אין מאיתנו כמעט מי שאינו מכיר את ציוריו העליזים של האמן ר' ברוך נחשון ע"ה שהלך הלילה לעולמו. ציוריו מלאי האמונה והרוחניות, מעטרים קירות בכל רחבי העולם, ומעניקים מידה גדושה של יהדות וחסידות לעולם האמנות.

למרות זאת, דומה כי ר' ברוך נחשון היה מן האישים שפירותיהם עשו להם פרסום רב, בה בשעה שיוצריהם נותרו כמעט עלומים. ציוריו של ר' ברוך נחשון הם נחלתם של רבים, ואילו דמותו שלו מוכרת במידה פחותה בהרבה מהם. תשאלו רבים, מיהו ר' ברוך נחשון? ישיבו כולם – הצייר הנודע. כיצד הוא נראה? מאין הוא בא? - זאת ידעו להשיב הרבה פחות.

הנשמה החסידית מתעוררת

ברוך נחשון, נולד להוריו זוג חלוצים יהודיים מפולין, בעיר חיפה. את שנות ילדותו בילה בבית ממנו נשקפו הרי חיפה, על שלל גאיותיהם, עדרי הצאן הרצים במורדיהם, ועצי הסרק הצובעים את המרחבים בירוק־עד. כבר אז ניכר בו החוש שעתיד להעניק לו בעתיד את תואר הצייר.

הוריו, שנחשפו לציוריו והבינו את הפוטנציאל הגלום בבנם, שלחוהו להתמקצע בתחום אצל הצייר שלמה ניראני (נרינסקי). במשך שנים ארוכות ביקר ברוך אצל האמן מידי שבוע, למד את המלאכה, ויחד עם זאת רקם קשר נפשי עמוק עם הצייר המבוגר.

באחד מביקוריו בבית חיינו

בינתיים, הפך הילד לנער, כשהוא משלים את מסגרת לימודיו בישיבות תיכוניות ובמוסדות חינוך שהשתייכו ל'ציונות-הדתית'. לימים סיפר כי באותם השנים חש כי סגנון החינוך באותם מוסדות לא סיפק אותו, והוא ביקש למצוא לו דרך אחרת. המפנה התרחש בימי לימודיו בישיבת ההסדר 'כרם ביבנה'. לימים סיפר: "יום אחד נסעו כולם לי"ט כסלו. שאלתי מה זה, וענו לי שזה חג חסידי, שהגיעו מחו"ל פליטים מהקומוניזם והם מתגלגלים ברחובות עם וודקה ביד, סתם סיפורים. אז אמרתי: 'בוא ניסע'. הגעתי לאולם גדול שבו התכנסו אנשים ושרו שירים כמו ברוסיה. הרגשתי שכל הנשמה היהודית זועקת. זה מאוד משך אותי. היום כבר לא שומעים דברים כאלה, היום איבדו את הנשמה".

הנשמה הזועקת של החב"דניקים שבתה את נחשון הצעיר, ובאותה השנה עזב את 'כרם ביבנה' ועבר ללמוד בישיבת חב"ד בלוד למשך מחצית השנה שנותרה עד למועד גיוסו לצה"ל.

יחידות ראשונה

הקשר של נחשון עם ליובאוויטש הלך והתחזק. לאחר שירותו הצבאי חזר ללמוד עוד תקופה מסוימת בישיבה בלוד, כשבד-בבד הוא הופך בעצמו לחסיד חב"ד המקרב יהודים אחרים לאורה של החסידות. לאחר סיום לימודיו בישיבה בלוד הוא פונה לשמש כמדריך בישיבה התיכונית 'פרחי אהרון' בקריית שמואל, ושם הוא פועל כדי להביא את אורה של החסידות לנערים הצעירים שלמדו בה.

בשנת תשכ"ד, נישא ברוך נחשון לרעייתו שרה. תקופה קצרה לאחר נישואיהם, עולים השניים על אנייה, וכתום שלשה שבועות הם מוצאים עצמם על אדמת ניו-יורק, בדרכם לבית-חיינו.

הזוג הצעיר נכנס ל'יחידות' בחדרו של הרבי, וזוכה לשהות בו קרוב לשלוש שעות. במשך היחידות התעניין הרבי בחייהם ובתוכניותיהם של השניים, ובמהלכה מעניק לאמן הצעיר הצעה מפתיעה. הרבי הבהיר לנחשון כי תפקידו בחיים לצייר ולעסוק באמנות. לשם כך, הציע הרבי כי יממן בעצמו את לימודיו של נחשון, ואף הציע לו את שמו של ניסן דיוויס – שהיה ארכיטקטט – כמי שיוכל להפנות אותו למקום לימודים מתאים.
באותה יחידות אמר לו הרבי את המשפט שעתיד ללוות אותו שנים ארוכות: "דורות רבים עברו וחוש הציור בכשרות לא נתתקן – ואתה תתקן".

בהמלצתו של דיוויס, פנה נחשון לחיים גרוס - אמן מפורסם - וזה הציע לו שלש מלגות לשלשה קורסים נחשבים באוניברסיטה בהם יוכל לפתח את יכולותיו. משבירר נחשון את פרטי ההצעה, התברר לו כי הלימודים באוניברסיטה כוללים לימודים בכיתות בהם לומדים יחד נשים וגברים, משכך סירב בתוקף להצעה בהסבירו כי הרבי אמנם הורה לו ללמוד אמנות, אך שיהיה זאת 'על טהרת הקודש'.

גרוס, שזלזל בהחלטתו של נחשון, אמר לו: "איש צעיר, הרבי מלובאוויטש מבין בהלכה וחיים גרוס מבין באומנות".

"אחרי 15 שנה" סיפר נחשון לימים "הופעתי שוב בשטח והצגתי את עבודותי לגרוס, שאמר: 'הרבי מליובאוויטש צדק, חיים גרוס טעה'. מעולם לא למדתי אומנות במוסד גבוה, והאמרה הזו היתה בשבילי מין תעודת בגרות".

הרבי מבקר בתערוכה

שנים ספורות לאחר נישואיו, לאחר שחלקים רחבים משטחי ארץ הקודש שבו לידיים יהודיות, הייתה משפחת נחשון בין המשפחות היהודיות היחידות שפנו להתיישב בעיר חברון. במסירות נפש ובמאמצים עילאיים העמידו ברוך נחשון וזוגתו את היסודות ליישוב היהודי המתחדש בעיר.

במשך השנים הבאות החלו ציוריו של ר' ברוך נחשון להתפרסם, ועבודתו המאומצת החלה מעלה פירות. בשנת תשל"ט, לאחר תערוכה מצליחה שערך בלונדון, הגיע ברוך נחשון עם ציוריו לניו-יורק. במהלך יחידות בחדרו של הרבי הציע ברוך נחשון – אולי יכניס 2-3 ציורים שצייר לחדרו של הרבי כדי שיוכל להתרשם..

בתגובה, שאלו הרבי – "למה שניים-שלשה? תבדוק את המצב בספריה". נחשון הגיב כי בספריה יהיה מקום רק ל-7-8 ציורים, והרבי הפנה אותו לבניין המשרדים הסמוך ל-770 ואמר "ואני אהיה הפותח". כלומר, הרבי יהיה המבקר הראשון בתערוכת הציורים!

היה זה מחזה נדיר. הרבי יצא מבניין 770 ועלה במדרגות כדי לבקר בתערוכה המיוחדת. כל חברי צוות המזכירות נלוו לרבי והשתתפו בביקור יוצא-הדופן.

במשך חמישים דקות ארוכות ביקר הרבי בתערוכה. הרבי הביט על כל הציורים והעיר על פרטים שונים מהם. מן ההערות היה ניכר היחס המדוקדק של הרבי לכל פרט שנראה בציור.

לימים, סיפר ברוך נחשון:

"בסוף הביקור שאל אותי הרבי אם הצלחתי למכור משהו. עניתי בהומור שאנשים שמעו את המחירים והתעלפו. חייך הרבי ואמר: "תמכור לאנשים בריאים". אגב, בפעם אחרת שהייתי בניו יורק שאל אותי הרבי אם ציירתי משהו במשך שהותי בעיר. עניתי שהיה לי מצב רוח שחור ולכן לא ציירתי. על כך הוסיף הרבי: "בכל מקום אליו אתה מגיע, יהיו איתך מערכת צבעים ומכחול. כשעברתי בהזדמנות אחרת ב'כוס של ברכה' הרבי נתן לי בקבוק משקה והורה לי להוסיף לציורים שלי. מאז, עד שאזל הבקבוק, הייתי מוהל טיפה לתוך כוס דילול הצבעים המלאה מים".

שליחות חיים

את דבריו של הרבי, בהם בישר לר' ברוך נחשון כי תפקידו לתקן את חוש הציור, קיבל הוא כשליחות-חיים. "הרגשתי שמשא כבד מוטל על כתפיי באותם רגעים", אמר לימים.

למעלה מאלף ציורים שצייר האמן החסידי, פזורים על פני העולם כולו, ומעטרים קירות רבים באמנות שכולה אמונה ועבודת השם. מביתו הקטן שבקרית ארבע האיר הצייר החסידי את העולם, בדרכו שלו, דרך המכחול ובד הציור.

אמש, הלך לעולמו ר' ברוך נחשון, כשהוא מותיר אחריו מורשת של יצירות אמנות שתנציח את הנשמה הבוערת שמאחורי המכחול לעוד שנים ארוכות.