פרק שני

החיים בטשקנט שבאוזבקיסטן, נוחים וטובים היו יחסית למה שהורגלו בהם החסידים, במקומות מושבותיהם בערי רוסיה. כאן הייתה יד הברזל של השלטון הקומוניסטי חלשה מעט יותר, ושוב לא היו צריכים ר' שלמה חיים ובני משפחתו לנדוד ממקום למקום מידי תקופה.

ולא שעתה חיו החסידים על מי-מנוחות. כלל וכלל לא. גם כאן הייתה הבולשת הרוסית חיה ובועטת, המלשינים הסתובבו גם ברחובות טשקנט, והפחד הנורא לא פג. החלום על בריחה מרוסיה היה משותף לכלל החסידים. כולם ביקשו להימלט מאימת הק.ג.ב. והאווירה שנוראה שהטיל על החסידים.

הבריחה הגדולה

בשנת תש"ו, נקרתה בפני החסידים ההזדמנות לה חיכו שנים רבות; היה זה לאחר תום מלחמת העולם השניה, ובמסגרת הסכמים שונים בין ממשלות רוסיה ופולין, הותרה יציאתם של אזרחים פולניים משטח רוסיה.

הרכבות המיוחדות שהועמדו לרשות היוצאים, נקראו 'עשאלונים'. חסידי חב"ד ראו ברכבות אלו הזדמנות נדירה לממש את חלומם הגדול ולצאת משטחה של המדינה הארורה.

תעשיית ענק רחשה בבתי החסידים בטשקנט באותם הימים. דרכונים זוייפו ופקידים שוחדו, סכומי עתק עברו מיד ליד ואישורי נסיעה הוענקו אחד-אחד. בתום תקופה של מאמצים הושגה המטרה – עשרות משפחות של חסידים עברו את הגבול ונשמו לרווחה, הבריחה הוכתרה בהצלחה!

גם ר' שלמה חיים ובני משפחתו מצאו עצמם לבסוף, יחד עם חסידים אחרים, בפריז שבצרפת. חופשיים אך חסרי-כל; עניים אך מאושרים; עתה יכולים הם לשמור תורה ומצוות ללא כל פחד! היש דבר משמח מזה?

מקימים את הכפר

תקופה קצרה שהתה משפחת קסלמן בצרפת. בזמן הקצר בו התגוררו במקום, מונה ר' שלמה חיים לשמש כמשפיע הישיבה הצעירה – תומכי תמימים ברינוא, בתפקיד בו החליפו לאחר מכן ר' ניסן נמנוב.

בהוראת אדמו"ר הריי"צ עלתה קבוצה גדולה מן החסידים לארץ הקודש, אליהם נלווה גם ר' שלמה חיים שטרם מצא מקום מנוחה. כאן, החלו במאמצים רחבים למצוא מקום מגורים מתאים שיהווה חממה חסידית בה יוכלו המשפחות לבנות את ביתם שוב. המקום נמצא, ועל אדמות כפר ערבי נטוש הוקמה בירת חב"ד בארץ הקודש – כפר חב"ד.

כמו בכל מקום אליו הגיעו, גם כאן מיהרו החסידים להקים סניף של תומכי תמימים. תחילה, היה זה במבנה הישיבה בעיר לוד ולאחר מכן נבנתה ישיבה של ממש גם בכפר חב"ד עצמו. כמובן מאליו – מי שנתמנה לחנך את התמימים הצעירים חסידות ורבי מה הם, היה ר' שלמה חיים, המשפיע המיתולוגי.

משפיע אהוב

עבור רבים מחסידי חב"ד בארץ הקודש, בעיקר אלו המבוגרים יותר – היה ר' שלמה חיים 'המשפיע' בה"א הידיעה. באהבה ובמסירות אין-קץ דאג ר' שלמה חיים לתמימים הצעירים שהופקדו תחת חינוכו. שיעוריו והתוועדויותיו העמידו על רגליהם דור שלם של תמימים עובדי השם שתורת החסידות נר לרגלם.

רבים מאלו שר' שלמה חיים 'תפס' היו דווקא בחורים לא-חב"דיים שנחשפו לדמותו המופלאה ונשבו בקסמה. תלמידי ישיבות תיכוניות ובחורי ישיבות ליטאיות הלכו שבי אחר הדמות המופלאה שלא הכירו כמותה ביראת שמיים וגדלות נפש.

יחסו האבהי לתלמידים שלמדו בישיבתו הכה שורשים וצימח פירות. משערי תומכי-תמימים בלוד-כפר חב"ד יצאו מאות תמימים שחייהם השתנו בזכותו של ר' שלמה חיים. רבים מהם זוכרים בערגה עד־היום את השיעורים וההתוועדויות של המשפיע שהסביר-לימד-תבע חסידות, בסבלנות בלתי-מתפשרת ובאהבת אמת.

בתחילת קיץ תשל"א, ביום י"ט באייר השיב המשפיע האהוב את נשמתו ליוצרה, כשהוא מותיר אחריו דורות של תלמידים כואבים.