מן המופלאים והגדולים שאורם זרח והאיר לישראל בדורות האחרונים, היה הגאון רבי ישראל מאיר ע"ה הכהן מראדין. בדורנו האחרון התפרסם רבי ישראל-מאיר בזכות ספריו הנודעים - ה"משנה-ברורה" וה"חפץ-חיים" ששמם יצא לתהילה. בשנות חיותו, היה הגאון מפורסם גם בשל עסקנותו הציבורית ועמידתו האיתנה על שמירת חומות הדת.

עומד בפרץ

ימי שנות נשיאותו של הוד כ"ק אדמו"ר הרש"ב, היו רווים במלחמות ומאבקים עזים למען שמירת הגחלת היהודית במדינת רוסיה. כוחם של המשכילים למיניהם היה רב באותם ימים. קשריהם עם הממשל הצארי נוצלו כדי להעביר חוקים שיפגעו בקודשי ישראל. כסף רב, ושליחים מסורים חברו במאמציהם לפגוע בקהילות פנימה, ולעורר סחף לטובת ההשכלה והרפורמה.

כמה מגדולי ישראל נעמדו בפרץ. בראשם עמדו אדמו"ר הרש"ב והרב חיים עוזר גרודזינסקי. באסיפות הרבנים שהתקיימו באותה תקופה לחמו הרבי והרח"ע זה לצד זה, בגבורה ובתוקף בלתי מתפשר. מי שחיזק את ידיהם והיה שותף פעיל במלחמתם היה ה"חפץ חיים" שכבר היה זקן ושבע-ימים באותם השנים.

על עמידתו בתוקף עבור השמירה על קודשי ישראל סיפר הרבי נשיא דורנו בהזדמנות מסויימת:

"כאשר מלכות פולין גזרה פעם גזירה נגד היהודים, הלכה 'משלחת' של יהודים מכובדים כדי לפעול למען ביטול הגזירה, ולא הצליחו לפעול מאומה. כאשר שבו אל ה'חפץ חיים' כדי לדווח על התוצאות (שלא פעלו מאומה) - סיפרו לו שדיברו עם השר, ואמרו לו את כל הטענות שלהם, אבל הדבר לא הועיל מאומה.

אמר להם ה'חפץ חיים': האם מישהו מכם התעלף בשעת מעשה?! אם הדבר היה נוגע באמת - היה מישהו מכם מתעלף!!"

הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים

ה"חפץ חיים", נודע בכינויו זה על שם ספרו הדן בהלכות לשון הרע ודברים שבין אדם לחברו. במשך כל חייו נזהר הגאון בכבוד יהודים אחרים, ושמיעת השמצות וגידופים בגנותו של יהודי מישראל הייתה עבורו מן הדברים החמורים.

מסופר כי בהזדמנות אחת הגיע במיוחד מראדין שברוסיה, כדי להשתתף בכינוס גדול שהתקיים בפולין. המונים הגיעו כדי לחזות בדמותו ולהתבשם מדבריו. אלא שרב אחד שדיבר בכינוס, השמיץ וגידף רב אחר שבעיניו נראה היה כ"פסול". למשמע הדברים נטש ה"חפץ חיים" את מקומו בכינוס, חזר למקום מעונו ולא אבה לשוב עוד לכינוס מחמת כאבו הרב על הדברים שנאמרו בו. ההמונים שהגיעו במיוחד ממרחק רב כדי לחזות בדמותו, נאלצו להסתפק בדוגמה החיה שהותיר להם – עד היכן צריך יהודי להיזהר באהבת ישראל.

בהתוועדות שבת פ' ויגש תשמ"ח, התייחס הרבי לעובדה שבאותה השנה מלאו 500 שנים להולדת ה'בית יוסף', והציע – להוסיף בלימוד השו"ע, ובעיקר בהלכות אורח חיים.

הרבי התבטא כי יש ללמוד את הגהות הרמ"א על השולחן ערוך, לצד הנושאי כלים, ו"פשיטא - בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן, הלכות בטעמיהן,

ובעניני אורח חיים בכלל - חיבורו של המשנה ברורה, אשר, להיותו "האיש החפץ חיים", זכה שנתקבל חיבורו בתפוצות ישראל".

באותה השיחה התבטא הרבי:

"מי לנו גדול כהחפץ חיים – בהדגשת שלילת הנהגה הפכית מאהבת ישראל, לומר דברים בלתי־רצויים, ח"ו, על איש ישראל!"

תמונת החפץ חיים זי"ע לצד צילום 'קול קורא' עליו הוא חתום עם אדמו"ר הריי"צ

ידידות אמיצה

כפי שהוזכר, בין ה"חפץ חיים" לרבותינו־נשיאנו שררה ידידות אמיצה. על כך ניתן ללמוד מן הדברים המפליגים שבהם התבטא אדמו"ר הריי"צ אודות ה"חפץ חיים" לאחר פטירתו, לטענת אחד מעיתוני התקופה.

"ה"חפץ חיים" אינו זקוק לשבחים. החפץ חיים לא מת! בכדי שכלל-ישראל ימשיך להיות מקושר אליו גם בעתיד, מוכרחים ללכת בדרכיו, בתורה ויראת שמיים".

על הקשר שבין אדמו"ר הריי"צ וה"חפץ חיים", סיפר הרבי לאדמו"ר מרחמסטריווקא במהלך 'יחידות' שהתקיימה בשנת תשכ"ז:

"החפץ חיים היה בידידות גדולה עם כ"ק מו"ח אדמו"ר. חותני הרבי אמר לי שהוא בטוח, שאם היו שואלים את החפץ חיים, היה אומר שלימוד תורת הבעש"ט לנחוצה כלימוד ספרו המשנה ברורה".