לפני תקופה כתבתי על אישה שבעלה הגיע אליי למפגשים והיא סיפרה לי שהיא מנותקת מבעלה רגשית. "פשוט לא אוהבת אותו, לא מרגישה מחוברת אליו יותר, לא אכפת לה ממנו".

היא הוסיפה ואמרה: "שנים של מריבות וחיכוכים היו בינינו, אני לא אומרת שאני בסדר אני גם התנהגתי לא בסדר לבעלי במשך השנים, אבל זהו כמה אפשר. לאט לאט הנפש שלי נסגרה והתנתקה מבעלי.

אני חיה איתו רק בגלל הילדים. בלי הילדים מזמן הייתי מתגרשת ממנו. למרות שאני יודעת שיהיה לי חלק לא מבוטל בגירושים האלו, אבל זהו, הלב שלי אטום לא מרגישה אליו יותר כלום".

אמרתי לה, שכדאי כן לנסות לבנות את הקשר חזרה, כי הרי אף פעם לא הלכת לטיפול וכלל לא ניסית לתת סיכוי למהלך כזה.

היא אמרה, שהיא לא רוצה כי אין לה כבר כוח ומצידה טוב לה כך לחיות את החיים!

הסברתי לבעלה בעדינות על מושג של ניתוק רגשי שקורה לאנשים שהם מתנתקים מאנשים מסוימים.

אדם יכול להיפגע מאדם אחר לספוג ולספוג ובסוף באיזה שלב אדם מתנתק רגשית מהאדם שממנו הוא נפגע, עד שאין לו שום רגשות כלפי אותו אדם, לא אהבה ולא כלום. ולהחזיר את הרגש ואת האהבה בכזה מצב זהו תהליך קשה וארוך. וגם אז לא תמיד זה מצליח, כי לפעמים האדם מגיע לכזה מצב של ניתוק רגשי מהשני עד שאין עם מי בכלל לדבר.

•

אני כותב את המילים הבאות ומעיניי יורדות דמעות, כמה אנשים אני פוגש ושומע איך הם בשוק ובהלם מהניתוק של בן הזוג שלהם מהם.

זוהי הרגשה איומה שאדם שאתה חי איתו שנים מתנתק ממך רגשית.

לכן אחד הדברים שצריך להיזהר מהם ביותר בזוגיות, זה לדעת שיש מחיר על מריבות לאורך זמן שלא מטופלות, כי כאשר זה מגיע לניתוק רגשי של אחד מבני הזוג מהשני קשה להחזיר את הגלגל אחורה.

אני כותב את זה כהקדמה לשני סיפורים שהיו אצלי בתקופה האחרונה על שני בעלים שהיו אצלי ואצל שניהם נהיה ניתוק רגשי של נשותיהם מהם.

•

הסיפור הראשון היה לפני כחצי שנה. אברך בגיל שלושים ותשע סיפר לי כך: "במשך תשע עשרה שנות הנישואין שלנו לא היה לנו קשר רגשי מיוחד, הייתה לנו כמעט כל שבועיים מריבה חודשית, היינו רבים ואפילו פוגעים מילולית אחד בשני. ואז היינו משלימים, ושוב רבים אחרי שבועיים או חודש ימים. כך הדבר במשך שנים. אני לומד כל יום בכולל מהבוקר ברצף ורק חוזר הביתה בשמונה בערב, אז להשקיע ולנסות לטפל בזוגיות שלנו לא היה הכי בראש מעייניי. אולי לא הבנתי שלא רק חשוב ללמוד אלא גם לקיים מה שכתוב וזה כולל גם עבודת המידות ולכבד את בן הזוג שלך.

אבל היו לנו גם זמנים טובים יחד שהיינו יוצאים מבלים ונהנים עד למריבה השטותית הבאה.

אבל משהו קרה בשנה האחרונה לאשתי, אפילו הזמנים שהיינו יוצאים וכן נהנים נעלמו, שזה אומר שאשתי כבר לא רוצה לצאת איתי לטיולים, לסוף שבוע רגוע וכדומה.

גם השיחות הנורמליות שהיו לנו נעלמו, בקיצור: אני מרגיש שאשתי התנתקה ממני. פשוט מנותקת ממני. חיה את חייה לבד עם עצמה, עם המחשב ועם החברות שלה וזהו.

וזה הדליק אצלי נורה אדומה. התחלתי לחשוד כל מיני חשדות עליה מה קרה לה? מה זה הניתוק הזה?

אז אני פה אצלך, מה לעשות, כי זה פשוט משגע אותי הניתוק הזה. אני מרגיש שהאדם שהכי קרוב אליי לא אכפת לו ממני ואני לא מעניין אותו".

הייתה לי שיחה ארוכה עם אותו אברך. ניסיתי להסביר לו על המושג של ניתוק רגשי, שאם הוא רוצה להציל את הבית שלו זוהי עבודה קשה, אבל אם הוא יהיה סבלני והוא יעשה בעזרת השם מה שאגיד לו אז הכול יסתדר ויהיה לו שלום ושלווה.

הוא לקח את עצמו לידיים התחלנו סדרת פגישות והוא שמע כל מה שאמרתי לו. התחיל להתייחס יפה לאשתו, הפסיק לבקר אותה, התחיל לכבד ולהוקיר. ובעיקר נתתי לו טכניקות איך לגרום לאשתו לצאת מהניתוק הרגשי הקשה בו היא הייתה, ממנו.

אחרי כחודש וחצי הוא אומר לי: "די, מרדכי, אני שבור, אני לא יכול יותר. כמה שאני משקיע ומשקיע אין שום תזוזה בצד השני, רק קורה ההפך - היא דוחה אותי יותר ולא מתרככת".

אמרתי לו: "תקשיב, ותקשיב טוב, תשע עשרה שנה של מריבות וכו' גרמו לנתק, אתה חושב שתוך חודש הכול משתנה?! אם תהיה סבלני ותהיה עקבי במה שאתה עושה ולא תתייאש אתה תראה שבסוף אשתך תתרכך והיא תיפתח רגשית.

אלא אצל כל אחת זה לוקח זמן מסוים - אחת חודש, אחת חודשיים ואחת חצי שנה ואף יותר, העיקר לא להתייאש.

ודבר שני שיש פה גם בחינה של אשתך בך, האם אתה באמת השתנית או שזה רק מהשפה ולחוץ? למה שהיא תאמין לך אחרי שנים רבות של מריבות וכו'.

נתתי לו דוגמה מבשר בקר כשמבשלים אותו זה לוקח זמן לבשל, לפעמים לוקח שעתיים לפעמים שלוש ויש סוגי בשר שמצריכים גם חמש שעות בישול.

אתה לא תגיד אחרי שעה של בישול הנה לא התבשל לי הבקר אני זורק אותו לפח! אלא אתה נותן לו את הזמן שלו להתבשל ולהתרכך. אם תהיה סבלני בסוף יצא לך בשר רך ועסיסי.

כמובן שתמיד יכול להיות מקרים שהבקר נהרס וזהו אבל בדרך כלל אם אתה סבלן הבקר מתרכך. להבדיל, אמרתי לו, אם תהיה סבלן עם אשתך ותיקח את הזמן, כמה זמן שזה ייקח, אתה תראה תוצאות".

אותו יהודי יקר התחזק והמשיך באמת בכל הדברים שדיברנו ולאחר מספר חודשים אשתו התחילה להתרכך ולצאת מהניתוק הרגשי שלה. והיא אוהבת ומכבדת אותו מאוד, כיום הם חיים באושר בעזרת הבורא יתברך.

•

לעומת זה בסיפור השני שהגיע אליי, יהודי עם אותו מקרה של ניתוק רגשי אצל אשתו. הסברתי לו הכול, אבל כבר לאחר חודש הוא מגיע אליי מיואש ושבור. "אין לי כבר כוחות אני מרגיש פה כמו עבד שלה, סמרטוט שלה, אני לא מוכן יותר". אמרתי לו: "תקשיב, תחכה זה לוקח זמן". "מרדכי", הוא אמר לי בזעם, "אני מנסה עוד שבוע שבועיים אם היא לא משתנה וחוזרת לעצמה אני גם מפסיק את הכול ומצידי שנתגרש למרות שיש לי עשרה ילדים. אני לא סביבון של אף אחד!"

"אתה לא סביבון של אף אחד", הסברתי לו, "היא לא עושה את זה בכוונה".

אני גם לא מנסה להגיד פה מי היה צודק במשך כל השנים אתה או היא, יש פה מצב נתון של ניתוק אם אתה מעוניין בשינוי אז זה ייקח זמן.

לאחר שבועיים הוא הגיע אליי וסיפר לי שלפני יומיים הוא ניסה משהו לעשות טוב לאשתו ואשתו התרחקה ממנו, אני כבר לא יכלתי לסבול והתחלתי לצעוק: "זהו, עד כאן! אני לא מוכן יותר! אני לא עבד שלך! את תתייחסי אליי כמו בן אדם".

היא רק אמרה בשקט לעצמה: "כבר חשבתי שהשתנית אבל אני רואה ש..."

"תקשיב, אני מצידי מתגרש היום", אמר לי בתוקף. ניסיתי לדבר על ליבו לומר לו שהדברים הללו הם תהליכים ארוכים, לוקחים זמן ודורשים סבלנות.

ושתכל'ס יש לו גם עבודת המידות לעשות, הרי הוא לא היה טלית שכולה תכלת כל השנים.

נכון, ענה, אבל לא רק אני אשתנה גם היא תשתנה איתי יחד. הסברתי לו שבכזה מצב הוא צריך לעשות כרגע את העבודה הראשונית ולא היא, כי היא לא במצב הזה, זה לא מעניין אותה בכלל כרגע להשתנות. אם אתה רוצה חיים אחרים אז תעשה עבודה על עצמך.

אבל הוא לא היה מוכן לכלום יש גבול לכמה אני מוכן לעשות לבד שבוע, שבועיים, חודש, יש גבול.

לצערי אותו אדם הוא פרוד מאשתו והם בדרך לגירושין עם עשרה ילדים בבית.

•

מתוך הניסיון שלי ראיתי לא מעט מקרים שעל אף שאחד מבני הזוג התנתק רגשית, עם אחד מבני הזוג לא מוותר והוא סבלן וממשיך להשקיע בבן הזוג השני, בסוף תשעים ותשעה אחוז מתרככים, ולא רק זה אף נוצרת אהבה חדשה וטובה וזוגיות פורייה ומצליחה.

אלא צריך להיות סבלן ולקחת את הזמן. מי שסבלן מרוויח ומי שלא אז...

כמעט שאין אדם שאתה מרעיף עליו אהבה, מחמאה, כבוד וכד' שהוא לא מתרכך בסוף ויוצא מהניתוק שלו.

יש טכניקות לכך איך לגרום לבן הזוג לצאת מהניתוק הרגשי. כמובן חוץ מ-א' ב' שזה להיות מענטש  ולהתנהג בכללים הבסיסיים שיש בין בני זוג - לא לפגוע, לכבד, להעריך, להחמיא וכו'.

לפני שעושים צעדים בלתי הפיכים נזכור שהגענו לעולם לעשות תיקון מסוים, יש לנו ילדים ויש לנו אחריות כלפיהם. אי אפשר לברוח מהתמודדות בעולם הזה שאלוקים נותן לנו. ושהכול לטובה. ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום.

מאחל לכל עם ישראל הקדושים והיקרים שנזכה להאיר בלבינו ובלבבות הסובבים אותנו אור, אהבה ואמונה.

לתגובות: [email protected]