לפני סוכות פרסמתי תמונה שלי בוחן אתרוגים, המטרה הייתה מרקטינג נטו, על שולחני היו עשרות סטים של ארבעת המינים והתמונה זירזה את הקונים.

חבר שאני מכבד ואוהב שלח לי הודעה בזה הלשון: כשליח של הרבי ודאי קשה עליך מלאכת הבדיקה, אחרי הכל, הרבי לימד אותנו לא לראות את הנקודות השחורות. חייכתי ושלחתי לו אימוג׳י מתאים.

שבת נח היא שבת הבר מצוה שלי, כן יש לי יום הולדת בב׳ חשון. כשאני ישבתי אצל ר׳ אבא לוין ז״ל, החסיד הדייקן בעל הקורא בבית הכנסת המרכזי של כפר חב״ד ללמוד את טעמי ההפטרה של שבת נח לא קראנו לזה שבת בר מצוה, אבל שני עשורים בבאזל הרגילו אותי לציין את הפרשה כשבת בר מצוה. ובכן, אחרי שנח יוצא מן התיבה ורואה שהעולם שמם הוא שותה קצת יותר מידי, בניו נכנסו להוציא אותו, ואז מדגישה התורה ששנים מבניו הלכו אחורנית כדי לא לראות את ערוות אביהם, הנה כך נאמר: "וילכו אחורנית ויכסו את ערוות אביהם, ופניהם אחורנית, וערוות אביהם לא ראו“. פעמים כתוב אחורנית ופעמים מודגש שהם כיסו ולא ראו את ערוותו.

זה לא סתם ולא במקרה, זו הייתה בחירה שלהם. הם בחרו שלא לראות את חולשתו של אביהם. הבחירה שלהם היא הוראה עבורנו, דרך חיים של ממש.

אפשר וזה הרבה יותר קל לראות את הרע, זה מענין, זה מהדהד ולפעמים זה גם נותן לנו תחושה טובה, אנו מרגישים טובים יותר כשכשלונו או חולשתו של האחר צצה ועולה.

אבל אפשר ושווה הרבה יותר שלא לראות את הרע. זה קצת יבש יותר, פחות מענין, צריך לפעמים להעביר נושא או לעבור מקום, אבל זה משאיר אותנו נקיים יותר.

בני נוח ידעו מה הם באים לעשות, הם הבינו במה הם מתעסקים, אבל הם החליטו ללכת אחורנית ולא לראות, גם כדי לכבד את אביהם וגם כדי להישאר בעצמם נקיים ובעיקר, כדי שהאירוע הנקודתי לא יצבע אצלם את הוויתו של אביהם בצבעו של האירוע.

כמו עם האתרוג, אם רק נרצה נוכל לראות את הנקודות השחורות, אבל אז נפסיד את יופיו של האתרוג.

יש לי יום הולדת וזה מה שאני מאחל לעצמי, שאזכה לראות את הטוב של העולם, היופי של הזולת. שיתן לי ה׳ חכמה, בינה ודעת לדעת מתי ללכת אחורנית ולא לראות מה שלא צריך, כך שיופיו של השני יאיר.

גם לכם, חברי וקוראי אני מאחל בדיוק את אותו האיחול.

מניסיון, זה משפר פלאים את כל סוגי היחסים שיש לנו בעולם.

שבת שלום,

הרב זלמן וישצקי