בעבר כתבתי על אירוע מעניין שאירע בליל וביום שמח"ת עם המשב"ק הרב חיים ברוך הלברשטם המכונה בשם "חיב"ה". אלא שמאז שכתבתי נוספו אצלי פרטים נוספים ואשכתב זאת מחדש.

ואלו היה דבריי: בהיותי עתה בחצרות קדשנו, פגשתי את הרב חיים ברוך הלברשטם וביקשתי ממנו לבדוק את אשר קרה עמו בשמחת תורה תשמ"ג בה נוכחתי וראיתי את הדברים במו עיניי. 

היה זה בליל שמחת תורה בעת ההקפות, כשר' חיים ברוך הגיע כשהוא בגילופין עם 'סמירנוף' ענק בידיים. כמות לא מבוטלת מתכולת הבקבוק כבר היתה בקרבו ופעלה את פעולתה.

כך הוא ניגש אל בימת הרבי וביקש מהרבי שימזוג לו מהבקבוק שאחז - לתוך כוס. 

הרבי, מתוך שמחה גדולה, אחז את הבקבוק וניסה לחלץ אותו מידי ר' חיים ברוך, אך הוא לא נתן והעמיק את אחיזתו בכל כוחו. אחד החסידים - חיים בלכמן - סייע לרבי, וכך חילצו את הבקבוק מידי חיים ברוך והרבי נטלו עמו לחדרו בסיום ההקפות. 

לאחר ההקפות הרבי ירד מבימתו עם הבקבוק בידו ולקח עמו לחדרו. 

למחרת, הרבי ירד להתוועדות שמחת תורה עם הבקבוק בידו ובכל עת ההתוועדות הבקבוק עמד על השולחן. 

כשהסתיימה ההתוועדות, הרבי צעד למקום של מעמד 'כוס של ברכה' ונטל עמו את הבקבוק, שניצב על השולחן משך כל הזמן. 

ר' חיים ברוך לא ידע את נפשו ופחד לגשת ל'כוס של ברכה', מחשש שהרבי יגער בו על אשר אירע בליל האתמול. לבסוף אזר אומץ והחליט לגשת ויהי מה. 

בפיק ברכיים וברעדה התקרב אל הרבי, וכשהגיע - הרבי מזג לו יין לכוס. חייך אליו ונטל את הבקבוק הגדול דאתמול ומזג לו גם ממנו, ואחר כך נתן לו את הבקבוק ואמר: "אל תשתה הכל לבדך, תחלק זאת לכל הציבור..." 

מסיים הרב הלברשטם ואומר: "תראו איזה אהבת ישראל יש לרבי. אתמול הוא לקח ממני את הבקבוק מחשש שמא אשתה מעל ומעבר ליכולתי והנה הרבי מרגיש צורך להחזיר לי את הבקבוק. הרבי לוקח עמו את הבקבוק ויחד עם כל ה'טומעל' של שמחת תורה הוא לוקח עמו הבקבוק ממקום למקום, עד שהוא מחזיר לי אותו בעצמו..."

•

באותו לילה של שמחת תורה, אחרי ההקפות, ר' חיים ברוך עלה לגן עדן התחתון ושכב על הרצפה וצעק (באנגלית). הבחורים שהיו בקרבת מקום וידעו שהרבי עומד לצאת מחדרו וללכת אל הספריה כמידי ליל שבת ומועד, הזדרזו להוציאו מחוץ לגן עדן התחתון לפני שכ״ק יצא לספריה. שני אנשים אחזו אותו והוציאו אותו החוצה, אלא שבדיוק אז יצא הרבי מחדרו. שני האוחזים בו היה גבם לשלט קה״ת כשהרבי יצא לספריה ור' חיב"ה שהיה בעולם אחר מלמל  דברים בקול רם. הרבי חייך והתחיל לנגן הושיעה את עמיך כשהוא עושה תנועה חזקה עם ידו הק׳ לעברו כשידו של הרבי מונפת אליו בקרוב ממש לפנים שלו.

•

בעת שכתבתי את הדברים דלעיל שלחו לי כמה שנכחו שם הארות והערות ואלו הן:

"כאשר התכופף הרב מאיר שי' הארליג מתחת לשולחן, והרים את הבקבוק על השולחן כדי לתתו לרבי על פי בקשתו, הרבי נתן לרחב"ה את הבקבוק, באמרו: דאס איז ניט פאר דיר, נאר צו געבן צו אנדערע. כשהקהל ראוהו עובר, התחילו לנגן הניגון "אי וואדיעמען" בלי מילים. ר' חיים ברוך איחל לרבי: דערלעבן איבער א יאר, והרבי ענה בקול רם: גם אתם! למחרת ביקשתי מרחב"ה קצת מהמשקה, ונתן לי בשמחה, ושמתי לב שהמשקה כבר איבד מחוזקו, כי עבר כבר 36 שעות בלי הפקק.

הארה נוספת שכתבו לי:

"כאשר ר' חיים ברוך הלברשטאם עלה לבימת הרבי אחרי ההקפות והרבי נטל ממנו את הבקבוק הוא המשיך לבכות, ואז הרבי הסתובב אליו וביקש למזוג לו, מישהו הגיש לו כוסית, ובידו הק' הימנית מזג לו הרבי קצת משקה, ובידו השמאלית הק', עשה כזה תנועה מלמטה למעלה, כאילו אומר "הוא יצא מההגבלות". לאחר שהרבי מזג לו לחיים מהבקבוק הגדול הוא לקח את הבקבוק ושמו עוד פעם לפניו על השטענדר. אחרי כמה דקות, כשהרבי יצא מהקפות, לקח את הבקבוק אתו לחדרו. למחרת לפני ההתועדות הגדולה הביאו את הבקבוק מחדרו הק', ובפי הבקבוק הי' פיסת נייר מגולגלת, כדי שלא יהי' משקה מגולה. המשב"קים שמו את הבקבוק מתחת לשולחן, ושמה עמד כל משך ההתועדות. עד שחיב"ה עבר בכוס של ברכה והרבי השיב לו את אבידתו",

ועוד כתב לי מי שהיה נוכח שם בקרבת מקום ממש:

"עמדתי די קרוב לבימת התפלה של הרבי, ולקראת סיום ההקפות, ניגש רחב"ה שי' עם בקבוק סמירנאף גדול עם ידית, וצעק לכל עבר והשמיע את עצמו באופן של גילופין. הוא התקרב יותר ויותר אל הרבי עם הבקבוק בידו ופילס לו דרך קדימה בין המון החסידים שעמדו שם בצפיפות רבה. כשהי' ממש קרוב למדרגות של הבימה, פתאום הרבי הסתובב במהירות ותפס את צוואר הבקבוק, כדי ליטול אותו ממנו. ר' חיים ברוך התעקש, והחזיק בידית, ולא נתן לרבי לקחתו. העומדים מסביב שחררו את אחיזתו מהבקבוק וכך יכל הרבי לקחת את הבקבוק, ושמו לפניו על השטענדר. חיב"ה התחיל לבכות, ובתחלה הרבי התעלם מבכיותיו, אבל הוא המשיך לבכות והרבי חמל עליו ומזג לו כוסית. כשהוא שומר על הבקבוק לבל יפול שוב לידי בעליו.

למחרת הרבי החזיר לו את הבקבוק עם חיוך גדול".

אשרי עין ראתה כל אלה.