בשבוע האחרון הכניס השליח לחדרה אחייני (הכפול) הרב מנחם ליפסקר את בנו בבריתו של אברהם אבינו ונקרא שמו בישראל "יואל" על שם רבי יואל כהן ז"ל, דוד זקנו של רעייתו למשפחת גיסי השליח הרב יוחנן בוטמן. ואשגר את ברכתי לרך הנולד היא ש'זה הקטן גדול יהיה' ואף ענק כמו האדם שעליו נקרא שמו.

לשמע השם החדש רווח ליבי בראותי שמנציחים את שמו בקרב קרובי משפחתו, אך בטוחני שעוד נשמע שמות נוספים בשם "יואל" לילדים רבים שרבינו יואל היה להוריהם לאב רוחני וגם יעץ להם בצרכיהם הגשמיים. אין ביטוי להערכה ולהכרת תודה לרבי יואל יותר מאשר נתינת שם על שמו.

•

בשנות המ"מים הראשונות ידענו התמימים שבפרשת לך לך ובסביבותיה נשמע מהרבי בהתוועדויות דברים נוקבים ותוכחות מוסר. לפי הבנתנו הדברים נאמרו לאחר חודש תשרי המושבע בכל, כאשר הרבי עבד את עבודת הקודש שלו באופן עילאי ועל טבעי עד כדי מיצוי הנפש והשפיע על חסידיו תורה, אמונה ושמחה רבה, תוך שהוא מצפה שכל הגילויים הנעלים בחודש השביעי יבואו לידי פועל מיד לאחר החגים.

וכשהוא רואה שעולם כמנהגו נוהג ואין ניכרת בו רוח ההתחדשות והעשיה הנדרשת, הוא הביע את אכזבתו בהתוועדות מכך שהמצוי אינו כפי הרצוי.

היה זה בעת ההתוועדות בשנת תשמ"ג שהרבי מנה מספר דברים שמזניחים אותם תוך שהוא פונה לעסקנים לדרבנם בתחומים שונים ואז הרבי התבטא שכמו שבגוף הכל נובע מהראש כך גם כל חוסר ההתעוררות בעניני המוסדות והשכונה משתלשלים מכך שיש להתחזק ולהוסיף אומץ בעריכת "ספר הערכים" שהעומד בראשו הוא הראש וכאשר הוא יתאמץ כראוי בעבודתו הקדושה יחול שינוי לטובה בכל הענינים האחרים עליהם דובר עתה, והרי כולם משתלשלים מהראש.

דברי הרבי הפליאו אותנו ביותר לשמוע דברים ברורים על כך שהאיש העומד בראש הפירמידה דחסידי חב"ד הוא הגאון החסיד רבי יואל ז"ל ועבודתו בהפצת המעיינות יש לה השפעה על כל עסקני וחשובי חב"ד וכל התעוררות והתחזקות של רבי יואל בתחומו הוא, יקרינו וישפיעו על כל האחרים העוסקים בעבודת הקודש כראש המפעיל את כל האברים.

•

התבטלותו של הגה"ח רבי יואל אל הרבי לא ידעה גבולות וקומתו התמירה היתה כפופה הדום רגליו. לאחר ג' תמוז הגיע ה'חויזר' לראשונה לארץ ישראל לאחר עשרות שנים שלא ביקר בה וביקורו עשה רושם עז בציבור הכללי ובתוכם גם על עורכי העיתונים שפרסמו בכותרות ראשיות על בואו לארץ ישראל להפיץ המעיינות.

לא רק כתבים שומרי מצוות התרגשו לבואו אלא גם כתבים של עיתוני החול והזול ששו לראיין את ה"חוזר הראשי" של הרבי שראו בו אישיות נדירה ביותר. אחד מהכתבים שביקש לראיין את רבי יואל היה יהודי שעדיין אינו שומר תומ"צ ורבי יואל התנה עמו שהוא מוכן להתראיין תמורת שני תנאים. האחד שהכתב יניח תפילין קודם לראיון והשני שהוא המרואיין ישב רק עם כותנת ללא המעיל העליון.

בקשתו זו האחרונה היתה משום שידע שאותו כתב מעוניין לשאול אותו מדוע לא יטול עליו את עול הנשיאות של תנועת חב"ד בהיותו העומד בראש עריכת דברי תורתו של הרבי, ועל כן ביקש שמלבד התשובות הענייניות שישיב לאותו כתב, גם לבושיו ישדרו את המסר כי הוא אינו מתקרב להיות רבי וכי הדבר מופרך מכל וכל.

•

ענוותנותו והתבטלותו לרבי לא היתה רק באורח חייו אלא גם - ואולי בעיקר - בביטול כל הבנתו והשגותיו שיהיו מכוונים לדעתו ולכוונתו הק' של הרבי.

באחת השנים הרבי חידש באחת השיחות שהקב"ה יכול לברוא את העולם ולהתנתק ממנו באופן שהעולם יוכל להתנהל מעצמו. רבי יואל הזדעזע כולו לשמוע את הדבר שהיה אצלו בבחינת חידוש עצום שכן במשך עשרות שנים הוא למד ולימד לתלמידים שתורת החסידות מבארת בכל מקום שחייב להיות חיבור תמידי בין הבורא לנברא כפי שמבואר בשער היחוד והאמונה ובהרחבה במאמרי חסידות רבים בעיקר של הרבי הרש"ב.

רבי יואל היה ממשיל את הדבר לגבורתו של שמשון הגבור. גבורתו של שמשון כי רבה אינה יכולה לבוא לידי ביטוי אם אינו עומד בקירוב לאובייקט שבו הוא מפליא את גבורתו. נניח ששמשון יכול לעקור הר בכוחו הגדול, אבל ברור הוא שהוא צריך להגיע אל ההר כדי לעקרו. אין שום אפשרות ששמשון יעקור את ההר ממרחק מקום ואעפ"כ אין מי שיטיל דופי בגבורת שמשון בשל אי יכולתו לעקור ההר ממרחק.

כך גם הסביר רבי יואל שלמרות שהקב"ה הוא כל יכול, אין הדבר נחשב לפגם באם הוא בורא עולמות והוא חייב להיות מחובר אליהם ולהחיותם בכל רגע ורגע.

מאותו רגע ששמע מפי קדשו של הרבי תובנה מחודשת זו הוא לא נח ולא שקט עד שלא עיכל אותה והפנים אותה. הוא הכניס לרבי פתק ובו שאל והקשה וביקש לברר כיצד חידושו של הרבי עולה בקנה אחד עם הידוע לו ממאמרים אחרים. הרבי השיב לו והוא שאל שוב ובירר עוד ולאחר כמה ימים ולילות הצליח ליישב את הסתירות והתמיהות סרו מראשו.

כשהדברים נתיישבו אצלו היטב הוא חזר על החידוש בכל הזדמנות  שדרש לפני ציבור אנ"ש והתמימים, בחיות ובהתלהבות מיוחדת. הוא ביאר שאמנם מה שכתוב בתורת החסידות שהבורא נמצא בקירוב עם הנבראים, אכן כן הם פני הדברים וכך נפסקה הלכה. אלא שהרבי מחדש שהדבר הזה אינו מחוייב המציאות שכן מצד ה"כל יכול" היה אפשר גם באופן אחר אלא שהקב"ה בחר בדרך השניה והיא הנכונה.