לפני 15-20 שנה, כשעולם הרכב הישראלי היה עוד בחיתוליו, כיכבו בארץ 3-4 דגמים של רכבי שבעה מקומות. המאוחרים יותר, הזכורים גם לצעירים בינינו היו מאזדה 5 ומיצובישי גרנדיס, והמוקדמים יותר היו הפורד טרנזיט, הטרנספורטר, מיצובישי  L30 וטויוטה פריוויה.

עולם רכבי שבעת הנוסעים לא נשאר על עמדו מאז אלא הולך וגדל במהירות לשנה לשנה. עוד ועוד חברות רכב מייצרות אותם, והמהדרות ביניהן מייצרות כמה סוגים שמתחרים אלו באלו.

מה שמעניין עוד זו העובדה שסגמנט רכבי הפאר של מובילי שבעת הנוסעים הולך גם הוא ונהיה צפוף. הפעם אנחנו לא מדברים על הדגמים המפוארים ביותר כמו לנד-רובר, מרצדס וקאדילק אלא על רמת היוקרה הבינונית, זו שמחירה נע סביב הרבע מיליון שקל ומעלה.

לשם כך לקחנו לסיבוב את קיה סורנטו החדשה. הסורנטו, דור רביעי לדגם הראשון שיוצר כבר לפני קרוב ל-15 שנה, הפכה לשם נרדף למי שרוצה רכב שבעה מקומות טוב, מכובד ומרווח יותר מדגמי הסטנדרט המציפים את השוק, סטייל סקודה קודיאק, מיצובישי אאוטלנדר וניסאן אקס-טרייל.

המתחרים הישירים שלו הם הסנטה-פה למשפחת יונדאי שנמצא כאן זה עידן ועידנים ולאחרונה הצטרף למאבק ראש בראש הזה גם הטויוטה היילנדר.

הדור הקודם של הסורנטו, כאילו כדי ללמד אותנו עד כמה היה טוב, נרכש בהמוניו על ידי המשטרה והפך לרכב הסיור המזוהה ביותר איתה, וזה החדש החל גם הוא להירכש על ידה ממש כעת. הצטיידותו על ידי המשטרה כאילו מעידה שמדובר ברכב מעולה העונה על צרכים רבים.

הדגם החדש של הסורנטו נראה טוב מאוד והוא שונה לגמרי מקודמיו. טביעות האצבע של מעצב החברה החדש לוק דונקרוולקה שהיה מעצב של חברות יוקרתיות כמו למבורגיני, אאודי ובנטלי ניכרות היטב בכל דגמי החברה החדשים וכמובן גם בסורנטו.

המראה החיצוני מרשים, ואם אתם הטיפוסים שמחפשים את מחיאות הכפיים של הסביבה, מובטח לכם שתקבלו אותם.

בניגוד לחברות אחרות שמציגות רק רמת גימור אחת, הסורנטו נחת בארץ תוך שהוא מציע בו-זמנית 4 יחידות הנעה שונות. גרסת המבחן שלנו המצוידת במנוע טורבו דיזל בנפח 2.2 ליטר, גרסת כניסה הכוללת מנוע בנזין, גרסה היברידית וגרסה היברידית-נטענת ((PHEV. שלא במפתיע, ועל כך נרחיב בהמשך, בקיה החליטו להעניק את האבזור הבכיר יותר דווקא לגרסא ההיברידית וההיברידית-נטענת שלהם.

כניסה פנימה מגלה חלל עשיר המורכב מכיסאות בצבעי בז' ודיפון משולב בבז', בשחור ובנגיעות כרום נדיבות. בקיה, בניגוד לרכבים של חברות אחרות מנסים לקרוץ גם לשוק האמריקאי ולכן, במקום ליצר לנו דשבורד חף מכפתורים, הם מילאו אותו במספר לא מועט של לחצנים. זה מיצר פוזה ונראות שאמריקאים אוהבים. בלילה אגב, תגלו תאורת אווירה מרשימה ועשירה.

אבזור הבטיחות עשיר בכל רמות הגימור וכולל בין היתר מערכת מולטימדיה רחבה, מרשימה ודוברת עברית, המפעילה אפשרויות רבות עם הצמדת המכשיר באמצעות כבל USB (מה שאני לא אוהב באופן אישי, אבל לצערי הולך וצובר תאוצה בכל חברות הרכב). לצד זאת תקבלו 7 כריות אוויר – מהן אחת בין הנהג לנוסע, בלימה אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל ורוכבי אופניים הפועלת גם בקרבה לצומת, מערכת בקרת סטייה אקטיבית, ניטור שטח מת, בקרת שיוט אדפטיבית חכמה עם עצירה מלאה והאצה מחדש, בלימה אוטונומית בנסיעה לאחור, מערכת ליציאה בטוחה מהרכב אשר נועלת את הדלתות אם רכב חולף במקביל אליכם, בקרת אקלים מפוצלת עם פתחי מיזוג לכל שורות המושבים, לחץ קריאת SOS, בלם חניה חשמלי, והתרעה על עייפות הנהג.

רמת האבזור הבטיחותי, אם תהיתם, עומדת על 8 מתוך 8 על פי משרד התחבורה.

יחד עם זאת, בגרסת הדיזל, ואולי זה נעשה כדי לחנך את הנהג לרכוש רכב היברידי שאינו מזהם, לא תקבלו כיסא עור, כוונון חשמלי, חימום וקירור הכיסאות וכו'. חסרונם לא הציק לי באופן אישי, אבל זה היה יכול להוסיף לאווירה.  

גרסת המבחן שלנו כאמור, היא זו המצוידת במנוע טורבו דיזל בנפח 2.2 ליטרים המפיק 202 כ"ס ומומנט של 45 קג"מ המושגים כבר ב-1,750 סל"ד. זה נתון נאה, אבל כיוון שמדובר ברכב גדול ממדים וכבד, לא תדבקו לכיסא שלכם כשהוא יצא לדרך. התאוצה מ-0 ל-100 אורכת 9 שניות - טווח זמן מעולה, אבל דינאמיות וזריזות כביש הם לא המאפיין הבולט של הסורנטו.

הוא יותר רגוע. מיועד לנהגים בוגרים ומיושבים יותר ולא לצעירים שמחפשים איך לחרוך את הכביש.

תא המטען של הסורנטו, וזו רעה חולה של רובם המוחלט של רכבי השבעה מקומות ולא משנה מה מחירם, קטן משל משפחתית ממוצעת, ועומד על קרוב ל-200 ליטר. זה אומר שאם כל הנוסעים ישובים במקומותיהם ותצטרכו להעמיס מזוודה גדולה, כנראה שזה יהיה נוח יותר לשים אותה במרווח הנדיב מאוד שנמצא בין שורת המושבים הראשונה והשנייה. ואם במרווח של הנוסעים עסקינן, מדובר ברכב שמעניק נוחות של רכבי מנהלים ליושבים בשורה הראשונה ובשנייה, ואילו בשורה השלישית ניתן להושיב בקלות גם נערים מתבגרים.

הסעיף האחרון שבאופן אישי הפתיע אותי יותר מכל הוא צריכת הדלק. למרות שמדובר כאמור ברכב גדול וכבד, ולמרות שהוא היה עמוס בשבעה נוסעים, הסורנטו צרך ליטר דלק ל-13.8 קילומטר של נהיגה ארוכה ומאומצת. אם הייתי נוסע אתו בצורה רגועה יותר, אני בטוח שהמצב היה חסכוני בהרבה. ועם צריכת דלק כה פנטסטית, יסלחו לי החברים בקיה, נראה שהסורנטו ההיברידית בכלל מיותרת.