בסיביר סגרתי מעגל!

מי שמכיר אותי טוב, יודע מה היה המקום של סבא שלי יחזקאל רוכין מקיבוץ רמת רחל שבירושלים, בחיים שלי. הייתה בינינו קירבה מיוחדת לא כמו כל סבא ונכד, ולהיפך. אהבתי אותו מאוד. הערצתי אותו. בכל הזדמנות של חופשה מבית הספר, היו יודעים שאני בקיבוץ. בחופש הגדול? בקיבוץ. חודשיים כמעט מלאים. פסח? אין מה לדבר, בקיבוץ אצל סבא וסבתא שלי. שבועות? התשובה ברורה. סוכות? איזו שאלה, עד אחרי שמחת תורה. מגיל 6 ועד בגרות, כולל אחרי צבא, הייתי באופן קבוע הולך עם סבא שלי לבית הכנסת על שם ש"י עגנון בשכונת תלפיות בימי שישי בערב ובשבת בבוקר.

סבא שלי היה גבאי בית הכנסת עשרות שנים. הייתי גאה בו ובאישיות שלו ובכבוד שהעניקו לו כולם.

גולת הכותרת של הפוסט הזה היא שמחת תורה! החגיגות בבית הכנסת וההקפות, זה משהו שלא חוויתי מעולם בשום בית כנסת אחר. זה הרבה מעבר לזיכרון ילדות. היו שני שירים עיקריים שזכו לאהדה בלתי רגילה: "מפי אל, יבורך כל ישראל", שאת זה היה שר איש יקר בשם ראובן, והשיר השני, שהיה שייך בלעדית לסבא שלי, היה "האדרת והאמונה".

סבא שלי היה עומד על הבמה ושר בעברית מהולה ביידיש "הגדולה והתפארת, צוזמן צוזמן", וכל הקהל משיב לו בטירוף: "לחי עולמים". מגיל 6 הייתי עולה איתו לבמה ומחזיק לו את היד בזמן שהוא היה שר. השנים עברו, סבא לי התבגר, ועדיין הייתי מקפיד להגיע לשמחת תורה כדי להיות לצידו. אחרי הצבא, גם אחרי שהתחתנתי, והצמרמורת הגדולה ביותר הייתה כשהגעתי לבית הכנסת עם הילדים שלי. בהצלחה עם בתי הבכורה שי, ולאחר מכן עם נבו ונועם. ופתאום, לראות את סבא שלך, בגיל 90, אוסף את כל הכוחות שבעולם כדי לעמוד על הבמה ולהטריף את ציבור המתפללים עם השיר המרגש, ולצידו הנינים שלו. הילדים שלי.

סבא שלי נפטר לפני 9 שנים ומאז לא חגגתי את שמחת תורה. משהו בי כבה. ואתמול בערב, אחרי האימון המסכם של הפועל בי-קיור לייזר חיפה בבראסנויארסק שבסיביר, החלטנו לתת גיחה קצרה לבית הכנסת של חב"ד לשמח את הילדים עם דגלי שמחת תורה ושקיות ממתקים שמנהל הקבוצה שלנו דודו הביא במיוחד מהארץ.
ואז לפתע, אחרי פתיחת ארון הקודש, התברר שגם בסיביר שרים את "האדרת והאמונה", בגירסה דומה אבל שונה. ביקשתי מהרב בני וגנר לשיר לזכרו של סבא שלי יחזקאל ולא חלפה שנייה והסידור כבר היה אצלי ביד ואני צריך לשיר.

סרט החיים של סבא שלי איתי רץ לי בראש. בשנייה אחת ראיתי בדמיוני את פס קול חיי איתו. פתחתי את העיניים ושרתי את "האדרת והאמונה" בכל הכוח שיכולתי. נסגר מעגל בחיים עם סבא שלי. הייתי עם דמעות בעיניים (וכך גם עכשיו כשאני משתף אתכם), והרגשה שספק אם תחזור עוד פעם בחיי.

אז סבא יחזקאל, אני בטוח שאתה רואה הכל מלמעלה. עד יומי האחרון אזכיר איזה אישיות נעלה היית. אמרתי לך עוד בחייך שאני גאה שאתה הסבא שלי, ועכשיו אומר זאת שוב.
הגדולה והתפארת למי למי? לחי עולמים ולסבא לי.