גיבורי כח

בכפר חב"ד

בראשית חודש אייר של שנת תש"ט, עלו המתיישבים החב"דיים על שטחו של כפר חב"ד. תחילה, השתכנו המתיישבים בבתים הנטושים שהותירו הערבים שהתגוררו במקום בעבר, אך אט-אט, ככל שחלף הזמן, החלו בתים חדשים נבנים בין המשעולים, ושדות ופרדסים החלו פורחים בשולי הכפר הצעיר.

שנה וחצי חלפו על המתיישבים, כשהם עסוקים בבנייה ובפיתוח. הפרדסים והשדות החלו עושים פרי, ונראה היה כי מצבם הולך ומשתפר. גם עתה, סבלו הם מתנאי מחיה נוראיים, אך ניכר שיפור במצבם מאז הגיעו למקום, ונראה היה כי העתיד הולך ונעשה מזהיר.

קשיי בראשית

שנת תשי"א, הייתה שנת בצורת. שנה זו הייתה מן השנים השחונות ביותר שידעה הארץ במאה השנים האחרונות. חקלאי כפר חב"ד – אז 'ספריא' – חשו היטב את צמאונה של האדמה למי גשמים. המחסור במים הורגש בהחלט בכפר הקטן, והשפעותיו ניכרו בהצלחתם של החקלאים החסידיים.

נטיעת פרדסים בכפר. תשי"ג | צילום: יהודה איזנשטרק

תמה שנת תשי"א, ועתה – שיחרה לפתחם של החקלאים גיבורי הכוח שנת תשי"ב – שהייתה שנת שמיטה. החסידים שהקפידו על קלה כבחמורה, התכוננו לקראת שנת שמיטה כראוי, השדות והפרדסים שבתו ממלאכה, ושנת השמיטה הראשונה עברה על שדות הכפר במנוחה כיאה וכיאות.

לא קלה הייתה הפקרת השדות והפרדסים, החקלאים יראי השמיים היו גיבורי כח של ממש. הכפר היה עוד צעיר לימים, והשביתה ממלאכה למשך שנה דרשה מהחסידים להעמיד את מלאכתם ומקור פרנסתם נתונים להפקר.

את ההכרח לשמור על השמיטה בכל פרטיה ודקדוקיה הבהיר הרבי לרבו של הכפר, הרב שניאור זלמן גרליק במכתב בו ציין:

בענין שביעית – כפי הידיעות שנתקבלו כאן הקיבוצים החרדים שבאה"ק ת"ו בדעתם שלא לסמוך על קולות ולשמור שביעית כהלכתה.

"כדת וכדין בלי פשרות"!..

עד כמה הייתה דרושה לחקלאי כפר חב"ד מסירות נפש עבור שמירת השמיטה כהלכתה בלא להסתמך על היתרים שונים, יעיד המכתב הבא, אותו שלחו רב הכפר הרב שניאור זלמן גורליק, ויו"ר המועצה הדתית ר' זלמן סודקביץ' לצד אחרים החתומים על המכתב הממוען למשרד הדתות.

במכתב שוטחים תושבי הכפר בפני אנשי השלטון את סיפורו של הכפר, מאז ימי עלות החסידים על הקרקע השוממה ועד למועד כתיבת המכתב. לאחר שהם מסבירים כי מצבם הכספי דחוק מעצמו, מוסיפים הם ומספרים על שנת השמיטה שעברה עליהם, ועל כך שכיסיהם של תושבי הכפר נותרו ריקים ובשל כך אין ביכולתם להחזיק את מוסדותיו וצרכיו הדתיים. משום כך, מבקשים כותבי המכתב עזרה כספית מאת אנשי המשרד, על מנת שאותם מוסדות יוכלו להמשיך ולהתקיים על אף המצב הדחוק.

"כל מקורות הפרנסה היו חסרים..". המכתב ששלחו התושבים.

וכך הם מספרים במכתבם:

..כידוע ששנה שעברה הייתה שנת שמיטה, והמושב שלנו שמרה את שנת השמיטה, ושבתה הארץ כדת וכדין בלי פשרות, ומובן שכל מקורות הפרנסה היו חסרים אצלינו, ועכשיו יש לנו תקוה שבשנה הזאת שנת השמינית יתן לנו השי"ת ברכה בהארץ ששבתה בשנת השמיטה, שעכשיו ב"ה חרשנו וזרענו כל חלקינו, אבל עכשיו אין באפשרות לקבץ ולאסוף מחברינו יותר ממה שאספנו, כי כבר נתנו יותר ויותר מכחם, ובגלל זה אנו נאלצים לבקש מכבודכם השתתפות באחוז [?] מיוחדת בכדי שנוכל להמשיך עבודתינו הקדושה.

אכן, נתקיימו בו בכפר חב"ד כל הברכות האמורות בשומרי השמיטה, ומשנה לשנה הלך הכפר וגדל בכמות ובאיכות. מכפר קטן הנלחם על קיומו, הפך הוא לכפר גדול מימדים, שהצמיח דורות של חסידים עובדי השם. הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו.