילה", ואמרו תלמידיו פרקי תהילים במקום, לעיתים אמר "כאן מקום שמחה" ותלמידיו ניגנו. היו אלו רגעי התעלות מופלאים.

יסורי ארץ ישראל

כה כותב רבי מנחם מענדל מוויטעבסק על ייסוריו בארץ (פרי הארץ, מכתב ד): כל היסורים שעברו עלינו זה שלש שנים הם יסורי ארץ ישראל .. ואי אפשר כי אם על-ידי הנסיונות .. סבלנו כל כך יסורים עד שכל עובדי ה' נפטרו ביסורים .. וכמה אני משתוקק שיבואו אנשי ידידי גילי אחי ורעי לארץ הקודש ונתוועדה יחד בשמחה וגיל ברעדה לעבודתו ית', כי מובטחני בה' שדי הוא לנו היסורים שעברו עלינו בעד כל הרוצים להסתפח בנחלת ה' באמת.

טבריה

טבריה מפורסמת מימות חז"ל, בה יישבו מקובלים רבים מימות הרשב"י, בה נכתב ירושלמי, לאחר-מכן העיר נחרבה והיתה שוממה מאות שנים, יש אומרים מעל אלף שנה! המקובל הצדיק רבי חיים אבולעפיה, שכיהן כרבה של טורקיה, בהיותו בן שמונים עלה לטבריה וחידש את הישוב בה, והקים בה קהילה מפוארת, סביב העיר נבנו חומות גבוהות ובצורות, כפי שניתן לראות שרידים מהן עד עצם היום הזה. מלחמות רבות עברו על העיר ובחסדי שמים ניצלה מכולם. מסורת היא (יסוד המעלה א,רמג) שאליהו הנביא התגלה לרבי חיים אבולעפיה וציווהו לבנות את טבריה ושזה יהיה אות להתחלת הגאולה.

הקב"ה עצמו מוריד גשמים בארץ

רבינו בחיי (דברים ד, יט): דורש לפסוק (איוב ה) "הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות", "הנותן", ה' עצמו רק בארץ, אבל "על פני חוצות" כלומר בחו"ל "שולח" ממנה שלוחים ולא מתעסק בעצמו, כי עיקר ההשגחה בארץ וממנה מתפשטת לשאר העולם. ובתהילים (פד) אומר דוד "בחרתי הסתופף בבית אלהי, מדור באהלי רשע": "בית אלוקי" זה אה"ק, פלטין של מלך, ו"אהלי רשע" זה חו"ל.

חמש מעלות בארץ הקודש

1) ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה (ספרי, ראה פ). 2) עיקר קיום התורה והמצוות היא "ליושבים בארץ ה'" (רמב"ן, ויקרא, יח,כה).

2) "עיקר הדביקות להשגת חיים העליונים הוא בארץ ישראל" כי "מפני קדושתה .. אין בינו לבין הקב"ה מסך המבדיל" (ראשית חכמה, שער התשובה, ו). 3) "עיקר שלימות האדם הוא בארץ ישראל" (יערות דבש, דרוש יד).

4) גם הדברים הארציים שבארץ ישראל ספוגים מקדושתה (תורת החסידות). 5) סגולה לבריאות היא בארץ ישראל, כי מחלה היא פגם במעבר כוח-החיים משורשו בנשמה למעלה, והיות שאוויר הארץ קדוש, הרי הוא פותח את צינורות שפע החיים והבריאות (לפי האלשיך).

עליית החסידים מזרזת הגאולה

על עליית החסידים - תלמידי המגיד ממעזריטש והבעש"ט - כבר כתבו רבים שמטרת עלייתם היתה רוחנית ונשגבת ביותר: קירוב הגאולה וגאולת השכינה (אגרות קודש אדה"ז, אגרת טז. עה, ועוד), בכוח החסידות שגילה הבעש"ט.

אדמו"ר הזקן כותב באגרתו (אג"ק, טז): עלינו לשבח למהולל ברוב התשבחות על חבלים נפלו לנו בנעימים אף נחלת שפרה עלי, נחלה ה' וארצינו הקדושה, לתת לנו בה יד ושם טוב הם בעלי תורה ובעלי מצוות הבוטחים בה' ועושים טוב לשמו הגדול השוכן בארצו ונחלתו .. כדכתיב "רעה אמונה", פירוש "רעה", שזן ומפרנס כביבול את השכינה שנקראת אמונת ישראל, השוכנת בארץ על יושביה המחזיקים בתורת ה' ועבודתו ועומדים לפני היכל ה' המה. אשר על כן: כל המחזיק בידם וזנם ומפרנסם, כאילו זן ומפרנס את השכינה כביכול והיא צדקת ה' ממש כביכול וכל המוסיף יותר מכדי השגת ידו - יוסיפו לו ברכה עד בלי די.

באגרת אחרת כותב אדמו"ר הזקן (אג"ק עה): החל ה' להראותינו חסדו והאיר ענינו במחשכים באור ה' המאיר לארץ-הקודש ולדרים עליה והולך ואור וזרח בגבולינו ויהיה הקשר הולך וחזק ומתחדש לבקרים באור חדש ממש כך יפה לנו במצוות חיזוק וישיבת ארצינו הקדושה השקולה כנגד כל המצוות ואין ישראל נגאלים אלא בצדקה שעושים עם ה' ועם ארצו הקדושה, לתקן תחילת הקלקול והפגם "וימאסו בארץ חמדה גו'".

"וראה בטוב ירושלים"

רבי יוסף חיים זוננפלד, רבה של ירושלים, שמע פעם מאן-דהו מדבר בגנות ירושלים, נענה על-כך ואמר: כתוב "וראה בטוב ירושלים", יש להביט ולראות רק את הטוב שבירושלים.

תגובות והערות יתקבלו "בשמחה", למייל: [email protected]

גוט שבת!