השליחה מינדי שמרלינג, תל אביב

הכל התחיל לפני כמה שנים, ליל יום הכיפורים הכל מוכן כדי לצאת ולמהר להגיע לתפילת כל נדרי, התרגשות באוויר גם הילדים הקטנים מתנהלים בהתאם, מהרחוב כבר נשמעים קולות האופניים (כשהיינו פעם בשבת שבע ברכות משפחתית בכפר חב"ד, אמר אחד הילדים בפליאה גדולה, ששבת בכפר חב"ד זה כמו יום כיפור בתל אביב, אבל בלי אופניים)

ואז בדיוק כשאני רוצה לצאת, מגלה שנעלמה לקטן הנעל, נעל בד כמובן או בשפה שלנו נעלם ה'קרוקס'.

אמרתי לילדים הגדולים יותר שיצאו לישיבה כדי שיספיקו להגיע בזמן לתפילה והתחלתי לחפש. עשרים דקות של חיפושים מייגעים והאבדה סוף סוף נמצאה.

ידעתי שאני מפסידה כל נדרי,

יצאתי לדרך קצת הרבה מאוכזבת, מפלסת דרך בכיכר רבין בין הרוכבים, ממשיכה לשדרות חן, מקווה להספיק לפחות משהו. תוך כדי הליכה ניגשת אלי בחורה צעירה לא דתית ושואלת בהיסוס, אם אני יודעת איפה יש כאן בית כנסת, היא חדשה בתל אביב ומאוד רוצה להשתתף בתפילת יום כיפור. מיד הזמנתי אותה להצטרף אלי לתפילה, היא הגיעה איתי בשמחה ואני כבר הבנתי שהאיחור שלי לגמרי מתוכנן.

בסיום התפילה היא הציגה את עצמה - שני קוראים לה. דיברנו קצת, סיפרתי לה את סיפור הקרוקס הנעלם שבזכותו נפגשנו, הזמנתי אותה להגיע שוב גם במהלך השנה, היא אמרה שלא מבטיחה והלכה.

•

עברה שנה מליאה וגדושה

שכחתי לגמרי מכל הסיפור

שוב יום כיפור

תפילת ערבית של ליל יום הכיפורים בישיבה. תפילה מרגשת מליאה ניגונים, קהל גדול שמצטרף לשירה ופתאום מישהי נגשת אלי, אומרת שלום בחיוך גדול לקח לי רגע או שניים להזכר - שני,

זו היא.

שנה שלימה לא התראינו, אבל שוב יום כיפור והיא שוב כאן כאילו רק אתמול הייתה.

הפעם סיפרה שעומדת להתחתן ויש לה הרבה על מה להתפלל. בסיום התפילה שוב הזמנתי שתגיע, כבר הבנתי שמבחינתה בית כנסת זה רק ביום כיפור,  כך שההזמנה נשארה תלויה ועומדת.

בשנה הבאה שני כבר הגיעה שמחה ומאושרת עם בעלה והפעם התפללה שתזכה לילד.

זה היה מעניין היא התרגשה לפגוש אותי כאילו אנחנו חברות משכבר הימים, ואני כבר יודעת שאנחנו חברות רק של יום הכיפורים.

שנה אחר כך הגיעה הקורונה

נזכרתי בה בליל יום הכיפורים היו תפילות היה סגר ושני לא הגיעה, לא הייתה לי שום דרך ליצור איתה קשר.

חשבתי שכאן הסתיים הסיפור

אז חשבתי.

לפני כחודש בעיצומו של החופש הגדול, יצאתי לקנות משהו, רק יצאתי מפתח הבית לרחוב ונגשת אלי אישה עם עגלת תינוק, מאחור צועד כנראה בעלה ובהתרגשות קוראת לי - ואומרת: "איך אני שמחה שאני פוגשת אותך כל כך רציתי לספר לך שילדתי בן". היא ממשיכה לדבר

ואני מנסה בכל הכח להזכר מי זו

לא מצליחה

לא נעים

ואז היא אומרת  - כל כך הצטערתי שיום כיפור שעבר לא יכולתי לבוא לישיבה בגלל הקורונה

בום -נופל לי האסימון -

שני מיום כיפור

זו היא!

איזו התרגשות, נולד להם בן

וכמה היא שמחה שפגשה אותי

היא כל כך רצתה לדבר איתי ולא ידעה איך? ויש לה כל כך הרבה דברים להתייעץ עליהם.

מסתבר שבדיוק הם עברו דירה, וכעת הם גרים ברחוב לידינו

וסוף סוף אנחנו יכולות להחליף טלפונים

שמרתי אותה באנשי הקשר שלי בשם

שני מיום כיפור.

בראש השנה שלחתי לה את זמני התפילה והזמנתי אלינו לסעודה.

ואכן בעיצומה של סעודת החג הם הגיעו, עם התינוק. באו במיוחד לשמוע שופר

הביאו עוגת דבש, שני הדגישה פעמיים שלא נקנתה בחג.

במהלך השבוע שוב דיברנו, הם לא דתיים היא אמרה אבל מאוד אוהבים את חב"ד ורוצים לרשום את הילד לגן חב"ד.

סיכמנו שאעביר לה פרטים של הגנים וכמובן שנתראה ביום כיפור.

דווקא השנה ביום כיפור שני לא הגיעה, דאגתי לה.

במוצאי החג היא סיפרה שהצום היה לה קשה הפעם ולכן העדיפה להישאר בבית כדי להצליח לצום. אמרתי לה שעשתה נכון והיא אמרה שזה ממש לא נורא כי הם יבואו בשמחה לסעודת חג אצלנו בסוכה ואחרי החגים היא תשמח גם להגיע לשיעורים בבית שושנה - המדרשה שלנו בת"א שעליה סיפרתי לה כבר במפגש הראשון שלנו.

כעת היא הסבירה לי בהתרגשות, מעניין אותה לדעת קצת יותר על הדת. 

שני היא כבר לא רק מיום כיפור, שני היא דוגמא מוחשית בשבילי, למה שמביא הרבי בספר היום יום בשם הרבי הרש"ב ששמע מהבעל שם טוב: "כאשר יהודי הולך למקום, אין זה שהוא הולך, אלא מוליכים אותו, ההשגחה העליונה. וכאשר הוא מגיע למקום, הכוונה היא "לשכן שמו שם" – לפרסם אלקות בעולם.

אין עיכובים, הכל מתוכנן.

ובכלל מסתבר שהרבה מאוד דברים טובים מגיעים מעיכובים ואילוצים.

הקורונה למשל חייבה אותנו בישיבה שלנו, ישיבת חזון אליהו למקורבים בתל אביב להתפלל בחלל גדול יותר וכך עברנו ממקום התפילה הרגיל והמוכר שכבר היה צר מלהכיל את כל התלמידים האברכים המשפחות והמקורבים, לבית הכנסת הגדול שנמצא במתחם.

זה הצריך השקעה ומאמץ ושיפוץ אבל לא היתה ברירה אז זה פשוט קרה. והשנה ב"ה זכינו לתפילות ראש השנה ויום הכיפורים ברוב עם הדרת מלך במקום גדול ויפה שמשך אליו גם יותר מתפללים מתושבי האזור. מי יודע אם היינו מגיעים אליו בשלב הזה, אם הקורונה לא היתה מכריחה אותנו.

עוד דבר טוב שאני תמיד רואה במוחש איך מגיע מאילוצים הוא המתכונים. האורחים שלנו מאוד מגוונים ובשנים האחרונות הרבה מהם טבעוניים.  לקח לי זמן ללמוד מה זה אומר ולנסות לחדש מתכונים כדי ליצור יותר מאכלים שכולם יוכלו ליהנות מהם.

אחד מהם הוא סלט הסושי שהיה מהפופולריים אצלנו, ניסיתי להפוך אותו לטבעוני והתוצאה היתה עוד יותר מוצלחת מהמקור. סלט הסושי המחודש הפך להיות אהוב על כולם. כמה פשוט ככה טעים והכי חשוב קל מאוד להכנה

בטוחה שיכול לבוא לשימוש בחג הסוכות בו כולם מארחים ומתארחים.

סלט סושי

החומרים:

אורז (עדיף בסמטי)

שומשום

חצי כפית שמן

רוטב סויה

מלח

אופן ההכנה:

מכינים אורז בכמות הרצויה

במחבת קולים שומשום עם חצי כפית שמן במשך עשר דקות - חשוב לערבב כל הזמן, לא להבהל אם חלק מהשומשום נשרף

שומרים את האורז המוכן בקופסה סגורה

ואת השומשום הקלוי בקופסה נפרדת

לפני ההגשה:

 מעבירים את האורז כשהוא קר לקערה

שופכים מעל את השומשום הקלוי, רוטב סויה ומלח

מערבבים היטב ומגישים

שלושה טיפים יעילים ועוד אחד:

1. ממליצה להכין את האורז כמו פסטה - מבשלים סיר מלא במים,  כשהמים רותחים מכניסים את האורז +כפית מלח מבשלים את האורז עד שנהיה רך, מסננים ומחזירים לסיר על אש קטנה עם קצת שמן ומלח - יוצא נפלא

2. בסלט סושי אפשר להחליף את האורז בפסטה, כל השאר נשאר אותו דבר בדיוק וטעים לא פחות

3. סלט סושי מתאים מאוד לארוח בסעודת שבת ביום, כיון שאין צורך לחמם את האורז או הפסטה, הסלט טעים דווקא כשהם קרים

וטיפ אחרון

סלט סושי הוא עוד תזכורת לתועלת שאנחנו צריכים להפיק מכל דבר ומכל מצב - כדי למלא את היעוד ולהאיר עוד נשמה

מחכה ששני תגיע אלינו יחד עם משפחתה לארוחה בסוכה, מעניין מה יהיה הפרק הבא בסיפור הכל כך מופלא.

חג סוכות שמח!