התמסרות: אם נשכיל קצת לשחרר שליטה, יהיה לנו יותר קל
השתתפתי פעם בקורס למורים מטעם ארגון הגג של יהדות שוויץ SIG. הייתי אז מורה בקהילה של באזל הIGB. באחת הסדנאות המנחה ניסה ללמד אותנו לעבוד יחד, לסמוך זה על זה, כדי שנהיה צוות טוב. הוא ציוות אותנו לזוגות, קרא בכל פעם לזוג מורים וביקש את האחד לעמוד מאחורי גבו של חברו ולהיות מוכן לתפוס אותו ברגע שזה יפיל את עצמו לאחור. מהשני ביקש להפיל עצמו מבלי להביט לאחור, אלא רק לסמוך על כך שהחבר יתפוס אותו.
נשמע קל? אולי. אבל זה ממש קשה. דומני שאף אחד שם לא הצליח, בוודאי לא בפעמים הראשונות. (אפילו בן זוגי למשימה, דר׳ יובל רבין לא הצליח להפיל את עצמו. והאמת, זה ממש הפתיע אותי, שכן אני הייתי זה שאמור לתפוס אותו..)
אנחנו כל כך רגילים לסמוך על עצמנו ולשלוט בחיינו עד שאנו לא מסוגלים להתמסר ולהסכים לאבד שליטה.
ככל שעוברות השנים אני למד כמה אנחנו לא באמת שולטים בחיינו, כמה בסופו של דבר יש מישהו גדול מאתנו שמנהל אותנו ושאם רק נשכיל להתמסר ולהסכים קצת לשחרר שליטה, יהיה לנו יותר קל, יותר טוב וגם יותר אושר ושמחה בחיים. אני מדבר מניסיון.
•
״לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך״ זו המשימה הראשונה בתורה, שהיהודי הראשון מקבל מהבורא. יש בלי סוף הסברים, פירושים ומסרים לפסוק הזה. כולם נפלאים, אבל לפעמים צריך פשוט לקרוא את הפסוק באופן הכי פשוט. כתוב כאן בצורה ברורה: צא לדרך בלי שתדע לאן. הפל את עצמך לאחור בידיעה שאני אתפוס אותך. שחרר שליטה וסמוך עלי.
זה כמובן לא אומר שאדם צריך לשבת בטל חס ושלום. או לא לחשוב ולתכנן קדימה או להכין עצמו לעתיד, הקרוב והרחוק. ברור שלא. האדם חייב לעבוד, ללמוד, להתכונן, להכין את עצמו, לתכנן מה שצריך לתכנן. אבל, בבסיס חייו, תכניותיו, חשבונותיו וחלומותיו צריכה להיות הידיעה שבסופו של דבר השליטה לא בידיך ואם משהו בדרך השתבש, השתנה, התחלף או אפילו התבטל, התמסר לזה, סמוך על הקב"ה שהכל לטובה והוא כבר יראה לך את הדרך.
ואם יש רגע מאתגר, תמיד אפשר לשיר את תפילתו של רבי מאיר מאפטא המושר נפלא בפיו של נעים זמירות ישראל, ר' אברהם שבתי הכהן פרידמן: ״רבון העולמים ידעתי כי הנני בידך לבד״.
שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי
מאפשרים לכם לקבל
