יקותיאל יהודה גנזל, 'המבשר'

מכונות הצילום והשכפול היו אז בימי נעוריהם. אפילו שם, בניו-יורק הסואנת הרודפת אחרי המחר, איש לא חשב שיגיע יום ואנשים יצטיידו במכונת צילום ביתית. מי שרצה לצלם מסמך היה נודד אל אחת מחנויות הצילום וממתין דקות ארוכות עדי תושלם מלאכת השכפול בידי הטכנאי. המחיר על כל דף ודף היה בהתאם: דולר שלם. סכום תועפות במושגים שלפני יובל שנים.

כשהצעיר בעל הזהות היהודית-חסידית נכנס באותו יום אל חנות הצילום והביע את מבוקשו, שש בעל החנות כמוצא שלל רב. נכון יותר: הוא אכן מצא שלל רב.

"תוכל לשכפל לי את כל התכריך שבידי?!" הוא שאל בהציגו תכריך עבה בכתב-יד. הֶוֵי אומר: מאות עמודים. הוי אומר: מאות דולרים. הוי אומר: מוצא שלל רב.

ביקש בעל החנות מהאברך שישאיר את התכריך על דלפקו וישוב למחרת היום לאסוף את התכריך ואת העתקו. האברך סירב. "אמתין בצד עד שתסיים את עבודת השכפול. אם לא תסיים היום, אקח עמי בסוף היום את התכריך ואשוב עמו למחרת כדי להמשיך את עבודת השכפול". בעל החנות לא הצליח להבין למוזרותו של הלקוח המוכן לבזבז יום ומחצה כדי לעמוד ולצפות בו מהצד עושה את מלאכתו. הוא ניסה להבין, לשאול, אבל האברך הצעיר, הגה"ח ר' אהרן חיטריק שמו, לא מצא את המילים להסביר לו.

לך תסביר לערל ניו-יורקי שאי אפשר להשאיר בידיו את כתב יד קדשו של קודש הקודשים הרה"ק ה'צמח צדק' מליובאוויטש זי"ע, גם לא לשעות בודדות - - -

אוהבי ספר נִפְגָּשׁוּ

הכל התחיל שנים אחדות קודם לכן.

שני הבחורים שהיו מופקדים על 'אוצר הספרים' בישיבת 'תומכי תמימים' - ליובאוויטש בקראון-הייטס, מצאו את עצמם טווים קשר של היכרות עם צאצאו של מרנא החתם סופר זי"ע, החוקר והמהדיר הרב אברהם סופר ז"ל שהתגורר בשכנות, בפינת הרחובות פרזידנט וברוקלין. הרב סופר שעסק באותן שנים בהדפסת חיבורו של המאירי, הירבה לבקר באוצר הספרים הליובאוויטשי ולהשתמש בספריו. הביקורים התכופים הפכו אותו לרֵעַ המתרועע עם שני גבאי האוצר, הבחור שמואל פסח בוגומילסקי והבחור אהרן חיטריק.

הרב סופר היה ישיש וערירי. בדד התגורר בביתו. משך שנים הוא התמודד עם בדידותו בגבורה עד לאותה שעת לילה מוקדמת בה הגיע לביתו ועינו צדה בגנב המשתחל דרך החלון אל הבית פנימה. צעקותיו הנבהלות הבריחו את הגנב שכמעט והחליק אל המדרכה בשבירת גולגלת וגפה. הגנב לא הצליח לשלוח יד ברכושו אבל הצליח לשלוח יד בשלוות נפשו. פנה הרב סופר אל הבחור שמואל פסח בוגומילסקי והציע לו לעבור להתגורר עמו בדירתו. בוגומילסקי שהוריו התגוררו בקרבת מקום והתגורר בבית הוריו, הפנה את הרב סופר אל מקבילו, הבחור אהרן חיטריק. "הוריו מתגוררים בקנדה (לשם נשלחו על ידי הרה"ק הריי"צ זי"ע) והוא ישן בפנימיית הישיבה. הוא בטח ישמח לעבור לישון בביתך", הציע בוגומילסקי.

בלילה שלאחר מכן כבר נם הבחור אהרן חיטריק את תנומת הלילה בביתו של החוקר הרב סופר.

הקשר בין החוקר הלמדן הישיש לבין הנער הצעיר אוהב הספר, הפך מהר מאד לעבה ורבגוני. הרב סופר שיתף את חיטריק הצעיר בעמלו לתור אחר כתבי יד עתיקים של רבותינו הראשונים ולימד אותו את רזי הנחת הידיים על כתבים בלים הספונים בשמירה קפדנית בספריות רשמיות ובמוזיאונים מוגפים.

אט-אט הפך אהרן חיטריק למומחה בעצמו. הוא החל להתחקות אחר כתב יד קדשו של הרי"ד, אחד מרבותינו הראשונים, והצליח בעמל ובמלאכת פענוח להוציא לאור את פירושי הרי"ד על הש"ס בתוספת הערות ומראי מקומות.

קרבה יתירה נודעת

וכי יכול נער שיש לו גישה לאוצרות הרוח של רבותינו הראשונים והוא מתעלה בהיכלו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש - גאון הגאונים ומי שחשק בכל ספר תורני עלי אדמות, שלא לזכות לקרבה יתירה מצד הרבי?

כך זכה הבחור, שכבר התקרב לגיל שידוכים, לשיחות יקרות מפז עם הרבי שפעם אחר פעם התעניין בפרוטרוט בעמלו, בכתבי היד שהושגו ושבדרך, בתוכנם ובחידושיהם.

הקשר התהדק עוד יותר כשחיטריק הצעיר הצטוות אל הגאון רבי מנחם מנדל כשר זצ"ל שהקדיש מסכת חיים כדי להוציא לאור את כתביו של הגאון המופלא מרוגוצ'וב זי"ע. הרבי מליובאוויטש זי"ע שתורתו המבהילה בגאונתה של הרוגוצ'ובער היתה קרובה אל ליבו ומוחו, שוחח שוב ושוב ארוכות עם ר' אהרן חיטריק שהיה עומד נרעש ונרגש אל מול פני הקודש ומשתומם בכל פעם מחדש נוכח הגאונות הכבירה שהרבי מגלה בכל חלק מחלקי התורה.

החיים שאחרי שיחת הטלפון

חייו של רבי אהרן חיטריק, נחצים לשניים - החיים לפני שיחת הטלפון והחיים שאחרי.

באחד מימיה של שנת תשכ"ב, השנה בה הקים את ביתו, הוא קיבל שיחת טלפון. על הקו היה מזכירו האישי של הרבי, הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב ז"ל. הוא סיפר במשפטים ספורים על כך שהרבי עסוק בימים אלה בההדרת שו"ת צמח צדק, בדפוס חדש ומזוקק, בתוספת הערות ומראי מקומות. וסיים בהודעתו לאברך שמעבר לקו שהרבי בחר בו להטיל עליו את עריכת מראי המקומות של כל הציטוטים התלמודיים שבשו"ת.

"לא ידעתי אז איך עושים זאת", סיפר רבי אהרן לימים, "אבל אם הרבי אמר שאעשה זאת, עשיתי את זה".

מאותה שיחת טלפון ואילך זכה רבי אהרן לשרת בקודש הקודשים של חב"ד, הרבי העמיס עליו את ההוצאה לאור של כרכי 'אור התורה' מתורתו הפנימית והעמוקה של הרה"ק ה'צמח צדק' זי"ע, את מלאכת המחשבת של ההוצאה לאור של 'לקט פירושים' על ספר התניא (ששה כרכים), ועוד. הוא קיבל אפוא גישה אל האוצרות הנשגבים ביותר של חצר הקודש - אל כתבי היד של נשיאי חב"ד לדורותיהם. כתבי היד היו מועברים לידיו והוא היה יושב בחדרו הקטן והקבוע ומייגע את נשמתו כדי לצרף תיבה לתיבה ולאחר מכן להשוות נוסחאות וגרסאות, לאתר מראי מקומות למכביר ולהוסיף הערות נצרכות.

לעתים תכופות הוא היה מגיע אל חנויות הצילום בסביבה ומבקש לצלם דף זה או אחר מתוך כתבי היד. והיו גם פעמים בהם צילם תכריכים שלמים, כדי שיוכל לעמול עליהם בצורה נוחה יותר. כמו באותו היום בו נפתח מאמרנו.

המברק של הרבי

זכה הגה"ח רבי אהרן לעבוד ישירות תחת הרבי. הרבי היה המפעיל האישי של רבי אהרן ועמד עמו בקשר רציף ועמוס הוראות מדויקות ומדוקדקות עד קצה הדיוק והמעורבות בכל הקשור להוצאה לאור של ספרי הקודש.

את הכרך הראשון של 'אור התורה' מתורת ה'צמח צדק', על חומש בראשית, הוציא כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש בעצמו, עוד על אדמת רוסיה. את המשך ההוצאה לאור הוא הפקיד בידיו של רבי אהרן. היתה זו מלאכת קודש מפרכת שנמשכה שנים (מדובר על סדרה בת למעלה מארבעים כרכים). והרבי לא הרפה לרגע, הוא היה מזרז את רבי אהרן בעבודתו למען ימהר האור הגדול להיגלות לעולם. רק סיים רבי אהרן ספר אחד וכבר קיבל תכריך נוסף לעבוד עליו.

בזריזות מזורזת ומזדרזת, אבל לא על חשבון האיכות.

"מצד אחד תבע הרבי שהעבודה תיעשה בזריזות מרבית. ומצד שני היה דורש ואומר שהזריזות לא תהיה על חשבון האיכות. בציינו שאפילו איכות הכריכה החיצונית אינה צריכה להפחת בעקבות ההזדרזות" - סיפר רבי אהרן עצמו.

מדי קבוצת ימים חולפת, היה רבי אהרן מקבל 'תזכורת'. שליח או טלפון מבית הרבי שהגיע בשליחות הקודש כדי להזכיר לו שעליו להזדרז בעמלו והרבי ממתין לראות תוצאות. "בכל פעם שהרבי היה תולה בי את עיניו הקדושות בדרך צאתו מהיכל התפילה, הייתי יודע שבשעות הקרובות אקבל תזכורת מהקודש".

והיה גם פעם ש'מברק' של ממש הגיע לביתו של ר' אהרן.

באחד הימים, בהגעתו הביתה, המתין לו על השולחן מברק מהרבי. במברק מבקשו הרבי להזדרז בעבודתו. תחילה הוא חשב שמאן-דהו חומד לצון, הלא בסמוך לרבי הוא מתגורר ומה טעם יש בשיגור מברק כדי לזרזו, תחת לשגר שליח רגלי? אבל כעבור דקות הוא הבין שאכן, הרבי שיגר אליו מברק ואף שילם דמי דואר לקבלת תשובה מפי ר' אהרן, אלא שבהיעדרו מהבית בעת הגעת המברק לא קיבל הדוור את מענהו. הדבר טלטל את נפשו של רבי אהרן בהבינו עד כמה חשובה לרבי ההזדרזות.

וזו אכן היתה כוונת הקודש בשיגור המברק - - -

דד-ליין עילאי

כך, משך עשורים שלמים, עמל ר' אהרן מתוך מרדף זמן ומתוך השגת הספקים שלפעמים נראו כעל-טבעיים ממש. הרבי היה מקציב לו זמן ומועד להשלמת כל פרק מפרקי עבודתו, והוא עמד במועדים בגבורה עילאית, כשלא אחת ולא שתים וגם לא עשר, הוא יושב לילות שלמים ומתייגע בדחילו כדי להספיק את הדֶד-לַיין העילאי.

כשעמד לקראת נישואי בתו, הוא ציין כבדרך אגב באוזני חתנו: "מסופקני אם אצליח להגיע להשתתף בשמחות ה'שבע ברכות' בימים שלאחר הנישואין. שכן כל כך אני עמוס וטרוד בעמל הקודש שהטיל הרבי על כתפיי".

הנה עוד סיפור ממחיש:

כשאימו של ר' אהרן לקתה בליבה ל"ע, הוא נכנס אל הקודש פנימה להזכירה. הרבי הבין מתוך דבריו שהוא שוקל לטוס ולבקרה במונטריאול שבקנדה, שם התגוררה וגם אושפזה. והתבטא בקדשו: על ידי שתעסוק ביתר שאת בענייני הפצת המעיינות, זו תהיה הרפואה הטובה ביותר עבורה. באותה שעה עסק ר' אהרן בשלבי ההוצאות לאור האחרונים של אחד מכרכי 'אור התורה'. הוא נותר בניו-יורק עד לאחר שהכרכים הראשונים נפלטו ממכבש הדפוס ורק לאחר מכן הורשה לעזוב לימים אחדים ולהרחיק מעוף אל קנדה, כדי לבקר את אימו שכבר היתה בשלב ההתאוששות.

והיה רבי אהרן מרבה לציין:

"הרבי לא היה רק 'נאה דורש' שאזדרז בעמלי, אלא אף 'נאה מקיים'. רבות-רבות הייתי משגר אל הקודש שאלות הנוגעות לגבי עריכת כתבי הקודש, ותמיד היה הרבי מזדרז ולפעמים יוצא מהרגלו כדי לשגר במהירות את התשובה. פעמים רבות קיבלתי תשובה על אתר או כעבור שעות אחדות ולכל היותר ביום המחרת. ומעולם, מעולם לא קרה שהמתנתי יותר מיממה תמימה מהרגע ששאלתי עד שקיבלתי את התשובה המקודשת, הברורה והנהירה".

להאיר את העולם

לפני עשור בדיוק, ביום כ"ט בתשרי תשע"ב, חתם רבי אהרן חיטריק את שבעים ושלוש שנותיו אשר למעלה מיובל מתוכם הוקדשו בקדושה של מעלה, תחילה בההדרת כתבי יד של רבותינו הראשונים והאחרונים ולאחר מכן בחיים שלמים שחגו סביב ההוצאה לאור וההדרה של ספרי נשיאי חב"ד לדורותיהם. את מלאכתו מלאכת הקודש הוא המשיך בכל עת ומצב. גם בתקופה הקשה אחרי שבנו, הבחור שמואל ז"ל, נהרג בתאונת דרכים, וגם בתקופת חוליו שלו בשנותיו האחרונות - הוא המשיך לשאת עמו לכל מקום ספרים ותכריכים ולהגיה ולבקר ולההדיר.

וכך זכה להאיר את העולם באוצרות חמדה מופלאים:

בפירוש ופסקי הרי"ד על מסכת שבת. בתוספות ופסקי רי"ד על מסכת קידושין. במפתחות על שו"ת צמח צדק. בכרכים הרבים והמאירים של 'אור התורה' שמאירים את תורת החסידות באור מחודש-מקודש. במאמר 'יום טוב של ראש השנה' - תרס"ו של הרה"ק הרש"ב מליובאוויטש זי"ע. ובפרויקט הכביר והבלתי נתפס שהוטל עליו על ידי הרבי זי"ע: ספר התניא בצירוף מראי מקומות ושינויי נוסחאות וליקוט מכל הביאורים בספר התניא שנאמרו ונכתבו על ידי אדמו"רי חב"ד לדורותיהם.

מקורות: הריאיון הנרחב שהעניק הגה"ח ר' אהרן ז"ל לשבועון 'כפר חב"ד', בשנת תשנ"ב. תודה מיוחדת לעורך הנכבד הרה"ח ר' מנחם כהן