מידי שנה, ביום הסתלקותה של אמו – הרבנית חנה ע"ה – התוועד הרבי עם החסידים, בקשר עם יום ה"יארצייט" ומלאות שנה נוספת למועד פטירתה.

גם בשנת תשמ"ה, נערכה במוצאי ו' בתשרי התוועדות לרגל יום ה"יארצייט" של הרבנית חנה. ההתוועדות, התקיימה עם מלאות עשרים שנה להסתלקות הרבנית (בשנת תשכ"ה). בהתוועדות עמד הרבי על תפקידה של האשה היהודייה ובאורח נדיר שיתף זכרונות מילדותו ממאורעות מלחמת העולם הראשונה ופעולותיה של אמו בעזרה ליהודים לצד ההוראה בעבודת השם שניתן ללמוד מכך.

הרבי בהתוועדות ו' תשרי תשמ"ח  | JEM

זכרונות ילדות

בין הדברים שסיפר הרבי, היה גם תיאורה של אימו כ"עסקנית" שהתמסרה לצרכי הכלל ונחלצה לעזרתם של אחרים בעת הצורך. וכך סיפר הרבי:

"בין הזכרונות מתקופת הילדות שזכורני מאמי מורתי - בעלת ה"יארצייט" - הוא המאורע דלקמן: בזמן מלחמת העולם הראשונה, גזרה המלכות על היהודים שישבו סמוך לגבולות המדינות שעמהם היתה רוסיה במצב של מלחמה (פולין וליטא), שיעזבו את מקומות מגוריהם ויעברו לגור בעומק שטחה של רוסיה, רחוק מן הגבול, באמרם שאי־אפשר לסמוך על היהודים כו'.

"אותם יהודים שהוכרחו לגלות ממקום מגוריהם, חיפשו כמובן מקום שבו קיים ריכוז גדול של יהודים, וכך אירע שבין המקומות שאליהם הגיעו פליטים (גולים) - היתה גם עיר מגורנו".

נחלצת לעזרת הפליטים

"כאשר הגיע לעיר מחנה גדול של פליטים - גדול בכמות, וגדול באיכות, מלמדים, שוחטים, רבנים וראשי־ישיבות - היה צורך לדאוג לסידורם באופן המתאים, ומובן, שהיתה זו עבודה גדולה ומשא כבד - לפי ערך מספרם של בני העיר, כאשר לפתע הוטל עליהם לדאוג לסידורם של מספר גדול של פליטים.

תיכף ומיד הוקמו "וועדים" כדי לארגן את העזרה בכל המצטרך להם. ומהעומדים בראש אותם "וועדים" היתה אמי מורתי ע"ה.

זכורני אפוא באיזו מדה היתה התעסקותה בהושטת עזר וסיוע לפליטים - מתוך מרץ הכי גדול, הן במשך שעות היום והן במשך שעות הלילה, ממש על צד הפלא! מעולם לא ראיתי' במצב כזה!".

"מהעומדים בראש ה"וועדים"; הרבי מספר על אמו. צפו

"למרות היותי עסוק בעניני ה'חדר'"..

בשלב זה התבטא הרבי בצורה מיוחדת:

"ועד כדי כך הי' דבר בולט - שלמרות היותי עסוק בעניני ה"חדר"; ללא כל התעניינות בענינים אחרים, הי׳ זה מאורע יוצא מן הכלל, שלקח את מלא תשומת־הלב, ונשאר חקוק בזכרוני למשך כל ימי החיים...

"ובכן, כאשר חושבים אפילו בשטחיות - תופסים שההוראה שניתן ללמוד מסיפור הנ"ל היא פשוטה בתכלית: כל אחד מאתנו, בתוך כלל ישראל, הוא במצב של "פליט" ו"גולה" - שהרי "גלינו מארצנו". ואפילו היהודים הנמצאים בארץ ישראל - הרי משחרב ביהמ"ק נמצאים גם הם במצב של גלות, כמודגש גם בכך שישנם כו"כ מצוות התלויות בארץ שאי־אפשר לקיימן בזמן הזה, ועאכו"כ - המצוות הקשורות עם עבודת הקרבנות בביהמ"ק (עם כל שאר העניינים הקשורים בזה)".