ר' אוריאל צימר

האיש והאגדה

מן הדמויות המרתקות ומלאות העניין, היא דמותו של ר' אוריאל צימר ע"ה. האיש שבשנות חייו הקצרים גמע מרחק אידיאולוגי רב בדרך שהתפתלה בין מחוזות של ציונות ואנטי-ציונות, אקדמיה וישיבות, בין וינה למאה-שערים, היה ונותר דמות אפופת סוד ומסתורין, שהטפח הידוע עליה - מכסה טפחיים.

דומה שבארבעים שנות חייו, 'דחף' ר' אוריאל צימר הספקים שאחרים אינם משיגים גם בחיים שלמים. כאילו הבין שאין עיתותיו בידו והתאמץ להשיג עוד מעט מתאוותו. עד היום נישא שמו בפיהם של מי שהכירוהו במין צליל של הערצה. גדלותו הייתה לשם-דבר, גם - ואולי משום - היותה כמעט נסתרת.

ילדות בבירה האוסטרית

ר' אוריאל נולד בשנת תר"פ, בעיר וינה שבאוסטריה. משפחתו לא שמרה אורח חיים דתי באופן מלא, אך הייתה 'בעלת זיקה למסורת'. תקופה קצרה לאחר שנולד ומספר שנים בטרם העיבו עננים קודרים בשמי אירופה היהודית, יצאה משפחתו את אוסטריה בדרכה לארץ הקודש.

לאחר טלטולים ומעבר בין מספר מקומות מגורים, קבעה משפחת צימר את משכנה בעיר תל-אביב. בית הספר תיכון המפורסם - גימנסיה הרצליה, הפך מעתה למקום לימודיו של אוריאל הצעיר.

כבר בהיותו תלמיד צעיר החל אוריאל מתעניין באורח החיים החרדי, ובדרך התורה והמצוות. דמותו של תלמיד הישיבה כפי שהשתקף מתוך כתביהם של סופרים יהודיים שפרקו מעליהם על תורה, סקרנה את הנער הצעיר והביאה אותו לחפש אחר יהודים דתיים.

אוריאל היה נער נבון במיוחד, בעל חוש לכתיבה וללימוד שפות. כשרונותיו אלו חיזקו את דמות האידיאליסט שהתגלתה בו. בכל שלב בחייו, בין אם אחז בהשקפת עולם ציונית, חרדית או אחרת, היה אוריאל צימר אוחז בה בכל כוחו, ובהתאם לכך גם מבקש להנחילה לאחרים בכל הדרכים שעמדו לרשותו. הוא היה אידיאולוג במלוא מובנה של המילה.

לאחר שהשלים את חוק לימודיו בגימנסיה שבהרצליה, עבר אוריאל להתגורר בירושלים, שם המשיך להשתלם בלימודיו בין כתלי האוניברסיטה העברית.

בין אנשי היישוב הישן

המעבר לירושלים השפיע עמוקות על השקפתו של אוריאל. מדירתו השכורה, הסמוכה לשכונת מאה-שערים החרדית, נחשף הנער המתבגר לדמויותיהם של אנשי היישוב הישן בירושלים. אורח החיים החרדי שבה בקסמו את אוריאל הסקרן, וזה החל משוטט בין בתי רבני ועסקני ירושלים כשהוא קושר קשרים עמם וזוכה לאמונם. אוריאל הצעיר, ששמר תורה במידה מסויימת כבר שנים אחדות, אימץ אורח חיים יהודי באופן מוחלט כשהוא נוטש את עולמו הישן.

ר' אוריאל בשדה התעופה באמסטרדם, הולנד

בהיותו בין אנשי ירושלים, בא ר' אוריאל בברית הנישואין עם זוגתו, שהייתה אחת מבנות קבוצת 'ילדי טהרן' המפורסמים.

עד מהרה באו כישרונותיו לידי ביטוי. ר' אוריאל מצא עצמו מחזיק בדעה אידיאולוגית־פוליטית כשל חברי תנועת "פאג"י" (פועלי אגודת ישראל), שפרשה אז מחברותה באגודת ישראל בשל היותה 'ציונית' יתר על המידה, לשיטתם. בהיותו אוחז בעט סופר, התמנה ר' אוריאל לעורך ביטאונה של "פאג"י" – "הקול", מבין דפיו שילח את חיצי עטו המשוננים באנשי אגודת ישראל 'הפשרניים'. ביטאונה הקודם של תנועת פאג"י שזכה לשם "היומן", נאסר להדפסה תקופה קצרה קודם לכן בידי שר־הפנים לאחר לחצים שהפעילו עליו אנשי אגודת ישראל.

בין מסעותיו ושליחויותיו הציבוריות, הגיע ר' אוריאל גם למחנות העקורים שעל אדמת אירופה העשנה, שם הזהיר את היהודים שתכננו לעלות לארץ מפני סכנת השמד בה מעמידים את העולים מוסדות הציונות בארץ. באותו מסע, התוודע העסקן הצעיר לדמויותיהם של חסידי חב"ד יוצאי רוסיה, ששוכנו במחנה 'פוקינג' שבגרמניה. הייתה זו הפעם הראשונה שר' אוריאל זכה למפגש בלתי-אמצעי שכזה עם חסידי ליובאוויטש, והוא הותיר עליו  - ככל הנראה - רושם עז.

נקודת המפנה

מאז שנת תשי"ב, התגורר ר' אוריאל צימר על אדמת ארצות הברית. עם הגיעו לשם - לשם קבלת טיפול רפואי לו נזקק – סר הוא לחדרו של הרבי, ליחידות פרטית ראשונה ממנה יצא חסיד נלהב. ביחידות, שארכה כארבע שעות (!), שטח ר' אוריאל בפני הרבי את שאלותיו על שיטתה ודרכה של חסידות וזכה להדרכה והסברה מדוקדקת. יחידות זו, הייתה לנקודת מפנה בחייו.

את מקום מגוריו קבע ר' אוריאל בשכונת וויליאמסבורג הסמוכה לקראון הייטס, ולעיתים קרובות היה פוקד את בית חיינו ונוכח בהתוועדויות ואירועים מיוחדים. עם הזמן הלך והתהדק הקשר בין ר' אוריאל והרבי. במשך הזמן הצטרף הסופר המוכשר, שהיה בקי עצום בשפות, לצוות מזכירות הרבי, כשהוא כותב ומתרגם מכתבים שנשלחו לכל רחבי העולם.

לצד עסקני חב"ד. ר' אוריאל שני משמאל

ר' אוריאל זכה ליחידויות מרתקות ועשירות, בהם שוחח עם הרבי על נושאים יוצאי דופן. אחד מהם, היה עניין יחסו של הרבי לציונות. באותם שנים, כתב ר' אוריאל קונטרס בשם 'יהדות התורה והמדינה' בו שטח בבהירות ובצורה מסודרת את השקפת היהדות הנאמנה כלפי המדינה, ובה פרס בפני הקוראים את צדדי התנגדותה לשיטת הציונות. על פי הנטען, הרבי היה זה שעודדו לכתוב את החוברת, ואף תמה בפניו מדוע לא נכתבה בצורה חריפה יותר.

בהזדמנות אחת סיפר הרבי לר' אוריאל כי קיבל מסרים מכמה חברי־כנסת חרדיים שביקשו ממנו כי יפעיל את השפעתו על ר' אוריאל כדי שיחדול מהכתיבה בנושאים אלו. לא רק שאיני מבקש כי תחדל, הבהיר לו הרבי, אלא אדרבה – המשך בדרכך זו ביתר שאת.

איש אשכולות

לפרנסתו עבד ר' אוריאל כמתרגם בבניין האו"ם שבניו יורק. חינו וידיעותיו הרבות בתחומים שונים, הביאו את הדמות החסידית, שהסתובבה בין מסדרונות הארגון העולמי עטורת זקן ועטויה לבוש חסידי אותנטי, ליצור קשרי חברות עם אישי ציבור בינלאומיים מפורסמים. ביניהם נמנו מזכ"ל האו"ם באותם השנים, וכן שגרירי מדינות ברחבי העולם.

בשליחותו של הרבי, נסע ר' אוריאל ליעדים שונים ברחבי תבל, על מנת לבצע שליחויות שמטרת רובם לא ידועה עד היום. הוא סבב על פני מדינות אירופה, ונשלח ליעדים שונים ברחבי ארצות-הברית. כישרונותיו הנדירים העניקו לו אפשרויות שלא רבים זכו להם. ידוע על לפחות 17 (!) שפות בהם שלט ר' אוריאל. בעת הילוכו בין משרדי השגרירים השונים בבניין האו"ם היה משוחח עם ידידיו איש איש בשפתו הוא. בהזדמנות אחת הכריז בפניו בהתפעלות מזכ"ל האו"ם למראה שליטתו העצומה בשפות – "הן אתה בעצמך או"ם שלם!".

התרועע עם אישים מפורסמים. ר' אוריאל לצד אישי ציבור באו"ם

שליטתו יוצאת הדופן בשפות, נוצלה עד תום גם עבור עניינים שבקדושה. ספר התניא בתרגומו לשפת האידיש, נכתב על ידי ר' אוריאל באותם שנים בהם שהה בארצות הברית. מעניין לציין כי הוא בחר שלא לכתוב את שמו על הספר, ומשכך יצא התרגום בעילום שם.

באחת ההתוועדויות הראשונות בהם נכח, "נאלץ" ר' אוריאל להפגין את ידיעתו המופלגה קבל עם ועדה. וכך היה המעשה, כפי שסופר על ידי ר' אוריאל בעצמו במכתב שכתב:

". . לא נעים לי לכתוב על עצמי, אבל ביודעי ומכירי שאתה מתעניין בכל פרט ופרט מבית רבינו, אכתוב לך גם את זה: לפני ההתוועדות הראשונה דשבת בראשית (היינו לאחר התפלה) ניגש אלי הרב חדקוב והודיע לי בפקודת כו' כי כ"ק אדמו"ר שליט"א שמע את ילדי מחנה הקיץ "גן ישראל" שניגנו את הניגון הירושלמי הידוע "האדרת והאמונה צו וועמען, צו וועמען" – ואחר כך החליפו, וניגנו בבתים שלאחרי זה את תיבות "צו וועמען" בלה"ק ואחר כך בשפת המדינה (אנגלית), והדבר מצא חן בעיני כ"ק אדמו"ר שליט"א והוא מבקש אשר בעת ההתוועדות השניה (היינו המשך התוועדות שמחת תורה) ינגנו את הניגון הנזכר ותיבות "צו וועמען" יגידו בכל בית ובית בלשון אחר, וכיון שאני יודע בכמה לשונות, בקשת כ"ק אדמו"ר שליט"א היא אשר אני אהיה המנצח על המלאכה ואנגן בעת ההתוועדות עם הילדים (בתוך התוועדות שמחת תורה יש תמיד זמן מיוחד שעומדים כל הילדים על ספסלים ואומרים "לחיים" ומנגנים בפה וכו').

אתה יכול לתאר לעצמך כמה בלתי נעים לי לעשות "קונצים" כאלה בנוכחות כמו אלף אנשים כן־ירבו ובנוכחות כ"ק אדמו"ר שליט"א, אבל לא היתה לי ברירה בהיותי מצווה ועומד. ומכיון שידוע לי כמה אתה מתעניין בפרטים, אוכל גם להגיד מהזכרון באיזה לשונות נגנו אז תיבות אלו, היינו בלה"ק, באידיש, בלשון המדינה, בצרפתית, ברוסית, בלשון אשכנז, בספרדית, בפורטוגזית, בטשעכית [=צ'כית], בפולאנית, בלשון ישמעאל, בטורקית, באיטלקית, בהאלאנדית, באונגארית (ואולי בעוד כמה) . . "

"רבי! רבי! --"

כמעט עשור שנים חלף מאז איווה ר' אוריאל את ארצות-הברית למקום מגורים. מצבו הבריאותי הלך והתדרדר. בתקופה זו – שלהי שנת תשכ"א – היה ר' אוריאל כבר משותק בפלג גופו התחתון, ובשל כך הפך מרותק לכסא גלגלים. למרות מכאוביו וייסוריו לא חדל הוא מעסקנותו ופעולותיו הנמרצות. גם כאשר כבר גברה עליו מחלתו והוא נזקק לטיפולים ושוב לא יכול היה ללכת ברגליו, המשיך ר' אוריאל במסעותיו הרבים, אליהם יצא בשליחות הרבי.

לקראת שנת תשכ"ב, יצא ר' אוריאל את ארצות הברית בדרכו לארץ הקודש. קודם לכן, קיבל ידיעה כי אביו אינו חש בטוב ורופאיו העריכו כי ימיו ספורים. למרות שהוא עצמו היה במצב רפואי לא-קל החליט ר' אוריאל כי ברצונו לנסוע לארץ כדי להספיק לבקר את אביו. בדרכו בחזרה מהארץ, עצר באמסטרדם שבהולנד שם התוועד עם בני הקהילה היהודית, והפיח רוח חיים ביהודי המדינה.

מצבתו בבית הקברות בלונדון

מאמסטרדם המשיך מטוסו ללונדון שבאנגליה. ממנה, שוב לא המריא מטוסו של ר' אוריאל. למגינת לב כל מכריו, הייתה זו תחנתו האחרונה. המחלה הקשה הכריעה את החסיד המסור בעודו בשנה המ"א לחייו.

ביום ט' בכסלו תשכ"ב, השיב ר' אוריאל את נשמתו ליוצרה.

בשוכבו על ערש דווי, בשעות הדמדומים טרם עלתה נשמתו, שמעו סובביו את קולו מלחש שוב ושוב:

"רבי! . . רבי! . .  רבי!" - -