''צהרי יום ראשון שגרתי ב'נוה – דקלים'. זאב, אורחי מחו''ל ואני, (יגאל קירשנזפט), יוצאים מהרכב. לפתע, פצוץ עז ואני מוצא את עצמי עף ונעמד על המדרכה כשכל גופי מתמלא בדם חם ודביק. זאב ידידי, ישב על המדרכה ושתי רגליו היו טבולות בשלולית דם שגדלה מרגע לרגע. כתושב ותיק באזורינו הבנתי מיד ש''זכינו'' לקבל כמות לא קטנה של ברזל מזוהם ששלחו אויבינו יש''ו. סגרתי את החור שבראשי וניסיתי לחייג למועצה. מיד הגיעו השכנים ושרותי ההצלה הצדיקים שפינו אותנו תחת אש. ''אל תברח לנו שואג לעברי החובש אנחנו צריכים אותך! תשאר עירני''... לאט לאט הרגשתי שראשי סחרחר והכרתי מתערפלת... ואני מתנתק...

פניתי לאבינו שבשמים ופשוט בקשתי ממנו: אנא! השאר אותי בעולם הזה. יש לנו עוד הרבה משימות לבצע כאן. אמרתי גם פרק 'תהלים' שעדין נשאר במוחי... בנוסף לראש, הרגשתי כאב חזק בגב התחתון, האלונקה הורטבה מדם. ''בסדר, חסמנו לך את הפצע במותן'' אמר לי החובש. ''לא'' עניתי. ''בגב, באמצע, יש לי עוד חור מדמם''. ואכן החובשים סובבו אותי על צידי וחבשו גם את החור באמצע הגב, עברנו שני אמבולנסים ומסוק, כנראה כדי לזכות יהודים רבים בהצלתנו. באמצע הטיסה קראתי לקצין שפיקד על המסוק ואמרתי לו: ''כעת, יצאת ידי חובת פנוי מ'גוש – קטיף' זה הפנוי האחרון שלך מהגוש...''

כך מתאר יגאל קירשנזפט את פציעתו לפני כשבועים, בישובו נוה דקלים. מאז הוא מרותק לביתו ויצטרך להשאר בו עוד תקופה ארוכה. יגאל היה מראשוני המפונים מימית, אך מאחרוני היוצאים ממנו. הוא יליד תל אביב שהגיע לאחר שרות צבאי בצנחנים לישיבה בימית. מאוחר יותר הועברה הישיבה לנוה דקלים. הוא הכיר את צפורה, בת כפר חב''ד שגרה בעצמונה והשנים נישאו. מאז הם בנו את ביתם בישוב נוה דקלים..

קירשנזפט כיום אב ל-12 ילדים, מופיע כמספר 3 ברשימת המבוקשים היהודים של כחות הבטחון. יש לו מילים קשות על כחות הבטחון העוסקים באחיו המתנחלים, כמו גם על ההנהגה הפוליטית המובילה את עם ישראל לתהום, כדבריו. מאידך יש בו אמונה שלמה שדבר לא יקרה לישובי 'גוש קטיף' ואו- טו - טו גם המשיח יהיה כאן ועימו הגאולה.

פגוע רודף פגוע

הפגוע בו נפצע לאחרונה יגאל פצעים בינונים, לא היה ראשון שידעה משפחת קירשנזפט. לפני כשנה וחצי הם נפלו בידי מחבלים. בעודם נוסעים ברכבם בכביש כיסופים, נורו לעברם שלש מחסניות ונזרקו שני רימונים. שמשות הרכב נופצו, 90 כדורים ניקבו את פח המכונית ופערו חורים בגוף הרכב ובדרך נס יצאו בני המשפחה כמעט ללא פגע.

יגאל מספר: ''בשמונה וחצי בערב נכנסנו ממחסום כיסופים כמו בכל הפעמים הרבות הקודמות. אשתי נהגה באוטו. אני נמנמתי. קצת אחרי שעברנו את המחסום נשמעו פתאם צרורות ירי. הבנתי שאנחנו בתוך פגוע. צעקתי לאשתי 'תני גז' אבל היא האטה. לא הבנתי מה קורה כי היא לא דברה. מאוחר יותר נודע לי שקליע שנכנס בשמשה הקדמית ניפץ לה זכוכיות לתוך העינים. ברכב מאחורי ישבו שלשה מילדנו ושלשה טרמפיסטים שהיו עמנו. היה שקט מוחלט. אשתי לא ראתה את הכביש אבל איכשהו הצליחה לפתוח את העינים ולנסוע מאה מטר קדימה. הרגשנו שהקדוש ברוך הוא מחזיק אותנו ומוציא אותנו ממקום הסכנה. הקדוש ברוך הוא פשוט עזר לנו להתקדם כמה מאות מטרים קדימה. ברוך השם אשתי רואה היום טוב ונשאר לה רק רסיס אחד למזכרת בעין שאי אפשר להוציאו''.

בארוע נוסף שקרה לפני כחצי שנה נפל פגז ליד ביתם בנוה דקלים. בנו של קירשנזפט, נפצע קשה בבטן. הוא הוטס לבית החולים, נותח וטופל ולאחר מספר ימים הוא יצא מזה וחזר לביתו.

הפגועים ממש רודפים אותך ואת משפחתך, לא?
''זה מלוה ולא רודף. זו שאלה של דרך ההסתכלות.

תסביר.
''הנחש קבל עונש – 'עפר תאכל כל ימיך'. מה היה העונש הזה? הרי יש לו מלא אוכל בלי לעבוד קשה''.

ומה לך יש מרבוי הפגועים בך ובבני משפחתך?
''אנחנו מרגישים שיש לנו השגחה צמודה מאד. הקדוש ברוך הוא עושה לנו ניסים ונפלאות גדולים''.

כלומר אין בך טיפת כעס או מרירות על כל הנסויים האלה שהקדוש ברוך הוא מעמיד אותך בפניהם?
''על מה כעס? אני שמח מאד שאני חי, אני שמח שבני נשאר בחיים. אני שמח על כל רגע שאני חי וחושב שקבלתי מתנה מאד מיוחדת. למה לכעוס''?

באיזשהו מקום ארוע מסוכן רודף ארוע מסוכן אחר והכל סביבך.
''הקדוש ברוך הוא עשה ניסים גדולים שרואים אותם בעינים. אני רואה את זה כליווי וכיחס מאד אישי שהקדוש ברוך הוא נותן לי''.

משפחתך היתה המשפחה הראשונה בישוב נוה דקלים. היא גם תהיה המשפחה הראשונה לעזוב?
''למה לעזוב''?

כי קורה עכשיו תהליך של התנתקות, פנוי, גרוש ולא חשוב באיזה מלה תבחר להגדיר את זה?
''אני יודע שיש בורא עולם והוא מנהל את העולם והוא יחליט ולא אף אחד אחר''.

אז מה להערכתך יקרה בשבוע הבא?
''לפי ההסתכלות האנושית שלי המצב פה שונה מימית דאז, במאה שמונים מעלות. בימית, היתה בעיה של צניעות. על בעיות של צניעות כתוב 'תקיא הארץ אתכם'. פה הכל נבנה בקדושה. דבר ראשון בנו פה את ישיבת 'ימית'. יש פה יותר תלמודי תורה מאשר בבני ברק, יש ישיבות, אולפנות, גמ''חים שהם ביסוד המקום פה. אהבת ישראל בין דתיים לשאינם דתיים. הכל פה ממש בקדושה וטהרה. לפי הערכה שלי הקדוש ברוך הוא לא יעקור את המקום הזה''.


אתה באמת ובתמים מאמין שימית נעקרה בגלל בעיות צניעות?
''כך כתב הרב של רמת גן, יעקב הראל, בספרו על עקירת ימית. ארץ ישראל הקיאה מתוכה את ימית בגלל בעית הצניעות הקשה שהיתה בה. לעומת זאת, בכל ישובי 'גוש קטיף' יש 'מקוה', 'כוללים', שעורי תורה. הכל פה ממש קדוש. כל הגמ''חים של בני ברק ובכלל יוצאים מכאן עם משאיות שלמות של ירקות כל השנה.

היום שאחרי

אתה כלל לא עסוק בשאלת ה''יום שאחרי''?
''לא. אנחנו מנהלים את החיים כרגיל. אנחנו מתכננים עכשיו לבנות קומה שניה לביתנו''.

ומן הסתם גם לא פנית ל'מנהלת ההתנתקות' על מנת לדאוג לעתידך ולעתיד ילדיך?
''אני דואג לעתיד ילדי כשאני מחנך אותם על אהבת ארץ ישראל. זה מה שאני עושה''.

הילדים שלך היו שותפים לחסימות הכבישים ופעולות המחאה של מתנגדי ההתנתקות?
בודאי ואף כמה מהם נעצרו''.''

ואתה נשמע כתומך נלהב?
''בודאי. אני אומר שהחנוך שלהם הוא טוב, כי הם עוסקים בפעילות למען שלמות הארץ ולא עוסקים בשטויות''.

גם אם פעילות זו כוללת עבירות על חוקי מדינת ישראל?
''הם לא עוברים על חוק התורה. הם ממלאים את חוקי התורה''.

והחוקה של מדינת ישראל לא נוגעת לכם?
''החוקה של מדינת ישראל היא טובה כשהיא לא נגד חוקי התורה. ברגע שהיא נגד, חוקי התורה קודמים לה''.

כלומר חוק 'חופש התנועה בישראל' שהופר על ידי חסימות הכבישים להם היו שותפים גם ילדיך, בעיניך לא קיים?
''כן. ארץ ישראל היא ארץ הקדש והיא שלנו ואף אחד לא יכול להחליט משהו שמנוגד למה שכתוב בתורה''.

הפגוע בשפרעם

לפני מספר ימים מחבל יהודי עלה לאוטובוס בשפרעם, ירה לכל עבר. הרג ארבעה תושבים ופצע רבים. מה דעתך על מעשה זה?
''בן אדם השתגע ולא צריך להתיחס לזה יותר מדי. זה ארוע של משוגע. כתוב שאסור לרחם על משוגעים. משוגע הוא משוגע ולא צריך לרחם עליו''.

גנוי לפשע הזה שנעשה בידי יהודי אני אשמע ממך?
''גנוי למה? אני אומר לך שוב שזה עסק של משוגעים. זה לא שמישהו הלך ועשה מעשה במחשבה תחילה. אני לא מכיר את היהודי אבל אני בטוח שהוא לא שפוי בדעתו''.

לעלות לאוטובוס בתוך שפרעם ולפתוח באש לכל עבר, זה לא נראה לך מעשה שדורש תכנון מראש.
''כל רצח של חפים מפשע הוא לא דבר טוב. אני לא שמעתי את כל אלה שקמו לגנות, מגנים באותה מידה את רצח הזוג קול שנרצחו כאן לפני שבועים''.

אתה טועה. נשמעו גינוים רבים מכל עברי הקשת הפוליטית לרצח בני הזוג קול ז''ל.
''אני לא שמעתי ששר הפנים אופיר פינס - פז התקשר לראש המועצה פה לנחם אותו, כפי שהוא עשה לראש עירית שפרעם. לפחות שלא יהיו צבועים. לפחות שנשמע את אותם הגינוים גם כשרוצחים, חס ושלום, יהודים. שיהיה שוויון''.

אתה מרגיש מקופח?
''לא, אני פשוט מרחם על מנהיגי המדינה, שהם אנשים מוזרים ולא יודעים מה האמת''.

ומהי האמת לגישתך?
''האמת נמצאת אצל עם ישראל וזה עם הנצח ואסור להתקפל בפני הגוים ולרחם עליהם. כל ההסכם שעושים עכשיו הוא פשוט בגלל חולשה, בגלל שאנשים דואגים לעצמם ולא דואגים לעם ישראל. לצערנו עם ישראל נמצא עכשיו במצב מאד קשה וזה חילול השם בפני הגוים. הדאגה שלי היא לא פרטית שלי, אלא דאגה לאומית. עם ישראל היום מכניס עצמו לסכנה גדולה מאד, כמו שהיה ב'הסכמי אוסלו' ויותר ולצערנו הולכים פה לתוך מלכודת, לתוך תהום וזה מה שמדאיג אותי''.

הקרע בעם

הקרע החברתי בעם גם הוא מדאיג אותך?
''מדאיג אותי מאד. אנחנו משתדלים מאד ומארחים פה הרבה אנשים, עוזרים להרבה נזקקים. 'גוש קטיף' עם הפנים לצבור''.

אם הייתי מבקשת ממך היום לפנות לקהל חילוני ולדבר על המשבר החברתי, מה היית אומר?
''כל יהודי זה דבר קדוש. אין חילונים. חילוני אצלנו, זה סינים או תאילנדים''.

לא חילוני אלא יהודי שלא חי לפי חוקי התורה, מה היית אומר לו?
''אני חושב שהאמת נמצאת במקורות והיום גם רואים את זה בעינים. החנוך הדתי לעומת החנוך שאינו דתי. הילדים שלנו מתעסקים בשלמות הארץ, גמילות חסדים, מחלקים קפה לחיילים. לצערנו רואים מה קורה בחנוך שאינו דתי, שלא צריך לקטרג, אך התוצאות מאד לא טובות שם במילים עדינות. אני לא יכול לקרוא לכולם לחזור בתשובה, אך חשוב מאד לפחות להתקרב קצת למסורת. ללמוד מה זה ערכים, חגים, ללמוד קצת מה זה יהדות''.

התמונות שראינו של הנערים העומדים מול החיילים והשוטרים, לא מרחיקות ומגדילות את הקרע בעם?
''מה שאני יודע זה שהילדים שלנו רק מדברים ומי שמרביץ זה השוטרים. הילדים שלנו אחרי כל מה שעשו להם, כל המרגמות שיורות עליהם וכל הדלגימטימציה שעשו להם, עדין הם שקטים ועדינים וזו רק סבה לדוגמא ולקנאה בהם''.

הילדים והנערים שצועקים מול חיל בתפקיד שאסור לו להגיב ''יהודי לא מגרש יהודי'' וסיסמאות אחרות הם לא ממש מעוררי קנאה בעיניו...
''הרבה חיילים כן שוחחו עם הילדים והנוער שלנו. הרבה חיילים הבינו שאסור להם למלא משימות של הרשע ואכן לא הגיעו למשימות האלה. זה שהנוער שלנו איכפת לו ולא יבלה במועדונים או שטויות כאלה וישקיע את הזמן שלו בענינים חשובים של ארץ ישראל אני חושב שזו גאוה גדולה מאד''.

מנהיגי המחאה

מה דעתך על התנהגות ההנהגה שלכם?
''זו שאלה גדולה מה זו ההנהגה שלנו''.

מועצת יש''ע למשל?
''זו מועצה שלא כל כך נבחרה ולא כל כך מקבלים אותה בישובים. ההנהגה שלנו יותר היא הרבנים ולא הפוליטיקאים''.

ההפגנות הגדולות האחרונות הונהגו על ידי מועצת יש''ע...
''אגלה לכם סוד: השרשרת היהודית שנעשתה מגוש קטיף עד ירושלים, מועצת יש''ע כלל לא רצתה לקחת חלק בזה. מי שארגן את זה היו אנשי גוש קטיף וברגע האחרון מועצת יש''ע הצטרפה כיון שהיא ראתה שזה הולך להיות משהו טוב. מי שמוביל את המאבק זה באמת החבר'ה של 'גוש קטיף' שהם הרציניים והמאמינים''.

התמונות של דניאלה וייס, יו''ר מועצת 'קדומים', נאבקת בשוטרת וקורעת בידיה את צו אלוף הפקוד המורה על שטח צבאי סגור הולכות יחד עם המאבק שלכם?
''לא ראיתי את התמונות. אין לי טלויזיה. היא צודקת במאה אחוז שהיא קרעה את צו האלוף, כי זה נגד חוקי התורה לסגור חלקים מארץ ישראל כפי שאמרנו בתחילה''.

כלומר זה מעשה שמקובל עליך?
''כן. כל עוד היא לא פוגעת באף אחד''.

והפגיעה שלה בחוקי מדינת ישראל אינה רלוונטית?
''אני נהג זהיר. מעולם לא היה לי משפט ולא קבלתי אף נקודה לרעתי ואני נוהג כבר מעל 30 שנה. אני משתדל לשמור חוק והכל, אבל כשזה מגיע לחוקי התורה ברור שהם קודמים''.

איך זה יגמר לדעתך?
''משיח עומד להגיע בכל רגע וחשוב שכל אחד ישתדל להשתפר באהבת ישראל, בין אדם לחברו כדי שנזכה לגאולה בקרוב. גמרנו. הוא כאן. לפי כל הסימנים הכל מאחורינו והוא כבר כאן. אני רואה את זה בעינים...היוקר מאמיר. כל העובדים הזרים שבאים לעבוד אצל היהודים. הכל כתוב, רק צריך לפתוח את העינים. אם כל אחד שיקרא את העתון ישתפר ויתחזק באהבת ישראל אז אולי נזכה עוד היום לראותו''.