היה זה לפני תקופה ארוכה. הגיע אליי אברך יקר וכך סיפר לי: "האמת, שלהמשיך כך איני יכול יותר! אני ואשתי חיים יחד כבר ארבע עשרה שנה. היא אישה טובה, דואגת, אכפתית, אבל יש לה בעיה אחת שבה אני לא יכול לעמוד - היא אישה ביקורתית מאוד. לילדים שלנו מילה היא לא מבקרת, כלום.

רק אותי. רק לבעלה.

וכשהיא מבקרת אז לשונה נעשית חידודין חידודין ואת נפשי הרגישה היא רומסת. לביקורת אני לא יכול לשתוק, בפרט שזה מגיע בצורה לא הכי נעימה בלשון המעטה.

בוא נגיד כך, היא אישה טובה ודואגת אבל היא אישה ביקורתית וקשה קצת. יש לה כל מיני כללים בבית שאם אתה עובר על החוקים האלו אז אתה עובר דם ואש ותימרות עשן. ואם אני מחזיר בחזרה אני מקבל הר געש. 

בחלק מהפעמים למדתי לשתוק כי פשוט למדתי שלא כדאי לי להגיב כי המצב יהיה רק יותר גרוע. ובחלק מהפעמים איני יכול יותר לשתוק ואני מחזיר לה בחזרה.

איני מסוגל יותר למצב הזה. נכון, היא אישה טובה באופן כללי עד שזה מגיע לעניין הביקורת בדברים שמפריעים לה".

•

הייתה לי שיחה ארוכה עם אותו אברך. ניסיתי להבין לעומק את הסיפור. הבנתי ממנו שאשתו רגישה מעט יותר מהרגיל. וכמה שהיא קשה היא מאוד צריכה חום אהבה ורגשות. הסברתי לו שזה שהיא מבקרת רק אותו ולא את הילדים זה סימן שהיא רוצה ממנו משהו שהוא לא נותן לה. ואין לה בעיה שהיא אישה ביקורתית, אלא משהו אחר מסתתר פה.

בסוף השיחה אמרתי לו כך: "תקשיב, דבר ראשון תפסיק להחזיר לה על הביקורת. 

דבר שני בכל פעם שהיא מתחילה להגיד לך ביקורת תעצור אותה שנייה ותגיד לה שיש לך משהו מאוד חשוב להגיד לה ותגיד לה כך: 'אני יודע שעשיתי פה משהו שהפריע לך, אבל תדעי לך מה שעשיתי לא היה חס וחלילה בכוונה להרגיז אותך, זה היה בטעות. אני אוהב אותך ואת חשובה לי ואני לעולם לא אעשה משהו שיציק לך, ואני מצטער מאוד שנפגעת ממני'.

וכך תסיים ואז תיתן לה לשפוך את הלב. לבקר, לצעוק, וכו'.

אבל את זה אתה צריך לעשות בכל פעם כשהמצב מידרדר, להגיד לה שוב ושוב: 'תקשיבי אשתי היקרה אני יודע שעשיתי פה משהו שהפריע לך, אבל תדעי לך מה שעשיתי לא היה חס וחלילה בכוונה להרגיז אותך, זה היה בטעות. אני אוהב אותך ואת חשובה לי ואני לעולם לא אעשה משהו שיציק לך, ואני מצטער מאוד שנפגעת ממני".

•

"תקשיב", אמר לי אותו אברך, "אני אגיד לה את המשפט הזה היא תתרגז יותר, אני מכיר אותה טוב".

"יכול להיות", עניתי לו, "שבהתחלה היא תתרגז, אבל אתה תתמיד ולא תתייאש ותמשיך להגיד לה את המשפט הזה ואתה תראה שינוי".

אותו אברך יקר שהיה אצלי עשה מה שאמרתי לו, ובאמת אחרי תקופה הוא מגיע אליי שוב ואומר לי: "מרדכי, אני לא יודע מה עשית אבל זה עובד. אשתי הרבה פחות ביקורתית וגם הרבה יותר רכה".

שמחתי איתו מאוד ברוך השם.

•

אסביר לכם: לפעמים ביקורת נובעת מחסכים מהילדות שזה אומר אדם שמבקר על דבר שמפריע לו מהעבר. הוא רגיש ופגיע וכאשר בן הזוג השני עשה משהו נגדו בין אם בכוונה ובין שלא בכוונה הוא מפרש את זה כאמרה של בן הזוג השני שאתה לא אוהב אותי, לא אכפת לך ממני, אתה לא מתחשב בי.

ובפרט כאשר אדם שמבקרים אותו עונה בחזרה אז הסְכֵמָה של חסך, של חוסר אהבה ורגישות עולה יותר, הנה יש פה הוכחה שבן הזוג לא רק שלא אכפת לו ממני אלא הוא גם מתעלם ממני והוא לא אוהב אותי וכו'.

כאשר אתה אומר לו את המשפטים המרגיעים הללו, אתה מרגיע לו את החסך הרגשי של חוסר אהבה ורגש ואתה נותן לשני את ההרגשה שאתה כן אוהב אותו, וכן אכפת לך ממנו. אתה רגיש כלפיו וזה רק היה טעות במקרה, אתה ממלא לו את החוסר אמון באהבה.

ואז לאט לאט בן הזוג נרגע, כי הוא לומד שגם אם בן הזוג עשה משהו הוא כן אוהב אותו ואכפת לו ממנו.

וכך לאחר זמן הוא פחות מבקר כי הוא מרגיש יותר אהוב וכו'.

האברך המדובר סיפר לי שבהתחלה כשהוא היה אומר את המשפטים שאמרתי לו להגיד אשתו הייתה יותר מתעצבנת ואז לאט לאט היא התחילה להירגע, עד שפעם אחת היא התפרצה בבכי ואמרה לו: "אתה מבטיח לי שאתה אוהב אותי ואכפת לך ממני, אתה לא משקר!"

ואז הבנתי שאתה צודק במה שאמרת.

זה לא רק בזוגיות זה גם סתם ביחסים בין אנשים. לפעמים אדם שמבקר וכועס הוא מרגיש נפגע שהשני לא אכפתי כלפיו לא רגיש אליו, ואם אתה מסביר לו ואומר לו שלא התכוונת ואתה מעריך אותו הוא מתחיל להירגע.

הלוואי שנזכה תמיד לאהוב את כולם ולראות את האור היפה שיש בכולם.

שבוע טוב לכל עם ישראל היקר, שבוע של בריאות איתנה, ובשורות טובות.

לתגובות: [email protected]