כשאנחנו חושבים על "התחלת בניה", עולים לנו בראש טרקטורים או כלי עבודה כבדים. אבל בערב ראש השנה תשמ"ט, ביומה האחרון של שנת תשמ"ח המפורסמת, למדתי בחצר הרבי את אחד השיעורים החשובים בחיי: אפשר להתחיל לבנות בניין בעזרת חתיכת קרטון ומסמר קטן. ("א צוועקל" - בלשון הרבי).

אתם שואלים איך עושים את זה? הנה קצת רקע שיעזור לנו להבין את התשובה. 

~

שנת תשמ"ח בחצר הרבי התחילה - כשמה, תִּשְׂמַח ותְּשַׂמַּח - בסערה אדירה של שמחה אך כעבור חודשים ספורים התהפכה לעצב אחד גדול. במהלך החורף הסתלקה הרבנית הצדקנית חי' מושקא זצ"ל וכל מצב הרוח השתנה ברגע אחד קודר. הריקודים הסוערים על הספסלים התחלפו במהירות בדמעות רבות, ובעמידה בתור לניחום אבלים. הרבי, שרק אתמול שימח את כל העולם ודרש שנשמח כמו שלא שמחו כבר אלף שנה - צעד בראש הקהל בלוויה של אשתו הרבנית, ומשם המשיך לביתו לשבת שבעה ולקבל תנחומים. ההרגשה באותה תקופה הייתה הכי רחוקה מתשמח שרק אפשר.   

המראות היו עצובים והאווירה היתה קשה ומרירה. ועם זאת, ולמרות הכל, תגובתו של הרבי למצב היתה מדהימה, אם כי לא מפתיעה. הרבי, שתמיד עודד את כולם להיות אופטימיים ושמחים, המשיך גם בימי האבל בדרכו אותה פילס ופרץ עבור כולנו. רק בבנין היהדות ובהפצת החסידות נתנחם ונתעודד. שבירה או חלישות לא היו בכלל אופציה. הרבי הסתער קדימה כאריה והמשיך לדרוש מכולם לבנות ולהמשיך בעבודת הקודש. למרות המכה הגדולה, ועל אף שהלכתית היה הרבי באבל, הוא לא הוריד את קצב הפעילות שלו. נהפוך הוא, הרבי רק הגביר את המאמצים. הרבי התחיל להתוועד כל שבת, והמשיך לתבוע מעצמו ומאיתנו עוד פעולות ועוד ותוצאות. "והחי יתן אל לבו" היה המסר עליו חזר הרבי ללא הרף, תוך כשהוא תובע מהציבור מבצעים חדשים והגברת פעילות. 

לקראת סיומה של השנה עורר הרבי שוב את המסר אותו התווה בתחילתה. שנת תשמח היא שנה של שמחה שמגיעה פעם באלף שנה ועלינו לנצל את הזמן המיוחד הזה. דרישת הרבי לשמחה התגברה בעוצמה רבה כשהגיע חודש אלול, שזכור כאחד החודשים בהם דרש הרבי שמחה יותר מכל זמן אחר. באלול תשמ"ח דיבר הרבי בציבור כמעט כל יום. בשבת כי תצא אמר הרבי את השיחה ההיסטורית בה דרש מכולנו לשמוח לקראת הגאולה המתקרבת, תוך שהוא מסביר שהשמחה לקראת הגאולה היא בעצם העבודה הרוחנית שתגרום לגאולה לבוא! באותם שבתות קם הרבי לרקוד בהתוועדויות, והשמחה ב - 770 הרקיעה שחקים. 

אבל זה עוד לא הכל.

בערב ח"י אלול השתתף הרבי במפתיע בהנחת אבן הפינה של 770 ויומיים לאחר מכן, בשיחת י"ט אלול יצא הרבי בקריאה והצעה מיוחדת להתעסק בבניית בתים חדשים, כשהוא אומר בפירוש שהוא לא מתכוון דווקא למוסדות, אלא גם לבנין של בתים פרטיים. הרבי ביקש מהציבור לנצל את הימים האחרונים של השנה להתעסקות בבניה!  בשבת כי תבוא הסביר הרבי שהדרך הטובה ביותר להמשיך את השמחה של תשמח - היא על ידי בניית בניינים חדשים או הרחבה של בניינים קיימים. הרבי דחק בציבור שוב ושוב לקחת החלטות טובות בקשר לבניית בניינים...ולהשתדל לעשות זאת לפני סיומה של שנת תשמח, שהיא שנה מוצלחת במיוחד. הרבי הוסיף ואמר שכשהוא הניח את אבן הפינה ל770 בבגדי משי כמה ימים קודם, הוא עשה זאת בתור נתינת כוח לכל אחד ואחת - לבנות בניינים ולהיות בשמחה.

הרבי הסביר שבנושא הבניינים צריך לנצל את מעלתה של האשה ובטח הגברים יקשיבו לנשותיהם בענין הזה, כי בכל ענייני בניה הנשים חושבות בגדול ובהרחבה הרבה יותר מהגברים. בשיחה מיוחדת שנשא לנשים ביקש הרבי שהן יתקינו במטבח הבית קופת צדקה במקום בולט. הרבי הסביר ולימד שברגע שיחברו את הקופה לקיר (באמצעות מסמר או דבק) זה גם נחשב סוג של בניה. כשמחברים קופת צדקה לקיר הבית - הבית כולו יהפוך להיות: בית של צדקה. 

~           

הייתי אז בחור בן 19, ויחד עם חברי לספסל הלימודים והריקודים ב -770 שמענו את השיחות האלה על בניית בנינים, ולא היה נראה לנו שהרבי מתכוון אלינו. היינו בחורים בישיבה. לא היה לנו כסף מיותר בכיס ובטח שלא היו לנו שום מושג בעניני נדל"ן. גם מטבח לא היה לנו, וכששמענו ברמקולים איך הרבי אומר לנשים להתקין קופה במטבח - לא חשבנו שאלינו מכוונים הדברים.  

ואז, הגיע ערב ראש השנה ואיתו סיומה המהדהד של שנת תִּשְׂמַח ותְּשַׂמַּח.

הרבי חזר מהאהל כשעה לפני שקיעת החמה ויצא לתפילת המנחה ב770 למטה. כשהרבי היה מתפלל מנחה בשעה כזו, רוב הנוכחים היו בחורים. רבים בקהל כבר היו מוכנים לחג ועמדו מול הרבי בבגדים חגיגיים. לאחר תפילת מנחה ובעוד החג ממש כבר ממשמש ובא, הפתיע הרבי את כולנו והחל להגיד שיחה.

בראשית דבריו חזר הרבי בקצרה מאמר חסידות ואז הוא פנה לציבור ואמר את המילים הבאות:

דובר כמה פעמים לאחרונה על הנושא של בניית בתים חדשים, וזה קשור במיוחד לראש השנה. מכיוון שאז הוא זמן של "בניין המלכות". לכן צריך "לחטוף" במהירות עוד בשנת תשמ"ח כדי לעסוק בעניינים של בנייה, וגם מי שעדיין לא הספיק להתחיל שום עניין של בניה, צריך להזדרז ולעשות זאת ברגעים האחרונים של השנה. 

איך אפשר להתחיל לבנות בניין ברגעים האחרונים של השנה? 

הרבי הסביר שאפשר לעשות זאת בקלות רבה. וזאת, על ידי שמחברים לקיר הבית קופת צדקה, דבר שאפשר לעשות אותו בכמה שניות וללא קושי. הרבי פירט והסביר: כל אחד יכול לקחת חתיכת נייר (כן כן) או חתיכת קרטון, לקפל אותה בצורה של קופסת צדקה, לחבר אותה לקיר על ידי מסמר ומיד לשלשל מטבע של צדקה ל"קופה". את כל זה אפשר וצריך לעשות עוד בשנת תשמח. בדקות הקרובות לפני כניסת החג. 

ברגע שהקופסה הזאת נקבעה על ידי מסמר בקיר, הסביר הרבי שהיא הופכת, על פי דין, להיות חלק מהבית. לא רק חלק אלא היא בעצם העיקר של הבית, הבית כולו נהיה בית של צדקה. הרבי אמר שהוא יסיים את השיחה בחיפזון ועל ידי זה שברגעים האחרונים של השנה נבנה בניין על ידי קביעת קופת צדקה בבית, ניכנס לשנה הבאה בשמחה ובטוב לבב ונזכה לבניין בית המקדש השלישי.

הקהל כבר היה על קוצים, כולנו הבנו שעכשיו הטיל עלינו הרבי משימת סוף שנה שנותרו רק כמה דקות לבצעה. הרבי יצא את בית המדרש כשהוא מתחיל לנגן ניגון ואנחנו טסנו מיד לפנימיה כדי להתקין קרטוני צדקה בחדרים. 

הרגעים האלה זכורים לי היטב. פתאום כולם מחפשים פטישים ומסמרים. בחור אחד חילק כוסות פלסטיק ובחור אחר רץ עם סליל ענק של דבק ומחלק לכולם. כל הפנימיה רועשת וגועשת מהדפיקות בקירות וכולם אצים רצים להספיק להתקין או להדביק את קופת הנייר לפני שקיעת החמה. 

באותו ערב ראש השנה לימד אותנו הרבי שני שיעורים פורצי דרך:

1. הרגעים האחרונים של השנה הרבה יותר חשובים ממה שנראה לנו. להחלטה טובה שאנחנו לוקחים על עצמינו בשעות או ברגעים האחרונים של השנה יש השפעה עצומה, וכדאי מאד שננצל את הזמן הזה לדברים חשובים ומשמעותיים.

2. גם מעשה קטן יכול לשנות את כל המציאות. עצם זה שאנחנו מחליטים עכשיו לבנות בניין - זה כבר עושה את כל ההבדל. החלטתי לבנות, ולכן אני על מסלול של שמחה והתקדמות! גם אם כרגע יש לי רק חתיכת קרטון וסלוטייפ - אני מתחיל לבנות בניין כאן ועכשיו.

~

את שנת תשפ"א אנחנו מסיימים אולי באווירה קצת פחות אופטימית, וזאת בדיוק הסיבה שאני מספר את הסיפור הזה עכשיו. צריך לחשוב בצורה שהרבי לימד אותנו: את השנה כולה אפשר לשנות ברגעים האחרונים שלה. גם באמצעות קופת צדקה מקרטון.

נתחזק כולנו במעשים טובים ובאמונה שהגאולה עוד רגע כאן, ובעזרת השם נזכה בקרוב ממש לבנין בית המקדש השלישי.
כתיבה וחתימה טובה. שנה טובה ומתוקה.  

ת היה ש נת ה פ עם ב אמת.