מערכת COL צעיר | יום ב' חשוון ה׳תשפ״ב 08.10.2021
מְנֻקָּד

מה למדנו מהפרשה? רעיון חסידי מרתק מתוך פרשת נח

רעיון מנוקד ומבואר מתוך פרשת השבוע, מעובד על פי ביאורי תורת החסידות • נקודת מבט מרתקת על סיפורי התורה, עם מוסר-השכל והשלכה מעשית לחיי היום-יום • מומלץ לשולחן השבת 
מה למדנו מהפרשה? רעיון חסידי מרתק מתוך פרשת נח
shutterstock

 

הפרשה החסידית

פָּרָשַׁת נֹחַ

 

"כָּל הַחַיָּה... הַיְצֵא אִתָּךְ גוֹ'" (בראשית ח,יז)

תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם, שֶׁהִנְּכֶם שָׁטִים אֵי-שָׁם, בְּתֵבָה מֻפְלָאָה, וּבְתוֹךְ הַתֵּבָה הַזֹּאת, הַחַיִּים מֻשְׁלָמִים וּקְסוּמִים, מְלֵאֵי שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה. הַאִם הֱיִיתֶם רוֹצִים לָצֵאת מִמֶּנָּה? הַאִם הֱיִיתֶם רוֹצִים לַחְזֹר אֶל הַחַיִּים הַסּוֹעֲרִים שֶׁבַּחוּץ?

כָּךְ בְּדִיּוּק הִרְגִּישׁוּ שׁוֹכְנֵי תֵּבַת נֹחַ. אֲפִלּוּ הַחַיּוֹת הִרְגִּישׁוּ כָּךְ! הַהוֹרָאָה שֶׁמְּקַבֵּל נֹחַ הִיא: "כָּל הַחַיָּה... הַיְצֵא אִתָּךְ גוֹ'", וְרַשִׁ"י מְפָרֵשׁ: "הוֹצֵא כְּתִיב... אִם אֵינָם רוֹצִים לָצֵאת, הוֹצִיאֵם אַתָּה".

זֶה נִשְׁמָע כָּל-כָּךְ מוּזָר. מַדּוּעַ שֶׁהַחַיּוֹת לֹא תִּשְׂמַחְנָה לָצֵאת סוֹף-סוֹף מִן הַמָּקוֹם הַצַּר, הַצָּפוּף, הַסָּגוּר מִכָּל צְדָדָיו, אֶל הַחֹפֶשׁ וְאֶל הַמֶּרְחָבִים הַפְּתוּחִים?

אֶלָּא שֶׁבְּתֵבַת נֹחַ הִתְנַהֲלוּ הַחַיִּים כְּפִי שֶׁיִּהְיוּ לֶעָתִיד לָבוֹא. הָאוֹר הָאֱלֹקִי הַגָּלוּי הִשְׁפִּיעַ אֲפִלּוּ עַל הַחַיּוֹת הַטּוֹרְפוֹת שֶׁיְּשַׁנּוּ אֶת טִבְעָן. שָׁם הִתְקַיֵּם בְּפֹעַל "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ"... וְהַשַּׁלְוָה הַמֻּפְלָאָה הַזֹּאת, הָיְתָה נְעִימָה לָהֶן, לַחַיּוֹת, וְהֵן לֹא כָּל-כָּךְ שָׂשׂוּ לְמַהֵר וּלְהִפָּרֵד מִמֶּנָּה וְלָצֵאת אֶל הָעוֹלָם. אַךְ זוֹ הָיְתָה הַהוֹרָאָה: לָצֵאת וּלְהִתְמוֹדֵד!

הַהוֹרָאָה הַזּוֹ מְלַוָּה גַּם אוֹתָנוּ. אִם מִישֶׁהוּ מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא אָפוּף שַׁלְוָה שֶׁל קְדֻשָּׁה, הוּא לוֹמֵד תּוֹרָה כָּל הַיּוֹם, מְקַיֵּם מִצְווֹת, וּמִתְחַשֵּׁק לוֹ רַק לְהִסְתַּגֵּר בְּ'תֵבָתוֹ' הַנְּעִימָה... עָלָיו לָדַעַת שֶׁנִּדְרָשׁ מִמֶּנּוּ מַשֶּׁהוּ אַחֵר.

עָלָיו 'לָצֵאת' הַחוּצָה... יַחַד עִם לִמּוּד הַתּוֹרָה וְקִיּוּם הַמִּצְווֹת הוּא צָרִיךְ גַּם לַעֲבֹד בַּחוּץ, לְהַשְׁפִּיעַ, לְלַמֵּד, לַעֲזֹר, לְשַׁנּוֹת, עַד שֶׁיַּגִּיעַ הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לַשָּׁלָב שֶׁל "לֹא יִהְיֶה עֵסֶק הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֶלָּא לָדַעַת אֶת ה'"...

 

מוֹיְשִׁי מְחַכֶּה לַשַּׁבָּת הַקְּרוֹבָה בְּקֹצֶר-רוּחַ. סוֹף-סוֹף יַגִּיעַ שְׁמוּאֵל אָחִיו מִן הַיְּשִׁיבָה. יַחַד, הֵם יוּכְלוּ לַחְזֹר עַל הַגְּמָרָא הַנִּלְמֶדֶת עַכְשָׁו בַּכִּתָּה. הַטַּעַם הַמָּתוֹק שֶׁל הַלִּמּוּד הַמְּשֻׁתָּף, כְּבָר עוֹמֵד בְּפִיו שֶׁל מוֹיְשִׁי וּמְמַלֵּא אוֹתוֹ בְּצִפִּיָּה.

מָה עוֹד מְחַכֶּה לוֹ בְּשַׁבָּת?

עִם אַבָּא הוּא יִלְמַד חֲסִידוּת לִפְנֵי הַתְּפִלָּה. כָּךְ יוּכַל בֵּינְתַיִם שְׁמוּאֵל, לִרְאוֹת עַד כַּמָּה הוּא גָּדַל וְנַעֲשָׂה 'מֵבִין עִנְיָן'.

בְּ'חֶבְרַת הַתְּהִלִּים' שֶׁתַּחַת פִּקּוּחוֹ, תֵּעָרֵךְ הַשַּׁבָּת הַהַגְרָלָה הַגְּדוֹלָה.

בִּסְעוּדַת לֵיל-שַׁבָּת, בְּוַדַּאי יְלַמֵּד שְׁמוּאֵל נִגּוּן עַתִּיק נוֹסָף שֶׁאַף אֶחָד כִּמְעַט לֹא מַכִּיר. מוֹיְשִׁי כָּל-כָּךְ אוֹהֵב אֶת הַסְּעוּדוֹת הָאֲרֻכּוֹת וּמְלֵאוֹת הַתֹּכֶן בְּלֵילוֹת שַׁבָּת הַחָרְפִּיּוֹת...

וְכָךְ, בְּעוֹד מוֹיְשִׁי מִתְכּוֹנֵן וּמְצַפֶּה, לְהוֹרָיו יֵשׁ תָּכְנִיּוֹת אֲחֵרוֹת לְגַמְרֵי לְשַׁבָּת זוֹ.

"מוֹיְשִׁי" – פּוֹנֶה אֵלָיו אַבָּא. "אוֹרְחִים חֲשׁוּבִים מַגִּיעִים אֵלֵינוּ לְשַׁבָּת". מוֹיְשִׁי מַקְשִׁיב בְּסַקְרָנוּת. הַאִם הָאוֹרְחִים הַנּוֹסָפִים יוּכְלוּ לְהִשְׁתַּלֵּב וְאוּלַי אַף לְהוֹסִיף, לַשַּׁבָּת הָרוּחָנִית הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁהוּא כֹּה מְחַכֶּה לָהּ?

"בְּעֶזְרַת ה' תַּגִּיעַ אֵלֵינוּ מִשְׁפָּחָה צְעִירָה, שֶׁעֲדַיִן לֹא לְגַמְרֵי שׁוֹמֶרֶת תּוֹרָה וּמִצְווֹת" – מַסְבִּיר אַבָּא. "יֵשׁ לָהֶם יֶלֶד בְּדִיּוּק כְּבֶן-גִּילְךָ, וַאֲנַחְנוּ בְּטוּחִים שֶׁתְּאַרְגֵּן לוֹ שַׁבָּת מְהַנָּה וְנֶחְמָדָה"...

"מָה?" – מוֹיְשִׁי מַרְגִּישׁ גַּל שֶׁל אַכְזָבָה עוֹלֶה וְכוֹבֵשׁ אֶת לִבּוֹ וְכִמְעַט מְשַׁתֵּק אֶת פִּיו. "מָה, מָה אֲנִי אֶצְטָרֵךְ לַעֲשׂוֹת אִתּוֹ?".

"אוֹהוֹ... הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת הֵן רַבּוֹת. תּוּכַל לְשַׂחֵק אִתּוֹ בְּמִשְׂחֲקֵי קֻפְסָה, לְהַכִּיר לוֹ אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלְּךָ, לְטַיֵּל קְצָת בַּסְּבִיבָה... אִם הַסְּעוּדוֹת תִּהְיֶינָה מִדַּי אֲרוּכוֹת עֲבוּרוֹ, תּוּכַל לְפַטְפֵּט אִתּוֹ קְצָת אוֹ לָצֵאת לְשַׂחֵק..."

פִּתְאוֹם אַבָּא שָׂם-לֵב לַפָּנִים הַחִוְּרוֹת שֶׁל מוֹיְשִׁי וּלְכָךְ שֶׁהוּא מַמָּשׁ לֹא נִרְאֶה שָׂמֵחַ...

אַבָּא מֵבִין מָה קָרָה. הוּא מֵנִיחַ יָד אוֹהֶבֶת עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל מוֹיְשִׁי וְאוֹמֵר לוֹ בְּרֹךְ: "כֻּלָּנוּ נַעֲזֹר לְךָ, גַּם שְׁמוּאֵל. תִּהְיֶה לָנוּ שַׁבָּת אַחֶרֶת מִכְּפִי שֶׁתִּכְנַנּוּ, אֲבָל הִיא תִּהְיֶה שַׁבָּת יְקָרָה וְרוּחָנִית לֹא פָּחוֹת. אֲנַחְנוּ, כֻּלָּנוּ יַחַד, נְמַלֵּא אֶת הַתַּפְקִיד הָאֲמִתִּי הַמֻּטָּל עָלֵינוּ, אֲנַחְנוּ נְנַסֶּה לָצֵאת וּלְהַשְׁפִּיעַ, בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ בֶּאֱמֶת נְחוּצִים".

 

מתוך "תורתך שעשועי"

הוסף תגובה
הוסף תגובה
0 תגובות