מה למדנו מהפרשה? רעיון חסידי מרתק מתוך פרשת לך לך
הפרשה החסידית
פָּרָשַׁת לֵךְ-לְךָ
חִשְּׁבוּ בְּבַקָּשָׁה עַל הַמִּצְווֹת שֶׁאָנוּ מְקַיְּמִים, חִשְּׁבוּ גַּם עַל הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְעַל הַמִּצְווֹת שֶׁהֵם קִיְּמוּ.
הַאִם יִתָּכֵן שֶׁבַּמִּצְווֹת שֶׁלָּנוּ, יֶשְׁנָהּ אֵיזוֹ מַעֲלָה עַל פְּנֵי הַמִּצְווֹת שֶׁקִּיְּמוּ הָאָבוֹת?
כֵּן. מֵאָז שֶׁה' נָתַן אֶת הַתּוֹרָה בְּהַר-סִינַי, קִבַּלְנוּ כּוֹחוֹת מְיֻחָדִים שֶׁמְּאַפְשְׁרִים לָנוּ לְהַכְנִיס רוּחָנִיּוּת וֶאֱלֹקוּת אֶל תּוֹךְ הַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁל הָעוֹלָם. כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ נוֹתְנִים מַטְבֵּעַ כֶּסֶף גַּשְׁמִית לִצְדָקָה, הַמַּטְבֵּעַ מִתְמַלֵּאת בְּאוֹר אֱלֹקִי...
הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁקִּיְּמוּ מִצְווֹת לִפְנֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה, עוֹד לֹא יָכְלוּ לְהַחְדִּיר כָּךְ אֶת הָאֱלֹקוּת בְּתוֹךְ הַגַּשְׁמִיּוּת. הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל כָּל מִצְוָה הָיְתָה נִשְׁאֶרֶת בָּעוֹלָמוֹת הָרוּחָנִיִּים.
לְצַעֲרֵנוּ גַּם הַיּוֹם, לֹא כָּל הַיְּהוּדִים מוּדָעִים לַזְּכוּת הָעֲצוּמָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם, לַהֲפֹךְ גַּשְׁמִיּוּת לְרוּחָנִיּוּת:
יוֹסִי וְנָתִי עוֹבְרִים מֵחֲנוּת לַחֲנוּת בְּמִסְגֶּרֶת "מִבְצַע תְּפִלִּין". "בָּרוּךְ ה', הַיּוֹם נִתְקַלְנוּ רַק בִּיהוּדִים עִם לֵב חַם... כֻּלָּם הִסְכִּימוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין!" – הֵם אוֹמְרִים זֶה לָזֶה. אַךְ בַּחֲנוּת הָאַחֲרוֹנָה מְחַכָּה לָהֶם אַכְזָבָה: "זֶה לֹא בִּשְׁבִילִי", פּוֹסֵק בַּעַל הַחֲנוּת. הוּא מַנִּיחַ אֶת כַּף יָדוֹ עַל לוּחַ לִבּוֹ: "אֲנִי יְהוּדִי בַּלֵּב!" – הוּא מַכְרִיז. "זֶה נִפְלָא!" – מְגִיבִים הַשְּׁנַיִם. "אֲבָל חֲבָל, אוּלַי אַתָּה מַפְסִיד דָּבָר יָקָר..."
מָה בְּעֶצֶם מַפְסִיד בַּעַל הַחֲנוּת? בַּעַל הַחֲנוּת לֹא מְנַצֵּל אֶת הַיְּכֹלֶת הַנִּפְלָאָה וְהַמְּיֻחֶדֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ כִּיהוּדִי – לָקַחַת גַּשְׁמִיּוּת וְלַהֲפֹךְ אוֹתָהּ לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר, לְחֹמֶר רוּחָנִי. בַּעַל הַחֲנוּת מַפְסִיד הִזְדַּמְּנוּת לְהִשְׁתַּתֵּף בַּ'מִּבְצָע' הַגָּדוֹל שֶׁל הֲפִיכַת הָעוֹלָם לִהְיוֹת דִּירָה לַה' יִתְבָּרֵךְ. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?
אֵי-שָׁם בְּקַצְוֵי אֶרֶץ, הָיָה גָּר יָשִׁישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה 'עָנִי-עָשִׁיר'. מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק יָדְעוּ כֻּלָּם שֶׁיָּשִׁישׁ זֶה הִנּוֹ בְּעֶצֶם גְּבִיר אַדִּיר. וּמַדּוּעַ? כִּי אֲחֻזָּתוֹ שָׁכְנָה עַל מִכְרֶה שֶׁל זָהָב. אִלּוּ הָיָה קוֹדֵחַ, חוֹפֵר, מוֹצִיא וּמוֹכֵר – הָיָה הוֹפֵךְ לְמִילְיוֹנֶר. מַדּוּעַ הוּא לֹא עָשָׂה זֹאת? "בִּשְׁבִילִי, מַסְפִּיקָה הַהַרְגָּשָׁה הַטּוֹבָה שֶׁבֵּיתִי מֻנָּח עַל מִרְבָּץ שֶׁל זָהָב" – הָיָה אוֹמֵר וּמַמְשִׁיךְ לִתְפֹּר טְלָאִים עַל בְּגָדָיו הַיְּשָׁנִים וְלֶאֱכֹל לֶחֶם צַר.
כֵּן, קִיּוּם הַמִּצְווֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת מְהַוֶּה בִּשְׁבִילֵנוּ 'מִכְרֶה שֶׁל זָהָב' שֶׁזָּכִינוּ בּוֹ רַק לְאַחַר מַתַּן-תּוֹרָה. אַךְ "מַעֲשֵׂה אָבוֹת סִימָן לְבָנִים". אִלּוּלֵי הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, כְּלָל לֹא הָיִינוּ מַגִּיעִים לִידֵי מַתַּן-תּוֹרָה וְקִיּוּם הַמִּצְווֹת. רַק בִּזְכוּתָם, בִּזְכוּת הַכּוֹחוֹת שֶׁהֶעֱנִיקוּ לָנוּ וּבִזְכוּת הַדֻּגְמָא שֶׁהִשְׁאִירוּ עֲבוּרֵנוּ – אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת.
אַךְ כְּדֵי שֶׁאָכֵן נוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם וּמִכּוֹחָם, הָיָה צָרִיךְ שֶׁגַּם הֵם יְקַיְּמוּ מִצְוָה אַחַת, שֶׁיֵּשׁ לָהּ הַשְׁפָּעָה עַל הַגַּשְׁמִיּוּת.
הַמִּצְוָה הַזֹּאת הִיא בְּרִית-מִילָה. בְּרִית הַקֹּדֶשׁ שֶׁמַּשְׁאִירָה חוֹתָם בַּגּוּף הַגַּשְׁמִי:
כָּל הָאַחִים וְהָאֲחָיוֹת עָמְדוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ בִּשְׁמוּלִיק הַקָּטָן בֶּן הַשְּׁבוּעַיִם שֶׁיָּשַׁן בָּעֲגָלָה. "אֵין לוֹ צִיצִית כִּי הוּא עוֹד לֹא בֵּן שָׁלֹשׁ" – שָׂם לֵב יוֹסִי הַקָּטָן. "הוּא גַּם לֹא מְבָרֵךְ לִפְנֵי הָאֹכֶל, לֹא נוֹשֵׁק לַמְּזוּזָה וְלֹא מִתְפַּלֵּל" – אָמְרוּ שְׁאָר הָאַחִים. "אָז מָה, אֵין לוֹ שׁוּם מִצְווֹת? אֵיזֶה מִסְכֵּן"...
"אַל תִּדְאֲגוּ, יֵשׁ לוֹ אִתּוֹ מִצְוָה יְקָרָה מְאוֹד, יֵשׁ לוֹ אֶת בְּרִית הַמִּילָה" – הִרְגִּיעַ אַבָּא. "וּבְעֶזְרַת-הַשֵּׁם כְּשֶׁיִּגְדַּל, יוּכַל לְקַיֵּם עוֹד וְעוֹד מִצְווֹת"...
בְּרִית הַמִּילָה הַמְּקַדֶּשֶׁת אֶת הַגּוּף הַגַּשְׁמִי, הָיְתָה הַמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנָּתְנָה אֶת הָאוֹת, לְהֶמְשֵׁךְ הָעֲבוֹדָה הַיְּקָרָה – לַהֲפֹךְ אֶת הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי לֶאֱלֹקִי, עַד שֶׁנַּגִּיעַ לִשְׁלֵמוּת הָעֲבוֹדָה – "וּמָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'"...
מתוך "תורתך שעשועי"
מאפשרים לכם לקבל
