כך הומצא

שואב האבק

אילו הייתם מוצאים את רחובות לונדון חסומים למעבר באמצע יום בהיר לפני כמאה שנה – בודאי הייתם מתפלאים לשמוע כי האחראית לפקק שנוצר היא כרכרת השאיבה של הוּבֵּרְט סֵסִיל בּוּת'. ובכן, קראתם נכון – כרכרת השאיבה.

הכירו את אחת הגרסאות הראשונות, של מכשיר הפלא – שואב האבק. במשך שנים רבות, היו מרצפות הבתים מכוסות בשטיחים גדולים, שמיום ליום היו מתמלאים בשכבות של אבק מציק וטורדני. אחת ממלאכות הבית החשובות בימים עברו הייתה הטיפול בשטיחים המאובקים. מידי תקופה היו עקרות הבית שולפות את השטיחים הגדולים, תולות אותן על מקום גבוה, שולפות את המחבט, והופ – מכות אחת ושתיים ומעלות ענני אבק מצטבר.

אבק רב שהצטבר בפינות הבית, אליו לא ניתן היה להגיע גם עם יעה ומטאטא, היה מצטבר וממתין – לעיתים לעולמי עד, כאשר במקרים שונים לא נמצא הדרך להסירו באמצעים שהיו אז.

רחובות לונדון לפני כמאה שנה

מעיף אבק

את רעיון שואב האבק, המציא הרבה יותר מאדם אחד. כבר מאות שנים שאנשים שונים, במקומות שונים ובתקופות שונות, עמלים כדי לפתח את הרעיון שיקל עלינו את מלאכת הניקיון המציקה. הראשון שידוע שייגע את מוחו כדי להמציא 'שואב אבק' היה דניאל הס, ממציא בריטי, שרשם 'פטנט' על מכונה לשאיבת אבק כבר בשנת תר"ך.

לא ידוע על מכונה כמו זה שתיכנן הס שאכן נבנתה בפועל ושימשה לשאיבת אבק – אבל הוא היה הראשון, ואחריו באו אחרים שפיתחו את השיטה ושיכללו אותה, עד שנולדו השואבים המוכרים לנו כיום.

אחד מן הממציאים שלקחו את הרעיון כמה צעדים קדימה, היה מיודענו הוברט ססיל. הוברט היה ממציא מחונן, שהיה אחראי על בנייתם של גשרים שונים, ופיתח 'גלגלי ענק' שפיארו פארקים מפורסמים ברחבי העולם. יום אחד, במהלך סיורו בתערוכה כלשהי, פגש הוברט בממציא שהציג לקהל את 'שואב האבק' שלו. זה לא היה ממש 'שואב' אבק – אלא יותר 'מעיף' אבק. המכונה שלו גרמה לאבק לעוף קדימה, במקום להישאב לתוך מיכל פנימי.

פרסום של מנוע החיפוש GOOGLE לכבוד יום הולדתו של הוברט | קרדיט: GOOGLE

הוברט נדרך. הוא מצא משימה כלבבו. את כל מרצו הפנה כעת אל שואב האבק אותו תיכנן. מחשבה מאומצת וניסיונות רבים נדרשו ממנו כדי להכריז שהצליח במשימתו, אך לבסוף יכל הוא לברך על המוגמר – מכונת שאיבת האבק שלו הייתה מוכנה לשימוש!

כרכרת שאיבה

בתחילה, פעלה המכונה של הוברט ססיל באמצעות בנזין, ותקופה קצרה לאחר מכן פיתח אותה הוברט מעט יותר עד שיכלה לעבוד באמצעות חשמל.

זו אמנם הייתה מכונת שואב האבק החשמלית הראשונה בעולם - אלא שהיא לא נראתה בדיוק כמו זו שאנו מכירים. כלל וכלל לא. מכונת השאיבה של הוברט הייתה גדולה כל-כך, שכדי להעביר אותה ממקום למקום, נדרש הוברט לחבר אליה צמד סוסים. היא הייתה ענקית וחסמה לעיתים את רחובות העיר לונדון כאשר הועמדה בסמוך לבתים שזכו לשאיבת אבק; זו הייתה מלאכה מורכבת – המכונה הועמדה מחוץ לבית, וצינורות באורך עשרות מטרים שחוברו לה, הושחלו דרך החלונות ושאבו בעזרת פועלים את האבק שעל החפצים.

ציור המתאר את המכונה של הוברט

המצאה לעשירים בלבד

רק עשירים הרשו לעצמם שאיבה באמצעות המכונה של הוברט. המחיר ל'ביקור' של המכונה בבית היה שווה למחיר החזקתה של עוזרת בית פרטית במשך שנה שלימה. מי שלא היה מפונק מידי, ויתר על התענוג היקר.

אחד מקירות המכונה היה עשוי זכוכית, בעדה יכל כל הקהל שהתקבץ ברחוב לראות את כמויות האבק והלכלוך שהצטברו במיכל שבתוכה. כל הגעה של המכונה לרחוב הייתה 'חגיגה' שלימה.

מוניטין רב צברה המכונה, כאשר מחלת קדחת שהתפרצה בימי מלחמת העולם הראשונה בארמון המלוכה הבריטי, מוגרה לחלוטין בזכות עבודה מאומצת של שאיבת אבק מכל רחבי הארמון. 26 טון של לכלוך ואבק נשאבו מתוך הבית המלכותי. יחד עם האבק הרב הוצאו גם חיידקים רבים, והקדחת המאיימת נעלמה כלא הייתה.

קרדיט: shutterstock

השואב הביתי

מי שהמציא לבסוף שואב אבק חשמלי ונוח היה ג'יימס מוּרֵיי סְפָּאנְגְלֶר. סְפָּאנְגְלֶר, שעבד כמנקה בחנות כלבו, סבל מאוד מהאבק ששאף כשטיאטא את השטיחים והחליט בשנת תרס"ז לבנות מכשיר שיאסוף את הלכלוך לתוך שק.

ג'יימס הצמיד לידית של מטאטא ארגז עץ קטן, שאליו הוא חיבר מאוורר חשמלי ישן אשר ינק את הלכלוך. בתוך הארגז הוא שם ציפית של כרית, שבתוכה נאסף האבק. כך נולד שואב האבק הביתי הראשון שפעל על חשמל.

ספאנגלר רשם פטנט על המכשיר והחל למכור אותו באזור מגוריו. אחד מלקוחותיו הראשונים היה יצרן מוצרי עור עשיר בשם וּוִילְיָאם הוּבֶר, שהתרשם מההמצאה והבין כי יש לה פוטנציאל מסחרי רב. הוא קנה מספאנגלר את הפטנט והחל לייצר שואבי אבק באופן מסחרי. המכשירים של הוּבֶר נמכרו היטב, והחברה קיימת עד היום.