באיחור של שבוע וקצת (בכל זאת שבוע שבבית חב"ד אין מנוח, סלי מזון, חלוקת ערכות,פדיון כפרות, הם רק חלק מהעומס בשבוע כזה) התיישבתי לסכם שנה. מה שריגש אותי השנה, כן חוץ מזה שנהייתי אבא לבן הבכור שלי.

דניאל הוא בחור מבית דתי. מידי יום אנחנו נפגשים בדוכן התפילין, ברחוב יפו בירושלים ומחליפים כמה מילים. דניאל לוקח בקביעות מטבע מהשולחן ומניח אותה בקופה אבל תפילין? כל יום הוא מודיע שלא.

ביום ראשון שעבר, בתוך המעת לעת לראש השנה, הוא נענה להפצרותי, פשט שרוול והניח תפילין. זה היה רגע שרק בשבילו שווה לעמוד בדוכן יום יום במשך שעות.

•

את אילן ברוך, האמן שסביו בנה את מצבת ר' לויק קשניאורסון, אבי הרבי, פגשתי בדוכן סמוך לכ' מנחם אב. אחרי הפצרות הוא נעתר להניח תפילין וסיפורו פורסם במספר במות.

אבל הטוויסט בעלילה אירע שלושה שבועות אחר כך,. אילן הגיע שוב לדוכן, הפעם עם חבר שעוד לא הניח. אילן כמובן דאג שהחבר יניח. בדרך אגב סיפר שלא רק שהניח באותו יום אלא שמאז שהניח בדוכן הוא משתדל הרבה יותר להניל באופן קבוע.

•

זה רגע שלא אני בחרתי להתרגש ממנו, אלא הקהל ברחוב ובכלל שלא הפסיק להתרגש מאז ועד עכשיו אני עדיין מקבל ד"שים מיהודים שעוברים בדוכן ואומרים שהם התרגשו מהתמונה ועכשיו באו להניח.

•

​וזה סיכום שבוע "פשוט ורגיל" בדוכן עם 328 הנחות תפילין. יהי רצון שנזכה ללכת מחיל אל חיל עד שנזכה להתראות עם הרבי בגאולה האמיתית והשלימה נאו!