מענדי קורטס, עיתון כפר חב"ד

הם לא נפגשים לעיתים תכופות.

"דבר ראשון, מה קורה בלוד? שמעתי שהיו שם פרעות רציניות", מתעניין הדוד.

"המצב יחסית בסדר, כבר יש שקט", מרגיע האחיין.

"אתה מודע לכך שאני מגיע לשם להופעה בהמשך השבוע", מוודא פריד.

מסתבר שפרידמן לא ידע. "מתי?" הוא שואל.

"ביום חמישי. משם אני נוסע לשדה וחוזר לארה"ב. מה, אין מודעות?" מחייך אברמל.

"לא ידעתי", אומר שמחה. "בשבילי זה יום פנוי. אגיע לשם עם הילדות. בשבילך זו ההזדמנות לעשות השלמה להופעה ההיא".

•

את מה שקרה ב"הופעה ההיא", בחודש תשרי תשע"ו, אברמל פריד לא מסוגל לשכוח. השעה הייתה עשר בלילה. רגע השיא של ההופעה באצטדיון העירוני של לוד. האורות עומעמו. שקט כמעט מוחלט השתרר באולם רחב הידיים. פריד לבש את טליתו ופצח בקטע חזנות על הפיוט המרכזי בתפילות מוסף של הימים הנוראים. "וּ-נְ-תַ-נֶּ-ה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַ-יּוֹם", ניסר קולו את המרחב הענק. "כִּי הוּ-א נורָא וְאָיֹם". האלפים מחאו כפיים וליוו את השירה חרישית. "וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ". הכינורות הצטרפו. "וְיִכּוֹן בְּחֶ-סֶ-ד כִּסְאֶ-ךָ".

בשלב הזה אירע לפתע לבעל מנגן החסידי והוותיק, שחרך את הבמות היהודיות הכי גדולות בעולם, משהו שלא אירע לו בכל שלושים וחמש השנים שבהן הופיע עד אותו ערב. הקול העוצמתי והמפורסם שלו נחנק. לטון הגבוה במילים "וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת" הוא כבר לא הצליח להגיע כראוי. שניות ספורות לקח לו להתעשת. הוא חזר לנגן, אך מאז ועד סוף ההופעה לא חזר לעצמו לחלוטין. הקהל המופתע דווקא הגיב בסלחנות יתירה שהתבטאה במחיאות כפיים ובשירה בקול רם יחד עם אברמל במשך דקות ארוכות עד סיום ההופעה. זה היה פידבק נדיר שביטא את האהבה הגדולה של הציבור הישראלי על כל גווניו, לחסיד האמריקני המזוקן, שהצית את נשמתם בדרכו.

• אברמל, מה הרגשת אז?

"אוי ואבוי, רציתי שהאדמה תפער את פיה. חשבתי לעצמי 'ריבונו של עולם, תציל אותי' איך יוצאים מזה".

רק לאחרונה הבין פריד מה באמת קרה לו שם. "זה היה בתחילת הקורונה", הוא משתף, "כשממש חששו ושמרו על בידודים והרחקות. הוזמנתי להופיע בהרי ניו יורק בפני ילדים מיוחדים. המופע התקיים בסגנון דרייב אין, המשתתפים כולם ישבו במכוניותיהם ואני עמדתי ושרתי על במה באמצע. את מחיאות הכפיים החליפו צפירות הרכבים, כך ידעתי אם הקהל נהנה. בכל אופן באותה הופעה, באיזה שהוא שלב, פניתי לצד של הבמה. הייתה שם מכונת עשן גדולה, כמו שיש בכל הופעה, ובלי כוונה שאפתי עשן מקרוב. לרגע אחד הרגשתי שוב בדיוק את מה שהרגשתי בלוד, כמו סכין שמנסרת את גרוני. זה עבר אחרי כמה שניות, אבל אז נפל לי האסימון כמו שאומרים, והבנתי הכל.

אברמל פריד ושמחה פרידמן בשיחה עם כותב השורות, מענדי קורטס (צילום: ארקה גליס, באדיבות 'כפר חב"ד')

"זה לא שבאתי להופעה ההיא בלוד עם קול צרוד או משהו. רוב ההופעה עד אז, במשך כשעה וחצי, הייתה מיוחדת. הקהל היה קהל טוב, מאוד נהניתי. חשוב להדגיש את זה. רק לקראת סיום, כשעמדתי לבצע את "ונתנה תוקף", התכופפתי לשנייה אחת כדי ליטול את הטלית וללבוש אותה. מסתבר שהטלית הייתה ליד מכונת עשן. מאז אני ממש מתרחק מהמכונות הללו, כמו מאש, כמה שיותר".

שמחה: "אנשים לא מבינים מה זה לצאת לציבור פרונטלית ולהופיע על במה. גם על במה בחתונה. זה דורש מיומנות, התמודדות עם כמה אתגרים. זה אתגר ואולי גם מקצוע בפני עצמו. יש הרבה זמרים טובים, מוצלחים מאוד, שמסתפקים רק ב'אחורי הקלעים' ומתמקדים בהוצאת דיסקים ולא מופיעים ברבים בגלל זה. גם על פי הלכה יש מושג שנקרא 'אימתא דציבורא', אימת הציבור".

אברמל: "מספרים על רב וחזן שהגיעו לאודישן באחת הקהילות בארצות הברית. במוצאי השבת העניק ראש הקהילה לרב אלף דולר על עבודתו ולחזן רק 500 דולר. החזן התפלא. 'הרי אני עבדתי גם במעריב וגם במוסף ובמפטיר ואילו הרב דיבר בקושי עשר דקות לפני קריאת התורה, איך זה שהרב בכל זאת קיבל פי שניים ממני?'. ענה לו ראש הקהל: 'אתה עבדת עם הפנים לקיר, הרב היה עם הפנים אלינו'… זו לא רק סיפור משעשע, זה די שיקוף של מציאות. בהופעות הזמר יוצא לפני אלפים, שמסתכלים עליו ומצפים שיספק להם את הסחורה, זה לא קל כמו שזה נשמע".

• אחרי ארבעים שנה על במות לא מתרגלים?

אברמל: "אין הופעה שאין לפניה התרגשות. גם היום. בהתחלה באמת היה יותר חשש, כי זה היה חידוש. כיום זה בעיקר התרגשות".

שמחה: "בסוף הזמר הוא זה שנמצא בפרונט, אבל לא הכל באמת תלוי בו. ההצלחה תלויה גם בתזמורת, בקהל, בהרבה דברים שמשתנים. כשיש תזמורת קבועה, שהזמר רגיל לעבוד איתה, כמו שיש בדרך כלל לזמרים גדולים, זה קצת מרגיע ומסיר חלק מהחששות".

אברמל: "אתמול היה לי חידוש שלא היה ארבעים שנה". פריד שולף את מכשיר הסלולרי שלו ומציג צילום מסך מהתראת 'ווייז' ששוגרה ערב קודם לכן לנהגים רבים באזור אולם האמפי־פארק של בית שמש. "הדרך חסומה בעקבות הופעה של אברהם פריד", נכתב בה על הרקע הכחול והמוכר של אפליקציית הניווט הישראלית. "הופעתי בהרבה מקומות", אומר פריד, "אבל להופיע בווייז? זה חידוש".

•

למעלה משלושים וחמש שנים במקצוע מבדילות ביניהם. הדוד, ר' אברהם שבתי הכהן פרידמן, שר ומופיע כבר 42 שנה. מאחוריו עשרות אלבומים ושירים שהפכו ללהיטים בקרב רבים בציבור הדתי והישראלי. האחיין, ר' שמחה פרידמן, יליד תשד"מ, תושב שיכון חב"ד בלוד, פרץ לעולם השירה וההופעה הבימתית רק לפני כחמש שנים, אולם בזכות כשרונו המוזיקלי הנדיר העפיל לצמרת בעלי המנגנים החסידים. את אלבום הבכורה שלו, 'לבדך', השיק לפני חודשים אחדים. האלבום גרף תגובות אוהבות מהציבור ושבחים מקצועיים מקולגות. 

הם מאוד דומים ווקאלית. שניהם מודים בכך. "ההבדל העיקרי בינינו הוא שאני יליד הארץ", מדייק פרידמן האחיין, "שפת האם שלי היא עברית וזה קצת מייחד אותי על פני שאר הפרידמנים ששרים, שהם אמריקנים. אבל בסוף כולנו באמת, כל האחיינים, מאוד דומים לדוד כי גדלנו עליו, ואני בטוח שזה ניכר על כולנו. רק בני הדודים מרכוס מלהקת ה'יום השמיני', יש להם סגנון שירה שונה משלהם".

בין השניים יש עוד הבדל בולט וניכר. הבדל שעל במות קצת קשה לשים לב אליו. שמחה הוא תוסס ודומיננטי, טעון באנרגיות. הדוד אברמל מיליטנטי, צנוע, על גבול הביישן. "מישהו פעם שאל אותי בראיון אם אחרי כל כך הרבה שנים באור הזרקורים אפשר להגיע לגאווה", מחייך פריד. "עניתי לו שזה פסוק מפורש מתפילות לשלושה רגלים. אומרים 'וְהופַע וְהִנָּשֵׂא'. אחרי הופעה מתנשאים..."

פריד יודע לצחוק על מה שהוא לא. העולם כנראה טועה בו ובגדול. הוא רחוק כמטחווי קשת מזוהר והילה, הוא אפילו בז לכל זה. "בכלל אני לא אוהב את המילה הזו, 'זמר'", יצהיר מאוחר יותר תוך הנפת יד בזלזול, בעיצומה של השיחה גלויית הלב והראשונה מסוגה עם 'כפר חב"ד' לצד אחיינו הישראלי. "אני בעל מנגן", יקבע נחרצות. אברמל חש כשליח של הרבי. זו מבחינתו תמצית חייו.

"לפני שהתחלתי להופיע בישראל בקביעות, בסוף שנות המ"מים", הוא מספר, "דיברתי בהוראת הרבי עם כמה מעסקני חב"ד וחברי אגודת חסידי חב"ד בארץ. הם אמרו לי כמה דברים, אחד מהם היה שחשוב שאדע ואבטא זאת שאני לא הדובר של חב"ד. אגב, במהלך השנים הוזמנתי לשיר גם בחוגים שהכי מתנגדים לחב"ד, באחד מהם אפילו העירו לי אחרי ההופעה שלא אשיר ווי וואנט משיח נאו. הם לא יכלו להכיל את זה. 'מה זה משיח נאו?' אמרו לי. 'לדרוש מהקדוש ברוך הוא? זה לא מקובל!' בשנים האחרונות זה השתנה, אגב".

האחיין שמחה מתקשה להסתיר את חיוכו. "בסוף נרצה או לא, מה שמייחד אותך זה הנקודה החב"דית", הוא אומר לדוד אברמל. "כולם יודעים למי אתה מתכוון באמת כשאתה שר בדביקות את השיר 'רצוננו לראות את מלכנו'".

פריד צוחק: "אל תגלה".

•

על השולחן אלבומו החדש של שמחה פרידמן. חמש שנים הוא עבד עליו. "כשהתחלתי להיכנס לעולם השירה והבמה באופן רציני", מספר שמחה, "חשבתי שאוציא רק מוזיקה ישראלית, עם מילים מקוריות. רציתי שזה יהיה הסגנון שלי, ובאמת אלו היו השירים הראשונים שהוצאתי, כמו 'יתגדל' ו'נשמה'. בסוף אחרי תקופה קצת 'חזר לי' הסגנון החסידי האותנטי, ובדיסק שילבתי את כל הסגנונות".

חמש עשרה רצועות כולל דיסק הבכורה של שמחה פרידמן. אחת מהן היא ניגון חב"די עתיק. אחת עשרה אחרות הן סינגלים שלו שכבר פרסם אותם אחת לתקופה בשנים האחרונות. מסתבר שזו עצה שקיבל מדודו. "אני מדבר עם אברהם המון על מוזיקה", הוא מספר. "למעשה כבר מאז שהייתי בחור בישיבה והלחנתי. עם מי היה לי לדבר על מוזיקה אם לא איתו? גם באלבום הזה יש לו חלק בלתי מבוטל. הוא אמנם לא הדריך אותי 'תעשה ככה' או 'תעשה ככה', אבל בהחלט שולבו בו דברים שהוא אחראי להם בלי שהוא יודע.

פריד ופרידמן בהופעה משותפת (צילום: שניאור שיף)

"לפני בערך חמש שנים, כשהתחלתי לשיר ולהופיע על במות, סיפרתי לו שאני מתכוון להתחיל לעבוד על אלבום בכורה. הוא מיד אמר לי: 'למה אלבום? תוציא סינגלים'. במבט לאחור, ואחרי שהתחלתי להגיש ברדיו, אני מבין שהוא צדק. היום העולם עובד אחרת ולסינגלים בודדים יש הרבה יותר אפקטיביות, כי תמיד מחפשים בכל אלבום רק את 'הטובים ביותר' והשאר נזנחים באופן יחסי".

השיר הראשון שהקליט פרידמן היה 'נשמה', המדבר על נשמת היהודי שנותרת זכה וטהורה בכל גיל, ועל הצורך להתבונן בתפקיד שיש לאדם, שבו הנשמה מלובשת, בעולם. "הקלטתי את השיר הזה בגיל 15 ושלחתי אותו לאברמל", נזכר שמחה. "הוא הציע לי לשנות בו כמה מילים. הסגנון של השיר אז היה חידוש גדול מאוד. גם בשיר על הרש"י הראשון בתורה, כשעבדתי עליו שנים מאוחר יותר, הוא לא אהב את הסיום שלו בהתחלה, את התשובה לאומות העולם, וטען שצריך יותר להדגיש אותה בשירה. בעקבות הערתו אכן שינינו".

פריד: "האמת שאני מאוד מקפיד על טקסטים. אני מקבל אין ספור שירים חדשים, כל הזמן. הדבר שהכי מעניין אותי, כבר בהתחלה, הוא מה המילים של השיר, איזה מסר הם באים לבטא. חיזוק? עידוד? תקווה? אם הטקסט לא מדבר אליי אני אפילו לא שומע את השיר. כל שיר צריך לעורר את האדם, להניע אותו וללמד אותו משהו. בשיר 'נשמה' שלך לדוגמה, זה לא היה הסגנון שלי לכתחילה בגלל המילים, אבל אמרתי אם אתה כל כך קשור למה שכתבת זה שייך לנשמה שלך. שנים אחרי זה הבנתי שנשמה זה אכן אתה".

שמחה: "אגב, את המילים ב'נשמה', שהתווספו בהמשך, 'חשוב עלי, שמור עלי, רחם עלי', טאטי (אבא של שמחה, אח של אברמל. מ"ק) הציע".

פריד: "נו, ההוספה הזו באמת מבטאת מסר שיש בו כדי לעורר את המאזין, זה לא רק ווארט בעלמא".

שמחה: "פעם היינו בהופעה משותפת, והשמעתי לך את השיר 'לבדך' שאז עבדתי עליו. הוא מסתיים במילים 'אתה הוא לבדך'. אמרת לי שחסר לך בו משהו. השיר בסדר אבל צריך בסיום שלו משהו שיבטא את ריקוד משותף עם הקב"ה. בעקבות ההערה הזו חשבתי איך לשלב זאת בשיר ובסוף שילבתי מנגינה כזו. זה מעניין מה שאתה אומר, בעצם טקסט לא מספיק שיהיה חזק, הוא צריך לעורר למשהו".

פריד: "ברור, אני מקפיד על זה".

• אברמל, מבין כל השירים של שמחה, את איזה שיר הכי אהבת?

פריד לא מתלבט. "את יתגדל ויתקדש", הוא משיב. "זה שיר שמח, מעורר, מחזק".

•

הקול נשאר במשפחה. לפריד חמישה אחיינים בעלי מנגנים. כל אחד מהם עושה חיל בעולם השירה בדרכו ובסגנונו. כולם שואבים את השראתם מהדוד. שמחה פרידמן, בנו של הרב אלתר אליהו פרידמן, מוותיקי חברי המערכת של 'כפר חב"ד', הוא הנציג הישראלי. "אני דווקא לא חשבתי שאשיר בציבור ושאהיה זמר", מפתיע שמחה. "חשבתי שאהיה נגן טוב, שאחלוש על תזמורת ובזה אתעסק".

את הכישרונות המוזיקליים שלו ניתב פרידמן בבחרותו בעיקר להלחנת שירים ולנגינה. מפעם לפעם גם מצא את עצמו מופיע באירועים שונים, באופן ספונטני. כך לדוגמה, באירוע הענק ב'יד אליהו' בג' תמוז תשנ"ו הופיע לצד הדוד ר' אברמל. את השיר המיוחד שלו, על הרש"י הראשון של התורה - שתנועות רבות בו שאב מניגונו של אביו בלימודו - מכר לפני מספר שנים לאחד מהזמרים החב"דים. לא עלה על דעתו כי יבקש זמן לא רב לאחר מכן לבצע את השיר בעצמו. כשהגיע למסקנה הזו, רכש את השיר של עצמו בחזרה.

• שמחה, מתי הבנת שעתידך בשירה?

"זה קרה לפני כמה שנים. הייתה לי אז תזמורת שלימה, אני הייתי המנהל שלה והמנגן על הקלידים. 'שמחה' קראו לה. באחד הערבים, לקראת חתונה שהחלה, הזמר לא הרגיש כל כך טוב, כנראה היה לו קצת חום, והוא ביקש ממני 'לחפות' עליו. כך יצא שבמהלך אותה חתונה, לצד נגינתי היו גם שירים שלמים ששרתי. ואנשים התחילו להסתכל. סיפרו לי אחרי זה שרבים שאלו, 'מי זה שר?'

"אבל עדיין לא הבנתי שעתידי בשירה. זמן קצר חלף ומישהו ניגש אליי ואמר לי שהוא מעוניין שאשיר בחתונה של הבת שלו. לא התייחסתי אליו ברצינות. אמרתי לו, 'מה? אתה בטוח שאני?' בעיניים שלי באותה תקופה בכלל לא הייתי זמר. לאהוב מוזיקה זה משהו אחד אבל לתחזק אירוע, כמה שעות ברציפות, זה כבר משהו אחר, מי שאין לי את היכולות יתקשה בכך מאוד. אני זוכר שהתלבטתי ובסוף נעתרתי, אמרתי אנסה. מי שמאוד דחף אותי לכך גם היה המתופף בתזמורת שלי, הוא סבר שאני יכול להצליח.

"התחלתי לשיר עם התזמורת. במקביל גם עשיתי פיתוח קול. לא רק בעניינים הטכניים הייתי צריך להשתפשף. גם תודעתית הייתי צריך לשנות את כל המחשבה. להיות זמר זה בעצם לצאת מהפנטזיה שקיבעתי לעצמי בראש, להבין שאני יכול ושאני מסוגל".

פריד: "אגב התזמורת של שמחה, אני נזכר כשהוא היה ב'קבוצה', בתחילת שנות הסמ"ך, לקחתי את הילדים שלי לאולפן כדי להקליט איתם שירים נוסטלגיים שאהבתי. הילדים שלי שרים מאוד יפה ומי שהציעה לי לקחת אותם הייתה אשתי. ההקלטות נמשכו יום שלם. היה צורך למישהו שילווה מוזיקלית. מה עשיתי? פניתי לשמחה. הוא ליווה אותם בנגינתו. אני חושב שאני עדיין חייב לו כסף על זה".

שמחה: "שילמת לי. אני זוכר שנסעתי לשליחות, ולפני זה הבאת לי מעטפה ואמרת לי תודה רבה על ההקלטות".

תשרי תשפ"ב. שמחה פרידמן הוא זמר חסידי חרדי בולט. היומן שלו עמוס בחתונות כמעט בכל ערב. בשעות צהרים הוא מגיש תכנית רדיו מוזיקלית ברדיו קול חי. מאחוריו אלבום אחד ושפע של תוכניות להמשך. "אני מחפש חומרים טובים, רוצה ליצור תוכן איכותי וייחודי ולהוציא אלבומים נוספים", הוא אומר. "יש לי חלום להוציא אלבום של שירי שבת חב"דים, לעשות איזה פרויקט. יש ניגון בספר הניגונים, ניגון ע"ז, בשם 'ניגון לשבת ויום טוב', כולם מכירים אותו, שלפי המסורת הרבי הריי"צ ניגן עמו את 'אשת חייל' בליל שבת. ואני רוצה להנגיש את זה לקהל, להחיות מחדש את ההלחמה הזו בין הניגון ובין המילים, וכך עם שירים חב"דים נוספים".

• המפגש המלא של הפרידמנים הכולל זיכרונות מהרבי, חזונות לעתיד, רגעים מאחורי הקלעים וגם שיחה נרחבת על התמורות המשמעותיות במוזיקה החסידית לאחרונה - במגזין החג של עיתון 'כפר חב"ד'