לא תמיד היו לילות חול המועד בריכוזי חב"ד, מלאים במפזזים ומרקדים, כפי שהם כיום. בעבר, היה מנהג החסידים להתוועד בלילות חול-המועד ולומר יחד 'לחיים' בדיבוק חברים – אך מנהג היציאה לרחובה של עיר כדי לרקוד ולזמר ב'שמחת בית-השואבה', הריהו מן החידושים שנתחדשו בדורנו זה האחרון.

הרבי תובע – שמחה!

היה זה בליל החג הראשון של חג הסוכות תשמ"א. באופן מפתיע וללא הכנה מראש, החל הרבי לומר שיחה לקהל לאחר תפילת ערבית של חג ראשון. בעיקרה עסקה השיחה בענייני 'שמחת בית-השואבה', ועם סיומה פתח הרבי בשירת הניגון "אתה בחרתנו", כשהוא מעודד את הקהל שהצטרף לשירה. עם שובו של הרבי לחדרו, החלו ריקודים שנמשכו שעה ארוכה. משם, פנו החסידים לאכול סעודת חג, ולאחריה התיישבו להתוועדויות ארוכות שנמשכו יותר מהרגיל והיו שמחות ומיוחדות.

הרבי באחד מלילי חג הסוכות תשמ"א

למחרת, שבו הדברים על עצמם. לאחר תפילת מעריב נשא הרבי שיחה מיוחדת שנסבה אודות עניין שמחת בית השואבה, ולאחריה פצח הקהל בריקודים שהפעם נמשכו לאורך כל הלילה. מעגלי רוקדים מילאו את 770 והסוכה הסמוכה.

ולמחרת – שוב!

לאחר תפילת מעריב אמר הרבי שיחה לקהל החסידים במהלכה תבע – שמחה! ולאחריה פצחו הכול בריקודים שהלכו וגדלו במהירות. תחילה רקדו כולם לצד 770, אך עד מהרה החלו המעגלים נעים במורד רחוב קינגסטון כשהם סוחפים אל תוכם את הנקרים בדרכם. בפינת הרחובות קינגסטון ומונטגומרי נעצרו החוגגים, והרחוב נחסם לתנועה בידי המשטרה. מאז ועד היום, הפך שטח זה שבפינת הרחובות קינגסטון ומונטגומרי לרחבת הריקודים הגדולה של שמחת בית השואבה בקראון הייטס.

החסידים יצאו לרקוד מחוץ ל-770

והיו מרקדים כל אותו הלילה

במוצאי שבת דיבר הרבי על שמחת בית השואבה בשבת וביום חול, והדגיש מספר פעמים בדבריו את החשיבות לערוך שמחת בית השואבה בחול המועד עם כלי זמר ובראשם החליל כפי שהיו מנגנים בשמחת בית השואבה בבית המקדש. מיד בתום השיחה הובאה תזמורת לצומת קינגסטון ומונטגומרי, והחלו ריקודים שנמשכו כל הלילה.

מאז אותה שנה - תשמ"א – הפכה השיחה בליל כל אחד מימי חג הסוכות למנהג של קבע. לאחר תפילת ערבית היה הרבי פונה אל השטענדער העומד בקצה בימת התפילה ופניו אל הקהל, ונושא שיחה בעניינו של יום. בין העניינים שנשמעו פעמים רבות באותם שיחות, היה ביאור עניינם של ה'אושפיזין' היומי, וכן החשיבות המיוחדת בהשתתפות ובריקוד בשמחת בית השואבה.

JEM

היכן הסטנדר?

בשנת תשנ"ב, כאשר המונים גדשו את בית חיינו וביקשו לחזות בפניו של הרבי בעת אמירת השיחה בלילות חול המועד, הוחלט כי השיחה תאמר מבימת ההתוועדויות ממנה ניתן היה לראות ולשמוע את הרבי בנקל יותר. לשם כך נבנה 'גשר' מיוחד המחבר בין בימת התפילה לבימת ההתוועדויות. במקומו של הרבי על בימת ההתוועדויות הועמד כסא, על מנת שהרבי יוכל לשבת עליו בשעת אמירת השיחה.

בלילו הראשון של חג הסוכות התקרב הרבי לשולחן ההתוועדויות, אך סירב לשבת על הכיסא, כשהוא תמה בפני המזכיר הרב יהודה ליב גרונר ע"ה "היכן הסטנדר?". הרבי נשא את השיחה בעמידה, כשהוא נשען על השולחן בידיו הק', לעיניהם של החסידים שלא היו רגילים למחזה הנדיר..