מענדי קורטס

מחוגי השעון נעים עשרים שנה לאחור, ניצבים על לילו של מוצאי שמחת תורה תשס"ב. בבית הכנסת 'בית מנחם' שבכפר חב"ד מרקיעה השמחה שחקים. הכול שמחים ומקפצים בשמחת התורה. מרגע לרגע הולכת ההמולה וגוברת, השמחה עצומה. עוד אישי ציבור וחברי כנסת מכל הגוונים והקצוות הפוליטיים, נוהרים למקום בהמוניהם. המחיצות נופלות, ההבדלים מתגמדים.

בישוב 'עלי' המרוחק מעט, מסיים באותה שעה שר התיירות וח"כ רחבעם זאבי את ההקפות בבית הכנסת הקטן ושם גם הוא את פעמיו אל כפר חב"ד, המקום שאליו הוא כה נמשך בשנים האחרונות. האיש, שהעיד על עצמו כי הוקסם ממבטו של הרבי, חש בקרב החסידים מכפר חב"ד כאחד מבני החבורה.

ימים מספר חולפים. מכונית ה'קאיה' המסחרית הכסופה, זו הנושאת עליה לוחיות רישוי צהובות, לא מעוררת כל חשד. תעודת הזיהוי המזויפת היוותה כיסוי מושלם. איש לא העלה בדעתו, כי הג'נטלמן המחנה את רכבו המהודר בחניית בית המלון נושא בליבו כוונות זדוניות. חדר הוזמן, מפתח ניתן. והאורח, משתכשך במימיה של בריכת השחייה שבמלון, טווה תכניות של הרגע האחרון.

מדרגות החירום, אלו שנמצאו במרחק כה קטן מחדרו של ח"כ זאבי ('גנדי' בכינויו הידוע), היו עבור האורח מציאה של ממש. כאשר שב אל רעהו בהמשך, יכול היה לבשר לו כי העסק מתוכנן לפרטיו. בחמש לפנות בוקר השכימו השניים. נהג המילוט עשה את דרכו לעבר החנייה, ממתין. בשעה שש, כדרכו בכל בוקר, עשה השר זאבי את דרכו אל חדר האוכל, אינו חושד במאומה.

מפתח מדרגות החירום הציצו שני זוגות עיניים, ממתינים לשובו אל חדרו. קולה של דלת המעלית הנפתחת הזניק אותם ממקומם. "הי", קרא אסמאר לעברו של זאבי. וכאשר הביט אליו האיש בעיניו, נורו לעברו שלוש יריות. ושמו קץ לחייו.

באבחת ירייה אחת נתעבת, עלה לישיבה של מעלה חבר הכנסת שמעולם לא חת להשמיע את דעתו ברמה, גם כאשר פחות התאימה למי מחבריו הקרובים, ונלחם כאריה בכל הקשור לארץ ישראל. לא היו לו שום פשרות בנושא. והוא זכה לקרובים נדירים מהרבי על כך, שלו רחש הערכה בלתי רגילה.

היום, לפני 20 שנה.

•

הימים ימי תום מלחמת יום הכיפורים. עם פרישתו של רחבעם זאבי מצה"ל, ממנה אותו ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, להיות יועצו לענייני טרור ומודיעין. באותה עת מוצא עצמו זאבי מגיע לראשונה ליחידות עם הרבי, יחידות שהפכה להיות אבן הפינה לקו ההתחלה אל הקשר המיוחד במינו עם חב"ד.

גנדי נושא דברים בבית הכנסת בית מנחם בכפר חב"ד בשנת תשנ"ו

תחילתה של הפגישה בשיחה שלו עם חיים טופול, חברו הטוב. הלה הקים באותה עת חברה בשם 'ג'נסיס', שמטרתה הפצת סיפורי תנ"ך באמצעות קלטות וידאו. טופול בישר לזאבי בשמחה, כי הצליח לקבל את ברכת הוותיקן למפעלו, אך לזאבי צרם הדבר מאוד. "מה אכפת לנו מהי דעתו של הוותיקן על סיפורים מתולדות עמנו, השאובים מסיפורי התנ"ך?" תמה. אבל טופול עמד על שלו. ברכת הוותיקן תפתח לפניו את השווקים בעולם, חזר וטען.

"ולמה לא תקבל ברכה לכך מהרבנים היהודים?" המשיך זאבי לשאול. הדו-שיח ביניהם נמשך, ובסופו של דיון פסק רחבעם: "צריך לנסות לקבל את הברכה מהרבי הכי חשוב בדורנו, נשיאה של תנועת חב"ד - הרבי מליובאוויטש שמושבו בברוקלין".

אמר ועשה.

כך הגיעו השניים אל הרבי, מנסים לסדר לעצמם אפשרות להיכנס פנימה ל'יחידות'. הפגישה נועדה מלכתחילה להימשך רבע שעה בלבד. אך מה שהחל בכמה מילים, הלך ונמשך לשיחה ארוכה ביותר. למעלה משעתיים שהו בחדרו של הרבי. לימים סיפר חיים טופול כי חש את הערכתו של הרבי אל זאבי. נושאים כבדי משקל עלו שם. מסירת שטחים לערבים, תפקיד החסידים בעולם ועוד. בנושא הקלטות אגב, קיבלו השניים תשובה נחרצת. דעתו של הרבי לא הייתה נוחה מהרעיון שהוצג לפניו. הרבי הסביר להם באריכות כי את התנ"ך יש ללמוד, לא לעשות ממנו 'פילם'.

"ישבנו שלושה צברים מול הרבי" (זאבי ורעייתו וטופול), סיפר זאבי לימים במאמר שכתב  ל'אלבום היובל' של 'צעירי חב"ד', "והוקסמנו מהענק שישב מולנו. גם חיים וגם אני באים ממשפחות חסידיות, אבל התחנכנו בחופשיות. אני הוקסמתי ממבטו של הרבי, שהוא גם חודר ותקיף וגם רך ומחייך, מבט שחברו בו ניגודים והפכים, מבט מקרב ומצווה כאחד".

כאשר יצאו השלושה מן החדר, המתין להם בחוץ קהל חסידים נלהב, שקיבל את פניהם בשירה ובריקודים, וזאבי וטופול נישאו על כתפיים. "אלה היו רגעים מרגשים מאוד", סיפר טופול לימים. עבור זאבי היה היום הזה יום גורלי. היום בו התחבר אל חב"ד ואל הרבי בכל נשמתו וליבו. מני אז ועד ליומו האחרון לא היה אירוע או כינוס חב"די בו לא השתתף. הוא היה לחסיד נלהב של הרבי ולידיד של חסידי חב"ד. "מאז אני לובביצ'ר", כתב לימים.

•

"אבא השם יקום דמו, היה יהודי חזק, קר מזג", תיאר בנו של גנדי, פלמ"ח זאבי, בשיחה מיוחדת שקיים עם כותב השורות לפני כשלוש שנים, במסגרת פרויקט לשבועון 'כפר חב"ד'. "הוא אהב אנשים כמובן, אך מטבעו פחות נהג להתרגש או להחשיב איזה שהם מפגשים שערך לרוב עם רבנים ואישי ציבור. את כולם פחות או יותר העריך אותו הדבר, ושמר על כבודם. הייתה לו צדקת הדרך משלו.

"אבל המפגשים עם הרבי", מוסיף הבן, "היו שונים ואחרים לגמרי. ולו רק בשל העובדה שאבא לא חדל מלהזכיר אותם שוב ושוב בבית וגם בציבור באופן פומבי. אני חושב שדי מלהביט בסרט הוידאו הידוע שבו עובר אבא לפני הרבי בחלוקת הדולרים, בכדי להבין את המקום הרב שרחש לרבי.

"תבין", מסביר הבן, "אבא מגיע אל הרבי עתיר בהישגים ובהצלחות, אחרי שהיה אלוף בצה"ל, בנה את מוזיאון ארץ ישראל, שר שיש לו טביעת אצבע כמעט בכל אבן בקיר שנקרא 'מולדת', והוא שואל את הרבי מה עוד הוא יכול לעשות בנוסף למען הארץ. והלא דבר הוא! זה נראה ממש כמו תלמיד צעיר בפני רבו. ככה תמיד הסתכלתי על זה כשראיתי את הווידאו. אבא הרי היה איש שלא היו לו כל ספיקות בצדקת דרכו, הוא ידע מה צריך לעשות וכך גם ראה את פועלו, וכאן פתאום הוא מגיע לרבי ומתבטל בצורה הכי חזקה שיכולה להיות ומבקש הדרכה מה עוד יכול לעשות... אני חושב שהדברים הללו מדברים בעד עצמם".

זאבי עובר לפני הרבי, בחלוקת דולרים

לדברי הבן, "אבא ראה ברבי והרגיש בו נציג חזק מאוד של בורא עולם. אף פעם לא שמעתי את אבא מדבר או מתרגש, מכפי שדיבר על הרבי. לא אחת הוא אסף אותנו הילדים בבית וסיפר על העוצמה שהרגיש כששהה במחיצתו של הרבי. גם בעיתון המפלגתי 'מולדת' שאותו ערך, הקפיד אבא לא אחת לשלב קטעי שיחות של הרבי וכן חילופי מכתבים ודיבורים שהיו ביניהם - לא פעם בעמוד הראשי".

•

כעמוד איתן עמד חבר הכנסת גנדי הי"ד בפני כל רוח שנשבה והביאה בכנפיה דיבורים על מסירת שטחים או הסכמים על ארץ ישראל. בשולי היריעה נביא כאן חלקים מאיגרת-קודש של הרבי אליו משנת תש"ל, בימים ששימש אלוף פיקוד המרכז, ובה דברים על הקשרים המיוחדים של מר זאבי הי"ד עם כפר-חב"ד ודברי נבואה ואזהרה מדהימים בנושא המאבק על שלמות הארץ.

"קורת רוח מיוחדת ושמחה פנימית גרם לי כתבו ע"ד שלימות הארץ", כתב הרבי לגנדי, "כי בטוחני שאף שהזכיר יהודה ושומרון כוונתו לכל ארץ ישראל לגבולותיה כמסומן בתורתנו תורת חיים הנתונה מאלוקי הארץ והשמים.

"ותקוותי חזקה, אשר בשאר רוח אשר למר ובהשפעתו יחדיר השקפה זו בחוגים שיגדלו ויתרחבו ועד שתקבע השקפה זו את הקו ואת המשא ומתן עם האומות - כי כל הקובעים את הקו יראו את המציאות כמו שהיא. כוונתי שנסיגה, חס ושלום, מן הגבולות דעתה הרי זו הזמנה גלויה לפלישה ולהתקפה ולפעולות מחץ על כל נקודה בארץ, ערעור המצב הביטחוני ועד לסכנה ממש, רחמנא ליצלן. ובוודאי אשר מר וחבריו שי' מכירים את המצב בזה בטוב עוד יותר. ואתו הסליחה על האריכות שלי בזה"