למרות הסיכויים: הבטחתי שידוך לאחת שהגיעה אלינו. כך זה נגמר
בשבוע הבא תחל בע"ה שנת הלימודים הבעל"ט בבתי הספר של ילדי ישראל ובתוכם בעשרות בתי ספר של חב"ד - רשת אהלי יוסף יצחק.
כל ימי גדלתי בצל עבודת הקודש של חינוך ילדי ישראל. אבי ע"ה הקים בתי ספר של הרשת בירושלים ואף זכיתי בעירי אילת לעמוד לצד בית הספר חב"ד במשך שנים רבות ולהיות שותף בחינוכם של תלמידים רבים שאת כל יהדותם ינקו אך ורק מבית הספר ומצביונו היהודי והחסידי.
סיפורנו השבוע מחזיר אותי עשרים וחמש שנה לאחור, כאשר בית הספר חב"ד באילת היה עדיין בחיתוליו ובצעדיו הראשונים.
אקדים ואומר שהסתרתי כמה פרטים חשובים בסיפור זה למרות שאפסיד מעט מפיקנטיות הסיפור, אך עשיתי זאת כדי שגם אם תנסו להבין במי המדובר לא תצליחו.
•
היה זה בשנים הראשונות ממש לפתיחת בית הספר, ששכן אז בבית חב"ד שהועמד על תילו באותן השנים. בבית הספר היו אז רק ג' כיתות הראשונות שכן הוא היה 'בית ספר צומח', משום שהיה בראשית צמיחתו. היו בו מורים מעטים וכיון שהיה קטן שימשתי אנוכי כמנהל הבי"ס והשתדלתי לעשות כמיטב יכולתי עד שיבוא היום ובית הספר יזכה למנהל מן המנין במשרה מלאה.
באחת משבתות החורף ילדה אחת המורות את בנה מוקדם מהצפוי וכיתתה נותרה ללא מורה שכן עדיין לא הספיקו לתת את הדעת למצוא מורה מחליפה. עמדתי חסר אונים ולא ידעתי כיצד אצליח לגייס בהתרעה קצרה מורה מחליפה שתסכים להדרים לאילת.
מיד בצאת השבת התחלתי לעשות סבב טלפונים למנהלי הסמינרים בארץ לבקש מהם אולי יש להם רעיון או מידע מסויים על מורה שתבוא ללמד אצלנו ג' חודשים. לכל מי שפניתי לא היה מענה ופניי הושבו ריקם. לדבריהם קשה למצוא מורה מחליפה שכן הבנות כולן לומדות או שהן כבר מצאו עבודות בתחילת השנה ואינן יכולות להניחן מידן.
אחת ממנהלות הסמינר עמה שוחחתי, אמרה לי כי היא איננה מכירה מועמדת לתפקיד אך 'זרקה' לי שם של אחת הבנות שהחליטה לסיים את חוק לימודיה ועזבה מיד עם תחילת שנת הלימודים את בית הספר. היא הפטירה ואמרה: "קשה לי להאמין שהיא תסכים אבל תנסה, אולי תצליח להביא אותה לאילת".
מיד התקשרתי אל אותה בחורה וביקשתי ממנה לבוא לאילת לעשות עמנו חסד כמורה מחליפה לשלושה חודשים. לשמע ההצעה היא סירבה באומרה שתחום ההוראה אינו בראש מעייניה ואינה מוצאת טעם למלא מקום למרות שמדובר בשלשה חודשים בלבד.
הפעלתי את כל כח שכנועי והצלחתי לעורר בה את הרצון לבוא לאילת ולתרום מחלקה לעבודת הקודש אלא שאז אמרה לי כי גם אם היא תסכים להצעה היא חייבת את אישורה של אביה ומבלעדי אישור שלו הכל בטל ומבוטל, לא שריר ולא קיים.
כדי לסבר את האוזן, מדובר במוצאי שבת. שעה רודפת שעה וחיפושיי הקדחתניים אחר מורה מחליפה אינה נושאת פרי. התחלתי להילחץ שכן מחר בשמונה בבוקר חייבים מורה שתקבל את פני התלמידים בכיתה ועדיין אין פתרון באופק.
•
בדחילו וברעדה חייגתי לטלפון של אביה, שכן אביה היה ועדיין הינו מחשובי השלוחים של הרבי באה"ק העוסקים בחינוך והוא נחשב מהיושבים ראשונה במלכות עסקני חב"ד ומאישי החינוך הבולטים שבה.
מיד בפתיחת השיחה כשרק הצגתי בפניו את בקשתי לאשר את ירידת בתו לאילת, הבנתי שאין לי תקוה גדולה. הוא שלל זאת מכל וכל והציע לי לנצל את זמני שעוד נשאר לי בצאת השבת במחוזות אחרים. אני לא הרפיתי שכן ידעתי שאין לי כל מוצא אחר מלבד בתו של אותו יהודי נכבד והתחלתי במסע שכנוע בו הטלתי את כל כובד משקלי.
מצאתי את עצמי הקטן בשנים ובנסיון מול אדם מבוגר ממני בעשרות שנים כשאני מרצה בפניו על חשיבות השליחות בחינוך ילדי ישראל לתורה ולמצוות ועל הצורך החשוב שכל אחד יתן את חלקו לשני בבחינת איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. הסברתי לו את מצוקתי שבמשך שעות אני תר ומחפש ממלאת מקום אך כל דבריי נפלו על אוזניים ערלות.
מה לא אמרתי לו? שפכתי את כל התחמושת שהיתה בצקלוני על הערבות ההדדית שיש לכל אחד מהשלוחים לסייע לזולתו בעת דחקו, והוא בעדינותו כי רבה לא רצה לעצור את שטף דבריי ורק מפעם לפעם סינן אל השפופרת שחבל על המאמצים שלי כי הוא את בתו איננו שולח לאילת ועוד לכמה חודשים.
כיון שידעתי שבתו היא המוצא האחרון שלי, המשכתי שעה ארוכה בנסיון וסיפרתי לו שבמשך השנים האחרונות היו לנו כאן בחורות שהגיעו לסייע בגנים ובבית הספר והיו להן תנאים טובים ונהנו מאוד להיות בחברת משפחות השלוחים באילת שאימצו אותן אך למרות התיאורים הצבעוניים שלי הדברים לא שינו את דעתו והוא נותר איתן בדעתו הראשונה וסירב לאשר את הגעת בתו כבתחילה.
לפני שסיימנו את השיחה החלטתי לירות את הכדור האחרון שנותר לי ברובה. לחשתי לתוך אוזנו של מיודענו הרב, כי עליו לידע כי כל בחורה שהיתה אצלנו באילת והיתה זקוקה לשידוך נושעה מיד בזכות השליחות ומצאה את זיווגה במהירות הבזק. אין זו תפילה או איחול או ייחול, זו סגולה בדוקה ומנוסה ואני מוכן להיות ערב עליה. סיפרתי לו כי בשנה הקודמת הגיעה אלינו תלמידה למלא מקום של מורה בחופשת לידה ומיד לאח"ז הקימה בית בישראל.
כששמע את המשפטים הנוקבים שיצאו מפי, שאל אותי: אתה רציני? עניתי לו בבטחון רב שאני עומד מאחורי הדברים שאמרתי ואם הוא רוצה אני מוכן גם להבטיח לו. דממה השתררה לרגע ואז אמר: "אם אתה מבטיח אני שולח אותה כעת".
מה עושה שליח שאין לו ברירה? הוא לוקח סיכון כמו כל חבריו שנוטלים סיכונים כל ימי חייהם. אמרתי לו: "מבטיח!"
•
רעייתי שתחי' שהיתה עדה לשיחה זו שאלה אותי הכיצד אתה מבטיח דבר שעליו נאמר קשה כקריעת ים סוף? עניתי לה וכי היתה לי ברירה? אני חייב מחר בשעה שמונה מורה שתתייצב בכיתה. סיפרתי לה שהיה אדמו"ר צעיר בנש"ק מקרב אדמו"רי פולין שבתחילת דרכו היה מבטיח לחסידיו גדולות ונצורות. שאלו אותו פעם מנין לו כתפיים כה רחבות להבטיח ישועות על כל צעד ושעל? והוא ענה שכל פעם שהוא מברך הוא אומר "בזכות אבותיי הקדושים והטהורים". והסביר: "אני כשלעצמי איני ראוי וכדאי לכך אבל כאשר אנשים שומעים מפי שהברכות הם בזכות אבותיי הקדושים הם זוקפים זאת לזכותם ואני בטוח בבטחון גמור שמן השמיים לא ייתנו לפגוע באמונת החסידים בשושלתנו הקדושה".
אף כאן אני בטוח שמי שזקוק לשידוך או לכל משאלה אחרת ויתמסר לעבודת השליחות גם אם מדובר בפרק זמן לא ארוך, ישועתו קרובה לבוא והצלחתו להגלות. הרבי איננו נשאר בעל חוב.
•
לימים נודע לי כי אביה של אותה נערה כשראה אותה עוזבת את מסלול הלימודים חשש מאוד לעתידה והוא התמסר כל כולה עבורה עד כדי כך שעזב ימים מלאים את עבודתו ונסע להיות בקרבתה במקום בו בחרה לשהות, כדי לעודדה ולתמוך בה מקרוב. הוא בחן אותה יום יום ועקב לראות את מצבה הרוחני וכאבא רחים הוא דאג לעתידה הרוחני לא פחות מהגשמי.
אני עד היום מתרגש מחדש כשאני מבין לכמה תעצומות נפש הוא נדרש אז לאשר את שליחת בתו לאילת כשהוא יודע שהוא גם לא יוכל לבוא להיות בקרבתה, ושלח אותה למקום כמו אילת וכבר נודע בשער בת רבים כי אין צליל השם "אילת" דומה כלל לצליל של ירושלים, כפר חב"ד וצפת...
התפעלתי ביותר מאישיותו החסידית שהוא נמוג ונמס אל מול דברים נוקבים של א' מפרחי השליחות שהיה יכול להיות בנו ורק מששמע כי יש מי שמוכן להבטיח לו דבר, הוא קיבל זאת בתמימות ובביטול עצום שלימדו גם אותי דבר בחיים.
•
תוך זמן מועט ארזה המדוברת את מזוודתה והיא הגיעה בדקה האחרונה לאוטובוס 'חצות' שיצא מחיפה ולפנות בוקר יום הראשון כבר דרכו רגליה על אדמת אילת. מהתחנה המרכזית אספתי אותה למנוחה קלה ובשעה שמונה היא כבר התייצבה בפתח הכיתה וקיבלה את התלמידים במאור פנים.
לא קלה היתה טבילת האש שלה. בימים הראשונים היא אמרה לי שטעתה בהחלטתה כי היא בקושי מחזיקה את הכיתה והיא איננה מכירה את הוראת הלימודים אותם עליה ללמד. לאט לאט היא עלתה על דרך המלך ומקץ שלשה ירחים היא יצאה מאילת כמורה מדופלמת עם נסיון רב ובטחון אישי מעולה.
אינני זוכר כמה שבועות חלפו מאז סיימה את מלאכת הקודש שלה באילת אך סמוך ממש לעזיבתה את אילת התבשרנו שהיא באה בקשרי השידוכין עם אחד הבחורים הטובים ביותר בליובאוויטש ומאחת המשפחות הנכבדות ביותר מסלתה ומשמנה דחסידי חב"ד. ענבי הגפן בענבי הגפן.
אבן כבדה נגולה מעל ליבי, וידעתי כי הקב"ה והרבי לא הסירו את חסדם מאיתי.
•
סיפרתי כל זאת בימים הסמוכים לתחילת שנת הלימודים כדי להפיח רוח חיים ושמחה בקרב המורים והמורות החב"דים די בכל אתר ואתר העובדים עבודה סיזיפית ואפרורית יום יום שעה ושעה. סיפור זה הוא רק אחד מני אלף המלמדים על הברכות שנתכות עליכם וגם אם אתם מתמודדים לפעמים עם אתגרים ושעות קשות, הברכה בוא תבוא!
מאפשרים לכם לקבל
