אדמו"ר וחסיד

הרב אפרים אליעזר הכהן יאלעס זצ"ל

עבור חסידי חב"ד היה חורף תש"י, חורף חשוך במיוחד. השמש שקעה בצהריים. הסתלקותו של אדמו"ר הריי"ץ ביום י' שבט של אותה השנה הותירה את החסידים כואבים ורצוצים. בחשיכה שירדה על העולם חיפשו החסידים קרן אור חדשה; את דור ההמשך. את הנשיא שיוליכם ויאיר את נתיב דרכם.

לא כולם ידעו נכונה מה מסתתר מאחורי דמותו של מי שכונה אז הרמ"ש, הלא הוא הרבי נשיא דורנו. הרמ"ש, היטיב להסתיר את דרכיו ואת אורחות חייו, ועבור רבים הייתה ההתקשרות לרבי דבר שלא הובן מאליו.

יושב לצידו של הרבי בהתוועדות

"למה תתעצלו להתקשר?"

יהודי נכבד, מרבניה הגדולים של ארצות־הברית שמראה פניו העיד כי אינו חסיד חב"ד "מהסוג הרגיל", ידע כבר אז נכונה מי הוא הראוי להתקשרותם של החסידים, ולמי יאה לעמוד בראשות חסידות חב"ד. שמו של אותו רב, שגם שימש באדמו"רות כרבם של חסידי סאמבור, היה הרב אפרים אליעזר יאלעס.

במכתב שכתב הרב יאלעס לאחד מבני משפחתו שנמנה על חסידי חב"ד, קבל הוא על 'התעצלותם' של חסידים לקבל עליהם את הרמ"ש כרבי. וכך כתב הרב יאלעס:

ב"ה. יום א' לס' ואתה הקרב, תש"י, יום השלושים, פה ווילאמסבורג

ש"ב חביבי ויקירי הרב צבי שי'

לא יכולתי להתמהמה ולדבר אתך יקירי, כי נחפז הייתי לשוב למעון בנותי היקרות תחי' וגם עכשיו הנני מעט ממהר בדרך שובי הביתה.

במשך הזמן, כשעה וחצי, שהייתי בצל קורתו של עטרת חסידי חב"ד, צדיק אמת, הרמ"ש שליט"א, נתאמת אצלי הרושם שלי מן דיבורים קדושים וטהורים שיצאו מפי קודש הקדשים אדמו"ר נ"ע הכ"מ, ביחוד בליל הו"ר תש"ו בעת שאמר לי כי יתן עבורי את ההושענה ביד הרמ"ש שליט"א, כי ידו כידו וממילא פיו כפיו הקוה"ט.

אתפלא עליכם צעירי צאן קדשים, למה תתעצלו להתקשר באותו צדיק קדוש וטהור. הגם שהבנתי מדיבוריו הטהורים והנאמנים של הרה"ק הרמ"ש שליט"א כי אין רצונו עכשיו לנהל את העדה הקדושה, אבל עליכם צעירי חסידי חב"ד להתגבר אפילו על רצון צדיק, באתערותא דלתתא, למען כבוד השי"ת.

לא רבי אנכי, אבל תלי"ת הנני בן ותלמיד של רבי, וגם לרבות נכדו ותלמידו של רבי וצדיק הדור, איש אלקים קדוש ונורא, זי"ע, ויש לי ב"ה הרגשה באוירא דרבי.

אותו צדיק שליט"א מנחם שמו וכן הוא: לנחם את הלבבות הנשברים והנדכאים, והוא "משיב נפש" להשיב נפשו הקדושה של רבינו נ"ע לתלמידיו ואנ"ש שי'.

ש"ב אוהבו המצפה לישועה ונחמה שלימה

אפרים אליעזר במו"ה שלום הכהן יאלעס 

כותב המכתב, הרב אפרים אליעזר יאלעס הבין כבר אז, ימים ספורים לאחר ההסתלקות כי לא הותיר הרבי את צאנו ללא רועה. האדמו"ר הלא־חב"די הכיר כי "זרח השמש", ומאן ניהו  - "מנחם שמו".

מי היה אותו רב, שלבושי אדמו"רותו העלימו על דמות החסיד הבטל שהיה?

מגזע תרשישים

הרב אפרים אליעזר יאלעס, נולד בשנת תרנ"א, לאביו רבי שלום הכהן יאלעס, שהיה בן למשפחת רבנים ואדמו"רים מיוחסת שעמדה בראשות חסידות סאמבור. עוד מילדותו ניכרו בו אותות גדלותו. בהיותו עול לימים כבר עסק בכתיבת חידושי תורה, ורבותיו גמרו עליו את ההלל. בימי עלומיו עוד זכה לקבל מתורת רבו, רבי יוסף ענגיל זצ"ל שהיה מן הגאונים המפורסמים בדור הקודם.

יושב באסיפת 'אגודת הרבנים' שנערכה לכבוד ביקור ה'פני מנחם' בארה"ב

 במשך כחמש שנים – עד לשנת תרפ"א – שימש כאב בית הדין בעיר סטריא שהייתה מלאה בחכמים ובני תורה. בשנת תרפ"א, נאות הרב יאלעס לקבל עליו את עול הרבנות שהוצעה לו על בעיר ניו יורק שבארצות הברית, שם העמיד על תילה את קהילתו החדשה בה הספיק לשמש כרב רק כשנה, בטרם הוצעה לו רבנות הקהילה החרדית במדינת פילדלפיה שהייתה לאחד מריכוזי היהודים הגדולים בארצות הברית של אותם השנים.

מאז, ועד לפטירתו בשנת תשמ"ט, היה הרב יאלעס למגדלור רוחני עבור תושבי פילדלפיה. תשובותיו וכתביו בתורת הנגלה ובתורת הסוד קובצו והודפסו במספר ספרים, וגדולתו התורנית זיכתה אותו לעמוד בראשות 'אגודת הרבנים בארה"ב וקנדה'.

גאון וחסיד

כבר משנים קדמוניות התקשר הרב יאלעס בקשרי עבותות עם רבותינו נשיאנו. מן המכתב שהובא לעיל אנו למדים, כי כבר בשנת תש"ו הסתופף בצילו של אדמו"ר הריי"ץ, ובהושענא רבה של אותה השנה זכה לשמוע מפי קדשו אודות הרבי נשיא דורנו את הביטוי "ידו כידו".

בסדרת ספרי אגרות קודש, הודפסו עשרות איגרות מלאות בדברי תורה, מהן רבות הנוגעות בתורת הסוד, אותם שלח הרבי לרב יאלעס. המכתבים המיוחדים מלמדים מלמדים על התכתבות ענפה בין הרבי והרב יאלעס, שראויה ללימוד בפני עצמו.

רגע נדיר באחת ההתוועדויות..

חסידים מירושה..

בהזדמנות אחת, תמה חסיד בפני הרבי: מדוע מעניק הרבי יחס מיוחד כזה הכולל שיחות ארוכות, לרב אפרים יאלעס ולחסיד פלוני אחר שהרבי קירבו במיוחד?

את תמיהתו השיב הרבי באמירה: "אלו חסידים ש"ירשתי" מחותני"..

יחסו של הרבי לרב יאלעס היה יוצא-דופן, וכזה שחרג לחלוטין מגבולות המוכר. העובדה הבאה תעיד על כך:

היה זה ביום חמישי, כ"ו חשוון תשט"ז. אורח בא בשערי בית חיינו – הרב יאלעס, שעתה הגיע הנה ובשורה בפיו: מחר תיערך ברית לנכדו שנולד זה עתה, ולקראת השמחה במשפחתו בא הוא להיכנס ליחידות בחדרו הק' של הרבי. הרב נכנס ליחידות, ולאחריה נרעשו כולם מהגילוי לו זכה – לרגל ה"וואכנאכט" (כינוי ללילה שקודם הברית) אמר הרבי בפני הרב יאלעס מאמר מיוחד, שנאמר רק לו לבדו במהלכה של היחידות!

לאחר היחידות כתב הרב יאלעס את תוכנו של המאמר, שנפתח בדיבור המתחיל "אשרי תבחר ותקרב", וכך נותר מן המאמר תיעוד תוכנו. שנים רבות לאחר מכן, בשנת תשנ"א, יצא לאור המאמר 'מוגה' על־ידי הרבי לקראת יום ח"י בניסן, יום הולדתו של רבי לוי יצחק אביו של הרבי, ויום הכנסתו של הרבי בבריתו של אברהם אבינו 89 שנים קודם לכן.

ה'חזקה' בהתוועדות י"ט כסלו

מאז ראשית נשיאותו של הרבי, ועד שלהי שנות המ"ם, עת הלך הרב יאלעס לבית עולמו, היה הוא מן המבקרים הקבועים בהתוועדויות הרבי. כסא מיוחד עמד עבורו בסמוך לשולחן ההתוועדויות בכל התוועדות בה נכח. רק שניים זכו לכבוד מעין זה באורח קבע; הרב יאלעס וגיסו של הרבי – הרש"ג.

מחזה מוכר היה זה של הרב יאלעס ניגש לרבי במהלך התוועדות, אומר לחיים, ולמשך רגעים ארוכים מנהל עם הרבי שיחה תורנית.

'חזקה' קבועה הייתה לו לרב יאלעס. מידי שנה במהלך התוועדות י"ט כסלו בה נערכה 'חלוקת הש"ס', היה הרב יאלעס מגיש לרבי את עטו באמצעתו ציין הרבי על כרטיס את שמו הקדוש ושם המסכת אותה בחר ללמוד.

יושב לצד הרבי בעת ההתוועדות. ו' תשרי תשל"א

הרב יאלעס היה גם בין הנמנים על קבלת הדסים עבור ד' מינים. במשך שנים רבות היה הרבי שולח עבורו הדסים באמצעות השליח לפילדפיה הרב אברהם שם-טוב.

בין החסידים זכה הרב יאלעס ליחס של כבוד, בהכירם עד כמה נוטה לו הרבי חיבה ועד כמה מייקר הוא את דבריו של הרבי.

להקביל פני רבו ברגל

חוק ולא יעבור, היו שני ביקוריו השנתיים של הרב יאלעס עליהם שמר עד לשנתו האחרונה: במהלך חול-המועד של חג הפסח וחג הסוכות, היה עוזב הרב את ביתו שבפילדלפיה ומשכים לפתחו של הרבי כדי לקיים את מאמר חז"ל – חייב אדם להקביל פני רבו ברגל. באותם הזדמנויות זכה הרב יאלעס ליחידויות ומפגשים אישיים נדירים, שהמשיכו להתקיים אף בשנים בהם הפסיקו ה'יחידויות' הפרטיות.

על אחת מאותם פגישות של חול-המועד אנו קוראים ביומן משנת תשמ"ב:

אחר כך ניגש אליו הרב יאלעס לבוש שטריימל וטלית והרבי חייך אליו ודיבר עמו כמה רגעים אחר כך הרב יאלעס הלך אחרי הרבי ועלה איתו יחד במעלית וכשיצאו מהמעלית הרבי חייך (כנראה דיבר עמו במעלית) אחר כך נכנס אחרי הרבי יחד עם חתנו ושלושת נכדיו אל גן עדן התחתון הרבי חייך אליו וניגש לשולחן שעומד בגן עדן התחתון ובראש השולחן היה כיסא מרופד (גומי) עבור הרבי.

אחר כך התיישב הרב יאלעס כנראה על הספסל הקטן שהי' שם והשאר עמדו.

[. .] הם שהו עם הרבי כ-40 דקות אחר כך עמדו לצאת הרבי דיבר עמו עוד מעט וחייך אליו, והרבי ליווהו עד פתח גן עדן התחתון הביט עליו במבט חד עד שנעלם בין הבחורים אחר כך ניגש הרבי לקחת את הסידור מהשולחן [כי ישבו מיד אחרי התפילה והרבי היה עטוף בטלית] ונכנס לחדרו.

לצד הרבי בעת קריאת התורה של חול-המועד פסח

הביקור האחרון

ביקורו האחרון התקיים בימי חול המועד של שנת תשמ"ח, כמנהגו מידי שנה הגיע הגאון הישיש לביקור חג אצל הרבי. מלווה בבני משפחתו עמד הרב יאלעס בגן עדן התחתון והמתין לרבי שיעלה מתפילת שחרית. כשעלה הרבי והבחין בו, הושיט לו את ידו ללחיצת יד, ולאחר מכן קיבל אותו ואת משפחתו ביחידות. משך זמן לאחר מכן, יצאו משפחתו של הרב יאלעס והוא נותר לשוחח עם הרבי לבדו.

כמחצית השעה ארך הביקור, ובסיומו נפרד הרב יאלעס מהרבי שיצא אחריו ללוותו לדרכו. נתמך בשני נכדיו צעד הגאון הישיש לאחוריו, כשהוא נזהר שלא להפנות את גבו לרבי. בטרם נפרדו, התבטא הרבי כלפי הרב יאלעס - "יראה כהן בציון", ולאחר מכן הוסיף שעתה הוא יום טוב שינגנו שיר שמחה; הקהל שעמד מסביב פצח בשיר "ושמחת בחגיך" והרבי עודד את השירה בידיו הקדושות כשהוא מביט במאור פנים ברב יאלעס ובשאר הסובבים.

במשך דקות ארוכות עמד הרבי על מקומו, כשהוא ממתין עד שהמכונית שבה נסע הרב יאלעס יצאה לדרכה.

אחרית ימיו

מעט יותר מחצי שנה לאחר ביקורו זה, בכ"ה מרחשוון תשמ"ט, השיב רבי אפרים אליעזר הכהן יאלעס את נשמתו ליוצרה, כשהוא מותיר אחריו את קהל עדתו שבורים וכואבים. עם פטירתו בא לסיומו פרק של קשר מופלא בין חסיד לרבו, שדוגמתו דומה שלא היה בנמצא.